25 שנים להסכם השלום בין ישראל לירדן (1)

המאמר נכתב בשיתוף עם תא"ל מיל' ברוך שפיגל

בדברים שנשא בפני הקונגרס האמריקני ביולי 1994, אמר ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל: "…כי אלמלא כה רצו בני עמי בשלום, לא הייתי עומד כאן היום במעמד היסטורי זה. ואני משוכנע כי אלמלא ביקשו שלום גם ילדי עמאן וזקני אירביד, גם נשות סאלט ואזרחי עקבה, לא היה שותפנו למעשה הגדול, מלך ירדן, מתייצב כאן היום, לוחץ יד, קורא לשלום. בידינו האחריות, בידינו כוח ההכרעה וחלילה לנו להחמיץ שעה גדולה, כי זו חובתם של מנהיגים כלפי עמם: להביא שלום ורווחה לעמיהם. נפלה בגורלנו הזכות להיות עושי דברם של עמינו".

הסכם השלום בין ישראל לירדן נחתם ב-26 באוקטובר 1994 לאחר עבודת מטה שנמשכה כשנתיים. טקס החתימה שנערך בסמוך לאילת בגבול המשותף בין המדינות, התקיים במעמד נשיא ארה"ב ביל קלינטון, נשיא המדינה עזר ויצמן וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. את הצד הירדני ייצגו המלך חוסיין וראש הממשלה מג'לי. הסכם השלום עם ירדן מהווה נכס אסטרטגי, מדיני וביטחוני משמעותי ביותר לשתי המדינות ולאזור כולו. וכפי שאמר רבין באותו נאום: "אנחנו – יהודים וערבים. אנחנו – יהודים וירדנים. אנחנו העם. אנחנו מעצבים את פני ההיסטוריה".

הסכם השלום נועד להסדיר את מכלול היחסים בין המדינות, בהיבטים המדיניים, הביטחוניים, הכלכליים ועוד. ברוך שפיגל, מפקד יחידת הקישור לצבאות הזרים, ליווה את ההכנות להסכם מראשיתן כנציג צה"ל, לצד מקבילו הירדני גנרל מנסור אבו ראשד. ראש אג"ת דאז אלוף מיל' עוזי דיין ולצידו רח"ט אסטרטגיה ריכזו את עבודת המטה האסטרטגית והכנת הנספח הביטחוני. לראשונה הוטלה על אנשי צבא המשימה לשתף פעולה ליצירת צעדים בוני אמון ולקידום מערכת היחסים בין הצבאות. נציג צבא ירדן בשיחות היה סגן הרמטכ"ל הירדני הגנרל תחסים שורדום.

הצוות המדיני הישראלי התנהל בראשותו של מזכיר הממשלה, ובהמשך בהובלתו של היועץ המשפטי של משרד הביטחון ועוזר ראש הממשלה, השופט אליקים רובינשטיין ולצידו אפרים הלוי כנציג מיוחד מטעם ראש הממשלה רבין. על בסיסו של הסכם זה מתנהלת מערכת היחסים בין ישראל לירדן גם בימים אלה.

חשוב לציין כי הקשר האישי והאמון ההדדי שנוצרו בין המלך חוסיין לראש הממשלה רבין, היוו גורם מכריע בהובלת התהליך ובהגעה לחוזה השלום כפי שהוא. החזון ושאר הרוח של שני המנהיגים יצרו מחויבות רבה מצד גורמי העבודה משני הצדדים להגעה להסכם שלום, תוך מתן פתרונות לבעיות מורכבות שצצו במהלך ההידברות. מחויבות הדרג הצבאי משני הצדדים להגעה להבנות הייתה משמעותית ביותר בשל העיסוק במרכיבי הביטחון הרגישים שנועדו לשמור על האינטרסים הביטחוניים ועל היציבות בין שתי המדינות שהיו במצב פורמלי של מלחמה, ולהמשיך ולקדם אותם. בין כלל הנושאים הביטחוניים שהוסדרו בהסכם, היה סימון הגבול והכרתו כגבול בין-לאומי מוסכם ומאושר – סוגיה שהיוותה אתגר מיוחד במהלך המשא ומתן. את עבודת השטח וסימון הגבול הוביל ראש יחידת המיפוי הצבאי דאז, אל"מ מיל' ד"ר חיים סרברו, לצד מקבילו הירדני. בסופו של דבר סומן גבול בין-לאומי לשביעות רצון הצדדים.

ל"הסדר המובלעות", הכלול בסעיף הגבולות בהסכם, יש משמעות ייחודית. על פי ההסכם הוקצתה תקופה של שנה לקיום משא ומתן להחכרת שני שטחים חקלאיים שנמצאים בריבונות ירדנית אך בבעלות ישראלית על הקרקע: האחד באזור צופר בערבה, והשני "אי השלום" – נהריים בעמק הירדן. ההסדר שנקבע מאפשר לחקלאים הישראלים להמשיך ולעבד אדמותיהם במשך 25 שנים, הוא יוארך באופן אוטומטי וכל צד יוכל להחליט לגבי חידושו. ממש בימים אלה ההסדר הייחודי הזה היה אמור להתחדש, אך ממשלת ירדן החליטה, לפני כשנה, לא לחדשו. הציפייה לחידושו הייתה מובנת מאליה, אולם האכזבה שלא כך קרה מעידה על מורכבות היחסים בין המדינות בשנים האחרונות. בימים אלה נבדקים רעיונות שונים לגבי עתידן של שתי המובלעות מתוך תקווה (מצד ישראל) שיימצא פתרון הולם לבעיה.

נושא רגיש נוסף הוא הר הבית. ראש הממשלה רבין הפקיד את הטיפול במתחם הר הבית בידי הממשל בירדן, וזאת בשל קשריו המיוחדים עם המלך חוסיין שראה בסעיף זה מרכיב חשוב ביותר בשמירה על מעמדה של ירדן בהר הבית ובקרב מדינות ערב. זהו נושא טעון במיוחד במכלול היחסים בין ישראל לירדן. מדי פעם צצות מחלוקות ונוצרים משברים הפוגעים ביחסים בין שתי המדינות. שמירה קפדנית על הסטטוס קוו תצמצם את פוטנציאל ההתלקחות הקיים במקום.

במהלך השנים התפתח קשר מיוחד בין שני הצבאות וגופי הביטחון והמודיעין האחרים, ובזכותו מתאפשרים תיאום ושיתוף פעולה ברמה הגבוהה ביותר. למרכיב הביטחוני בהסכם יש חלק מכריע בקשרים אלה וביציבות הביטחונית הנשמרת בקפידה בין המדינות. מערך הקישור היעיל שהוקם בין הצדדים הוא נכס לאומי שצריך לטפח. מנגנון זה מתחזק את הקשר השוטף ומאפשר את הרחבתו לרמה הכלל-צה"לית. קיום מפגשי מפקדים, שימור וקידום ההבנות ומרכיבי הביטחון והמודיעין בין הצדדים הינם נכס שלא יסולא בפז.

הגבול עם ירדן הוא הארוך ביותר וגם השקט ביותר. שני הצדדים מחויבים באופן מוחלט לשמירת הביטחון וממלאים את משימתם בהצלחה רבה. אין בינינו לבין ירדן כוח בין-לאומי כפי קיים בגבולות האחרים עם שכנינו. בהכנות המקדמיות להסכם הגענו להבנות שאיננו זקוקים לכוח זר. מדובר בהחלטה משמעותית ביותר המאפשרת את קיום הקשר הישיר בשמירה על ביטחון הגבולות.

אחד מהמרכיבים החשובים ביותר לחיי היום-יום של האוכלוסייה הירדנית הוא המים, שכן ירדן סובלת ממחסור במים. המגעים להסכמה על נספח המים התנהלו בראשותו של נח כנרתי ז"ל, "איש המים" מכנרת. נח קשר קשרים אישיים ומיוחדים עם המלך חוסיין, ובכך נפתח "השיבר" לחתימה על הסכם המים שנשמר בקפידה עד היום. ההסכם יכול לסייע רבות בעתיד לשיפור מהותי של משק המים בירדן הנמצא שנים במשבר גדול. במסגרת המיזם שנקרא "מוביל השלום", צפויים להישאב כ-300 ממ"ק מַים מִיָם סוף וכ-65 ממ"ק מים יועברו למתקן התפלה שיוקם באזור עקבה – 30 ממ"ק מים מותפלים יוזרמו לירדן ו-35 ממ"ק מים מותפלים יועברו ליישובי הערבה.

נוסף על כך, לפלסטינים ניתנה אפשרות לרכוש 30 ממ"ק מים. כמו כן צפויים להגיע בצינור ארוך עד ים המלח מים מליחים ולייצב את מפלס הים שמידרדר בכ-1.20 מטר מדי שנה. למיזם זה משמעות מדינית, כלכלית וביטחונית רחבת היקף, אך בשל סיבות ומחלוקות פוליטיות, מקצועיות ותקציביות, הוא לא מצליח "להתרומם". ממלכת ירדן רואה במדינת ישראל את הגורם האחראי המערים קשיים על יישומו. פתרון סוגיית המים והאנרגיה הוא אינטרס אסטרטגי ישראלי-ירדני ומשמעותי ליציבות השלטון בירדן ובאזור כולו.

ריבוי מבקשי המקלט מעיראק, מסוריה וממדינות ערב נוספות מכביד מאוד על כלכלת ירדן ותשתיותיה. אי-מציאת פתרון הולם לבעיות המים והאנרגיה עלולה להוביל לדרדור נוסף במצבה. ישראל נרתמה לסייע לירדן הסובלת גם ממחסור חריף באנרגיה. חברת "נובל אנרג'י" חתמה על חוזה עם חברת החשמל הירדנית לרכישת ואספקת גז בהיקף של 45 מיליארד מ"ק ל-15 שנה ממאגר הגז "לוויתן", שיחל בקרוב בהפקת הגז. אספקת הגז תשפר באופן משמעותי את תצרוכת החשמל (גז) בירדן לשנים רבות קדימה. החברה הירדנית נחשבת לאחת מלקוחות הגז הטבעי הגדולות במכסות הייצוא שעליה החליטה ממשלת ישראל. זה שנתיים מחוברת חברת האשלג הירדנית בים המלח לאספקת הגז הטבעי ממאגר "תמר" ובכך שיפרה החברה את יכולת ייצור האשלג ויצואו.

בהסכם השלום נקבעו שני מעברי גבול בין-לאומיים יבשתיים – מעבר נהר הירדן (שיח' חוסיין) בצפון ומעבר רבין (מעבר ערבה) בדרום. מעברים אלה נפתחו כ-24 שעות לאחר חתימת ההסכם בדגש על מימושו המיידי ונראותו לעין כול, והם פועלים כמעברי גבול בין-לאומיים לכל דבר ועניין ובעלי פוטנציאל לגידול והרחבה. נוסף עליהם, לאורך הגבול קיים מעבר אלנבי (מעבר המלך חוסיין), המשמש פלסטינים, תיירים, דיפלומטים וסחר בין ירדן לרשות הפלסטינית.

לאחר חתימת הסכם השלום ובמהלך יישומו עלו רעיונות להידוק היחסים ולקידום מיזמים כלכליים בינינו לבין ירדן, אך רובם המכריע לא התממשו. מיזם הסחר החופשי "שער הירדן", הינו המיזם היחיד שקורם עור וגידים בשטח. תפיסת ההפעלה של מיזם זה מאפשרת הקלות משמעותיות בתחומי המכס והמיסים ובכך ייחודו. המיזם המשותף מתפתח משני צידי הגבול בסמוך לקיבוץ טירת צבי והצלחתו עשויה להוביל לפרויקטים משותפים נוספים עתירי טכנולוגיה וידיים עובדות לרווחת הצדדים לעתיד.

מושג "פירות השלום" היה משאלת הלב של רבין וחוסיין, הם ראו בו תמריץ משמעותי לקידום היחסים בין העמים ולא רק בין המנהיגים. בירדן קיימת אכזבה גדולה מציפייה זו שלא התממשה. "פירות השלום" נדחקו מסדר היום של שתי המדינות ומן הנכון "לחשב מסלול מחדש" במסגרת יחסינו הרעועים עם ממלכת ירדן לסייע לפיתוח כלכלתה לרווחת תושביה. מיקומם הגיאוגרפי והגיאופוליטי של ירדן, הפלסטינים וישראל מהווה "נכס עולמי" גיאו-אסטרטגי ביטחוני וכלכלי לחיבור בין "מזרח ומערב" ולהפיכת האזור למשגשג ו"בולם זעזועים" מול האיומים ממזרח.

בניצנים של "פירות השלום" ניתן להיווכח לאורך בקעת הירדן והערבה: קיומו של שיתוף פעולה חקלאי שהופך את האזור למשגשג, משני צדי הגבול. נוסף על כך, מתקיימות הכשרות מקצועיות וטכנולוגיות, ונעשים מחקר ופיתוח חקלאי, סביבתי ואקולוגי שניתן לשדרגם לסדר גודל מדינתי ואזורי. לצד הפעילות בשטח, מתקיימים ערוצי הידברות רציפים וקבוצות עבודה בתחומי המדיניות, הביטחון, הכלכלה, התשתיות והשילוב האזורי. נוצרה תשתית של אמון בין הצדדים המאפשרת חיפוש פתרונות לנושאים הבילטראליים והאזוריים.

בחלקו השני של המאמר נבקש להציע לממשלת ישראל רשימת נושאים והמלצות לשיפור היחסים עם ירדן.

המלך חוסיין ותא"ל שמעון חפץ בהתכנסות לפני טקס החתימה

*

תא"ל מיל ברוך שפיגל שימש כמפקד יחידת הקישור לצבאות הזרים  בתקופת הסכם השלום עם ירדן ולאחריו.

שני כותבי המאמר מלווים את יחסי ישראל-ירדן שנים ארוכות ובין השאר פעילים במרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללת נתניה.