אובמה עדיין מאשים את נתניהו בכישלונותיו

מה חושב אובמה על ישראל? (2)

במאמרי הקודם פתחתי בביקורת על ספרו של ברק אובמה "הארץ המובטחת". ביקורת נוספת נשמעת לאחרונה בארה"ב מפי ג'ים גראטי (Jim Geraghty), הכתב הפוליטי הבכיר של נשיונל רוויו (National Review). גראטי טוען שספרו של הנשיא לשעבר מוכיח שוב את חוסר ההבנה של אובמה במזרח התיכון ואת הנזק שגרם ליחסים עם ישראל רק בשל טינה אישית כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו. לדעתו הטענות שאובמה היה נשיא אנטי-ישראלי מובהק ואף אנטישמי היו תמיד מוגזמות, "אך הדברים שהוא כותב כעת לגבי יחסיו האישיים עם נתניהו חושפות את הבוז הזועף שהזין את התפיסה הזו, ומחזקים את התחושה כי אובמה לא היה ידיד אמין למדינה היהודית".

נוסף לכך אובמה מתייחס ללובי היהודי איפא"ק כתומך ותורם חשוב ובעל כוח השפעה רב על הפוליטיקאים בוושינגטון – דברים המזכירים את דעותיהן של כמה חברות קונגרס דמוקרטיות, כמו רשידה טליב, על השפעת הכסף היהודי על מדיניות החוץ של ארה"ב.

על אי שביעות רצונו מ"הצקותיו" של נתניהו כותב אובמה: "הרעש שאורגן בידי נתניהו היה במטרה לכלות את זמננו, להציב אותנו בעמדת התגוננות ולהזכיר כי חילוקי דעות נורמליים בענייני מדיניות עם ראש ממשלה ישראלי – אפילו כזה העומד בראש קואליציה שבירה – תגבה ממני מחיר פוליטי מבית שפשוט לא היה קיים בהתנהלות מול בריטניה, גרמניה, צרפת, יפן, קנדה או כל בת-ברית קרובה אחרת." בכל הנוגע לחילוקי דעות במדיניות, אובמה מציין שנתניהו הצליח לנצל את היכרותו עם הפוליטיקה והתקשורת האמריקנית כדי להתנגד למאמצים של ממשל אובמה. "תדמיתו של נתניהו בעיני עצמו כמגן הראשי של העם היהודי אפשרה לו להצדיק כמעט כל דבר שישמור עליו בשלטון". אובמה מקדיש לא מעט לתיאור יחסיו המורכבים עם נתניהו באופן החושף את הטינה והכעס שהתקשה להסתיר. הוא אפילו מציג חברים ממפלגתו שלו כצבועים ופחדנים, שטוענים לשאיפתם לשלום במזרח התיכון אך לעולם אינם מעזים לעמוד נגד ממשלת ישראל.

גראטי ממשיך בביקורתו ומביא את הסברו של אובמה על תחילת תהליך השלום כפי שהוא ראה אותו. אובמה היה סבור שנתניהו יטען שהדרישות מהפלסטינים – לנקוט צעדים משמעותיים לעצור את ההסתה לאלימות – הם קשים למדידה. אך אובמה מסביר: "בהתחשב באי סימטריה ביחסי הכוחות בין הצדדים – אחרי הכול, עבאס לא היה יכול לתת לישראלים דבר שהם לא היו יכולים לקחת בעצמם – חשבתי שזה יהיה הגיוני לבקש מהצד החזק יותר לעשות את הצעד הראשון הגדול יותר בכיוון השלום". על כך משיב גראטי כי "עמדתה הפגיעה של ישראל – האיומים שהתמודדה איתם במשך כל שנות קיומה – וכן חוסר האמינות ההיסטורי של הרש"פ כשותפה למשא ומתן הופכות את החשש מפני ויתור מוגזם בתהליך השלום למובן מאוד". עוד הוא טוען כי אמונתו של אובמה כי הצד החזק בשיחות דיפלומטיות מחויב מוסרית לבצע ויתורים משמעותיים – היא למעשה שורש הבעיה!

יתר על כן, טוען גראטי, כאשר אובמה מציב את נתניהו בשורה אחת עם הניצים הימניים ביותר בארה"ב ובישראל, הוא יותר ממרמז שנתניהו, לצד מנהיגים ערביים אחרים, מביע בשפת גופו חוסר החלטיות בנוגע להשגת שלום. קיימת בעיה בסיסית בפרשנות הצינית הזו של אובמה והיא שרק בחודשים האחרונים חתמה ממשלתו של בנימין נתניהו, שעדיין מנהיג את ישראל, על הסכמים דיפלומטיים משמעותיים עם איחוד האמירויות, בחריין וסודאן. ומכאן מסתבר כי האשמה בכישלונו של אובמה בתיווך ובהשגת פריצת דרך מדינית בין ישראל ומדינות מוסלמיות וערביות אינה נמצאת בחוסר הפשרנות של נתניהו. היא טמונה בכך שאובמה ניגש מראש לבעיה עם פתרון שאינו בר-ביצוע. "אין פלא שהנשיא לשעבר עדיין רוטן על כך".

כל זה היה המשך ישיר לביקורו המפייס באוניברסיטת קהיר עם היכנסו לתפקידו כנשיא ה-44 של ארה"ב, וכהונתו הסתיימה בתמיכת ארה"ב בהחלטת האו"ם מס' 2334, בכך שנמנעה מלהטיל וטו על ההחלטה וגם לחצה על אוקראינה שתתמוך. אותה החלטה, שאושרה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות ב-23 בדצמבר 2016, קבעה שההתנחלויות הישראליות בשטחים שנכבשו בשנת 1967 בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, שמועצת הביטחון מכנה אותם "השטחים הפלסטיניים הכבושים", אינן חוקיות.

עתה, עם חילופי השלטון בארה"ב, יש בישראל השואלים, במידה רבה של דאגה, האם ג'ו ביידן, סגנו לנשיאות באותם ימים, יאמץ את משנתו ומדיניותו של אובמה לגבי המזרח התיכון?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. לשלום עם ישראל מה שהחליט את התמיכה באש"ף. או במה בתקופתו תרם בכיוון הפוך.

    1. אני מקבל את עמדתך. מגדיר זאת כסינדרום "רק לא…" . צר לי לאמר אך זו תופעה חברתית ידועה הנוהה אחר סלוגן שלעיתים, מבלי משים, מעוורת שיקול דעת חופשי נטול פניות.

  2. עם אפס הסברה אובמה לא ידע מה שאנחנו יודעים (ראה מאמר של ד"ר דגני על ההסתה ברשות הפלשתינאית) ולכן הוא לא הבין את ההסתייגויות המוצדקות של נתניהו.

    1. אני חושש שלא רק "חוסר הסברה" עיצב את תפיסת עולמו של אובמה. עמדות השמאל הליברלי העולמי, שתפסו קנו אחיזה במוסדות הממשל והאקדמיה, עיצבו סדר יום בה מוקמה מדינת ישראל – עד כמה שיכול להיות מופרך – בצד הקולוניאליזם והאימפריאליזם, כאויב מספר אחד של הקידמה האנושית. שהרי האקדמיה מודעת היטב לעובדות היסטוריות, אך בקלות בלתי נסבלת ניתן לעצב פרשנות שתתאים לתפישה פוליטית כזו או אחרת . וכאשר "אין לתת לעובדות לקלקל את התזה"- הכול אפשרי. קשה להגיד על אובמה – היודע קרוא וכתוב- שלא ידע לאשורן את העובדות ההיסטוריות- עד כי זקוק היה להסברה מעבר למסרים של אנשי הממשל, הלובי היהודי ונתניהו. בדיוק כפי שערפאת ידע היטב שבני צאן מרעייתו אינם צאצאיי הכנענים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אורי

הים הפך שחור

על הסכנות הטמונות בשימוש בדלק מחצבי