הגמביט הטורקי

מאז 2011, על רקע מלחמת האזרחים בסוריה, טורקיה נוקטת שורה של צעדים פוליטיים וצבאיים במטרה לחזק את מעמדה באזור וגם את יכולת ההתנגדות הצבאית של שלוחותיה, ובראשן תחריר א-שאם באידליב הסורית. את המבצעים הצבאיים של טורקיה בסוריה ניתן לחלק לשתי קטגוריות. הראשונה כוללת מבצעים שתכליתם לחזק את ארגון צבא סוריה החופשית ולקשור אותו לטורקיה לתקופה ארוכה. הקטגוריה השנייה כוללת לא רק תמיכה בכוחות הפרו-טורקיים בסוריה, אלא אף כניסה פיזית של הצבא הטורקי לסוריה על מנת לגרש את הכורדים ולבסס את מעמדה של טורקיה באזור. בקטגוריה השנייה, הכוללת התערבות ישירה, ולא לגאלית, נמצאים גם הסכמים כלכליים הנוגעים לשיקום המסדרון הפרו-טורקי בצפון סוריה, וכן העברת אוכלוסיית הפליטים הסונים והטורקמנים מטורקיה למסדרון הזה שנמצא בסוריה והחדרת ערכים עות'מאניים-מוסלמיים-דתיים ותרבותיים בקרב אוכלוסיית פליטים זו. למעשה, ארדואן תכנן בשנים האחרונות ניסוי דמוגרפי ענק, הדומה לבניית המיליציה השיעית בסוריה וחזבאללה בלבנון, על ידי האיראנים. גם הטורקים וגם האיראנים בונים מסדרונות, סוני ושיעי בהתאמה, שישרתו את האינטרסים הגיאופוליטיים שלהם.

המבצע נערך בתיאום: בתום שיחה עם ארדואן, טראמפ פקד על יציאה מצפון סוריה והחליט להסתפק בכ-200 יועצים אמריקניים שיישארו בצפון סוריה. לטראמפ אין עודף סנטימנטים כלפי הכורדים. התמיכה בהם הייתה טקטיקה ולא אסטרטגיה. הם סייעו לאמריקנים לחסל את דאע"ש, אבל בדילמה אם לתמוך בכורדים או בטורקיה – טראמפ בחר בטורקיה, חברת ברית נאט"ו. טראמפ הבין כי בהתנגשות בין הטורקים לכורדים, ארצות הברית אינה מעוניינת לבחור בצד זה או באחר. ההחלטה לעמוד מן הצד מוציאה את ארצות הברית מהסיכון של היתקלות ישירה בטורקים. מצד שני, ארצות הברית אינה יכולה לעמוד לצד טורקיה ולהתנגש עם הכורדים, אשר מצדם כבר החלו לשתף פעולה עם משטר אסד ועם הרוסים. כך שלמעשה ארצות הברית התרחקה מנקיטת צעד חד-צדדי בקונפליקט כשהבינה כי אינה יכולה לעמוד מאחורי אף אחד מן הצדדים היריבים. מה גם שהכורדים אינם קרובים לממשל טראמפ מבחינה אידאולוגית, מה שמסביר את התבטאותו "הכורדים לא התייצבו לצדנו בנורמנדי או באינצ'ון" – ניסוח שלא היה פליטת פה.

טראמפ מתמודד בימים אלה עם האתגר הסוציאליסטי מבית. נשים כגון אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, המייצגות את הסוציאליזם הקיצוני במערכת הפוליטית האמריקנית, גרמו לטראמפ להתבטא נגד הסוציאליזם לא פעם. אמריקה לעולם לא תהיה מדינה סוציאליסטית, הוא הצהיר. טראמפ פיתח התנגדות אידאולוגית חריפה לסוציאליזם, ועל כן לא תיתכן תמיכה אמריקנית חד-משמעית ב"צד" הכורדי, שבתוכו מייצגים בולטים של סוציאליזם, אנרכיזם, טרוצקיזם ורדיקליזם. אמנם לארצות הברית הייתה ברית טקטית איתנה עם הכורדים, אך טראמפ אינו יכול לעמוד בסוריה ולהגן על קבוצות חמושות אשר צמחו מתוך הקבוצות האידאולוגיות הקיצוניות הללו. באותו הקשר, גם האמירה הגורסת כי "הכורדים אינם מלאכים" לא הייתה פליטת פה.

לצד הטענות המצדיקות את החלטתו של טראמפ נשמעת גם ביקורת חריפה: ארצות הברית הינה מעצמת-על, ובתור שכזאת היא כוננה ברית היסטורית הן עם הכורדים והן עם טורקיה. במקום לנצל את מעמדה כמעצמה גלובלית ולמצוא מסגרת למשא ומתן בין שני הצדדים, טראמפ נראה כמי שנוקט בצעד אימפולסיבי ופורש מהאזור. נראה כי עקב הביקורת הפנימית ותהליך ההדחה, טראמפ ניסה להראות ניצחון. אך הדברים לא התרחשו והעניינים לא נערכו כתקוותו. הכורדים במקום לצאת ולפנות את המסדרון הטורקי בסוריה, חברו אל כוחות אסד וסייעו לו להשתלט על בסיסים שהאמריקנים יצאו מהם. וכך המרוויחים העיקריים מהמבצע הם רוסיה, משטר אסד, טורקיה והדמוקרטים בארצות הברית; המפסידים העיקריים הם טראמפ והכורדים.

מדוע דווקא עכשיו החליטה ארצות הברית לצמצם נוכחות בצפון סוריה? לארצות הברית מסורת ארוכה של התבודדות. אף על פי שהם התערבו פעמים רבות מאוד בשינוי משטר במהלך המאה ה-20, הם לא תמיד נהגו להישאר באזורי ההתרחשות, והיציאה תמיד הייתה מהלך כואב. לאחר שארצות הברית נטשה את וייטנאם, אלפי מתנגדי המשטר הלכו למחנות. ארצות הברית תמכה באל-קאעידה באפגניסטן, וכשניסתה לצאת מהבוץ האפגני ארגון זה הפך את עורו ופעל עד לשיא ההתקפות ב-11 בספטמבר. גם הכורדים, ובמיוחד הרדיקליים שביניהם, עלולים להוות סכנה לביטחון הלאומי של ארצות הברית, וטראמפ מבין זאת היטב. ולמרות הכול, הוא מחליט לצאת משם. להחלטה הזאת תהיינה השלכות גיאופוליטיות רחבות. האם טראמפ הביא בחשבון שטורקיה עלולה להחיות את דאע״ש? הכורדים, ששמרו היטב על האסלאמיסטים מדאע״ש במחנות מיוחדים, אפשרו להם לברוח כעת. הנסיגה הכורדית אפשרה לאלפי לוחמים של דאע״שׁ לצאת מהמחנות הללו, והם שוב מהווים איום על הביטחון הלאומי של מדינות אירופה, ארצות הברית, המזרח התיכון וישראל. לא במקרה שלטונות עיראק השכנה הוציאו צו סגירת הגבול עם סוריה, בשל החשש מכניסתם של האסלאמיסטים.

המבצעים הצבאיים שערכה טורקיה משמעותיים מבחינת ישראל, משום שהם מעצימים את מעמדן של טורקיה ואיראן באזור. האיראנים לא יאפשרו לארדואן להמשיך להתקדם אל תוך השטח הסורי. אם ארצות הברית מצמצמת את נוכחותה בסוריה, אז במשוואה הסורית בעלת חמישה משתנים – רוסיה, ארצות הברית, סעודיה, טורקיה ואיראן – נותרים רק ארבעה. ארצות הברית, רכיב חשוב ליציבות באזור, נעדרת כעת. גם באשר למבצעים הצבאיים של טורקיה מהקטגוריה השנייה יש משמעות מהותית מבחינתה של ישראל. כאן מדובר בסיטואציה שבה טורקיה בונה מסדרון סוני ללא נוכחות כורדית, והאיראנים בונים מסדרון שיעי בדרום סוריה ולבנון, בעוד שרוסיה מאפשרת להתפתחויות האלו להתרחש. במצב כזה ישראל רשאית לדרוש מסדרון משלה.

לישראל אין כוונה לפלוש לשטח סוריה כמו שעשו האיראנים והטורקים. אבל ישראל יכולה כעת לדרוש מסדרון בטחוני, שיבטיח את הרחקת האיום האיראני מגבולותינו הצפוניים. רוסיה אולי ניצחה טקטית כשהיא נכנסה למקומות שהכורדים שלטו בהם. אך מבחינה אסטרטגית, רוסיה ממשיכה להיחלש. התזה שלפיה היא פועלת במגמה לשימור האחדות הטריטוריאלית של סוריה אינה מתקבלת על הדעת. הרי למעשה ההתנהלות – או המחדל – של רוסיה מאפשרים לטורקים ולאיראנים לבנות בסוריה שטחים אוטונומיים שאינם נשלטים על ידי המרכז. בהקשר הזה ישראל יכולה לדרוש גם מהקרמלין הכרה ברמת הגולן כשטח ישראלי. אם רוסיה שולטת בסוריה וארצות הברית מצמצמת את נוכחותה, אזי ישראל צריכה לדון עם הרוסים על מעמד רמת הגולן. הדבר יכול להוביל לנזק גיאופוליטי נוסף: אם הרוסים יכירו ברמת הגולן כשטח ישראלי, אזי הקרמלין יוכל לדרוש מישראל להפסיק להתחמק ולהכיר בסיפוחו של חצי-האי קרים. הדבר יכול להפוך פעילויות של סיפוח ללגיטימיות ולהוביל להמשך פירוקן של ברית המועצות וגם של יוגוסלביה לשעבר.

בינתיים הרוסים באופוריה. הם מדווחים על ניצחון חסר תקדים של פוטין בסוריה. ההחלטה לצאת מצפון סוריה זעזעה גם את מזרח אירופה. המדינות הבלטיות למשל החלו להרים גבה לגבי עקביותו של טראמפ. הן מתחילות להטיל ספק בהבטחה להגן עליהן מפני התוקפן מהמזרח. התקשורת הרוסית מראה את הכניסה הרוסית לבסיסים האמריקניים בצפון סוריה בהדגשת המונח ״פזיזות״. ההחלטה של טראמפ הייתה פזיזה, ואת הנסיגה של החיילים האמריקנים הם מתארים באמצעות המילה ״בריחה״. לדידם, האמריקנים ברחו, בשעה שכוחות צבא אסד נכנסו לשם כאילו האימפריה הרומית התפשטה וכבשה עוד מחוז. הרוסים מצטטים התבטאויות של דמוקרטים וגם של רפובליקנים בארצות הברית שקראו להחלטה זו של טראמפ ״בגידה״, לא פחות.

רוסיה שינתה את מעמדה בסוריה לחלוטין. אם לפני שנתיים דיברו על הפלישה הבלתי-לגאלית הרוסית, היום מדברים על ה"נוכחות" הרוסית ועל הלגיטימיות של משטר אסד. לא נשמעות יותר קריאות לחסל את אסד ואין איומים על עצם הישרדותו. רוסיה רושמת זאת לעצמה בתור הישג פוליטי וצבאי חסר תקדים. רוסיה נכנסת למזרח התיכון לא כשחקן זוטר אלא כמעצמה – ועלינו להתחשב בכך.