לפני ימים אחדים, התבשרנו כי ממשלת ירדן והעומד בראשה מבקשים לקבל לידיהם את נהריים ואת המובלעת צופר, המוחכרות לישראל. עם היוודע הדבר החל מחול ספקולציות בצד הישראלי, העיקרית מביניהן היא הסברה כי זהו ראשיתו של ביטול הסכם השלום עם ירדן אשר נחתם לפני 25 שנים.
בכירי המדינה החלו במגעים בנושא, וראש הממשלה שיגר לשם נציגים. הירדנים טענו כי אין בכוונתם להפר את הסכמי השלום, אלא להחזיר לידיהם, על פי ההסכם, את השטחים שהוחכרו.
לעניות דעתי, הגיע הזמן להבין כמה נקודות חשובות בנושא יחסי ישראל וירדן, שלעיתים נדמה כי אנו לא מייחסים להם את החשיבות הראויה. ראשית, הממלכה הירדנית הינה ממלכה קטנה אשר האיזון בה נשמר זה עשרות שנים וזאת חרף עליית קיצונים הקוראים לעיתים קרובות להפיל את המלך.
שנית, ירדן אומנם אינה מדינה משופעת בנפט כמו חלק ממדינות ערב, ברם היא שחקנית חשובה בסוגיות אסטרטגיות. זו לא עוד אחת מהמדינות הקטנות במפרץ הפרסי. יש כאן עומק היסטורי, חוף ארוך מאוד ושליטה על צד אחד של מיצר הרמוז. כל אלו הופכים את עומאן לשחקן בעל משמעות אסטרטגית.
ירדן הינה בת ברית אסטרטגית לישראל. במשך 25 השנים מאז נחתם הסכם השלום היא הקפידה לקיימו ולשמור על גבול שקט, ואכן בחלוף השנים לא נרשמו אירועים חריגים. הירדנים הינם מוסלמים עיבאדים, זהו זרם עצמאי אשר קם בראשית האסלאם ואינו משתייך לזרם השיעים או הסונים. בשונה ממרבית מדינות ערב, בירדן דווקא ניכרת התקדמות וצעדה לכיוון המודרניזציה.
ירדן פעילה כנגד קיצונים המאיימים על האיזון הפנימי, ואף השתתפה במלחמתן של בעלות הברית כנגד המדינה האסלאמית. כזכור, ירדן שילמה על כך מחיר כבד – נפילת הטייס הירדני בשבי והוצאתו להורג בהיותו בכלוב. חרף הקושי של המלך בהתמודדות אל מול הזרם השבטי בממלכה להפסיק את ההשתתפות במלחמה הזו, הוא דחה את מתנגדיו ולעיתים אפילו בחירוף נפש ובסכנה של אובדן המשילות.
ישראל וירדן מנהלות ביניהן שיח שוטף ופורה אשר לא תמיד נחשף לעיני הציבור, זאת חרף אירועים כדוגמת ירי המאבטח הישראלי בירדן או הריגתו של השופט במעברי הגבול. ירדן רואה בישראל חלק חשוב במזרח התיכון וכפי שכבר כתבתי בעבר, ישנם הסכמים על שמירת המקומות הקדושים בירושלים. ירדן היא גם הסמן הימני והמאזן בכל הקורה במזרח התיכון, ואף נמשיך לראותה פעילה בנושא הסדר עתידי מול הפלסטינים.
אם כן, לאור האמור לעיל, אני סבור כי הקשר הישראלי והירדני ימשיך להיות איתן כפי שהיה במהלך 25 השנים האחרונות.
11 תגובות
תודה על מאמר ממצה וענייני. אנא שים לב שבפסקה הרביעית קיימת אי בהירות מסוימת בשל ההתייחסות למדינת עומאן. באשר לצופר ונהריים – אלה סוגיות שוליות שחשיבותן בקונטקסט הכללי של יחסי ירדן-ישראל הנה הזניחה למדי. יש להשיב את השימוש בשטחים הללו לירדן. הסתיימו 25 שנות ההכרה. ותודה למלך חוסיין שהסכים להחכירן לישראלים ללא דמי שכירות או שימוש.
מאמר נכון וחשוב, אשר מזכיר לנו את הדברים שרבים כאן נוטים לשכוח.
וברשותכם אוסיף:
היחסים ההיסטוריים על בסיס הבנת האינטרסים המשותפים בין ממלכת ירדן וישראל התחילו עוד בימי הסב עבדאללה, כאשר בשיחות חשאיות סיכם עם גולדה מאיר, את חלוקת הארץ בינו ובין מדינת ישראל שעמדה לקום, תמורת אי התערבות צבאית או לפחות חלקית מצידו, ואף שבסופו של דבר הצטרף למאמץ הפן ערבי לחסל את מדינת ישראל, נשמרו שני הצדדים לעמוד בהסכם באופן שבן גוריון בלם את צהל מלכבוש את הגדה אף שיכול היה.
יורשו המלך חוסיין המשיך באותו קו כאשר שירותי הביטחון הישראלים מספקים לו מידע והגנה פעילה בעת הצורך נוכח הניסיונות הבלתי פוסקים מצד כוחות שונים בזירה כולל הפלסטינאים המהווים כ 70% מאוכלוסיית ירדן לחסל את בית המלוכה הירדני. יחד עם זאת, חוסיין לא יכול היה לנתק עצמו מהמחויבות לקולקטיב הערבי וחרף הסכמים חשאיים על אי לוחמה, לא יכול היה להתאפק מלממש את מחויבותו לקולקטיב הערבי, והצטרף למלחמות 1967 ו- 1973 וכך איבד את הגדה המערבית. זה לא מנע ממנו להגיב ביד קשה כלפי ה PLO ("ספטמבר השחור" 1970) שאיימו על שלטונו. מכאן קצרה הדרך להסכם שלום בעידן ממשלת רבין (1994), תחת המטריה האמריקנית, שאחד מסעיפיה היה החכרה ל- 25 שנה של השטחים הנתבעים עתה, יחד עם אספקת מים חיונית מצד ישראל לירדן הצמאה.
במהלך השנים גובשו תכניות כלכליות משותפות שונות כולל אזורי סחר חופשי, אזורי תעשייה משותפים, גישה לנמלי הים התיכון, ותעלת המים מעקבה לים המלח יחד עם הקמת מתקני התפלת מים שיסייעו באופן משמעותי לכלכלת ירדן המקרטעת. אך רוב התכניות היפות על הנייר לא מומשו מסיבות שונות שעוררו תרעומת רבה ברבת אמון והאשמת ישראל כמובן.
לסיכום: מימושו ושימורו של הסכם השלום חיוני לישראל ולמלך הירדני באותה מידה. באופן שהגבול הישראלי האפקטיבי ממזרח בפועל הוא קו הגבול של ירדן עם מדינות ערב השכנות לה. וקו ההגנה של המלך הירדני מהאיום הפלסטיני הוא נהר הירדן! (לא הקו הירוק או הסגול). מצד שני, מתקשה הירדני לשלוט בארצו בחסות הכידונים (ליתר דיוק המטוסים ושירותי הביטחון) של הצבא הציוני, וקונפליקט זה יעיב מדי פעם על היחסים בין שתי המדינות. על מדינת ישראל לפעול ככול שניתן עי גיוס משאבים בין לאומיים למימוש התכניות הכלכליות המשותפות. באותה נשימה לא ניתן שלא לציין את ההחמצה הנדירה של "הסכם לונדון" (פרס-חוסיין 1987) לממש את מה שמכונה ה"אופציה הירדנית"- בכייה לדורות.
גדעון שניר כדאי לדייק בעובדות. ירדן לא השתתפה במלחמת יום כיפור ולא הצטרפה למצרים וסוריה.
חלוקת המים בין ירדן וישראל נעשתה עוד בראשית שנות ה-70 על פי תוכנית של ג'ונסטון- מתווך אמריקאי.
מענה ל- ח:
אתה צודק, צריך לדייק
לגבי מעורבות ירדן במלחמת יום כיפור אני מפנה אותך לוויקיפדיה בנושא זה המתחיל במילים הבאות:
"חיל המשלוח הירדני במלחמת יום הכיפורים היה חיל משלוח דיוויזיוני שנשלח על ידי חוסיין מלך ירדן לסוריה במהלך מלחמת יום הכיפורים. כוח זה השתלב בקרבות השריון שהתנהלו בשטח סוריה כנגד כוחות צה"ל וסייע בעצירת תנופת ההתקדמות של צה"ל מזרחה לעומק סוריה.." ובהמשך תיאור מפורט של המהלך הזה.
לגבי הסכם המים, נכון שהיו הבנות קודמות אך הם עוגנו מחדש בהסכם השלום 1994: (סעיף 6), ואצטט מוויקיפדיה:
"נקודות המחלוקת העיקריות בשיחות השלום היו שטח של כ־400 קמ"ר בערבה, שהירדנים טענו כי ישראל סיפחה במהלך השנים, וחלוקה במשאבי המים של נהר הירדן, שרוב מימיו נעצרו בסכר דגניה והוטו למפעל המוביל הארצי. ישראל הסכימה להחזיר את רוב השטח ולהקצות מים ממקורותיה לירדן, ובכך למעשה נפתרה הבעיה הטריטוריאלית.
מים: במסגרת חלוקה צודקת של המים בירדן, בירמוך ובמי התהום של הערבה, התחייבה ישראל להעמיד לרשות ירדן 50 מיליון מ"ק מים מדי שנה מהכנרת ולחלוק את מימי הירמוך כך שירדן תקבל 3/4 ממנו. כמו כן, לפתח מקורות נוספים למים כמו בניית שני מאגרים על הירדן וסיוע הדדי במשאב זה בשנים בעיתיות (יצוין שירדן תבעה לקבל ממי הכנרת 100 מיליון מ"ק בשנה).
תודה על הערתך ואני מקווה שתשובתי הניחה את דעתך.
ירדן תעבור לשליטתם
ואם אנחנו נתעקש להשאר בשטחים
הם יבלעו גם אותנו
פשוט עובדות של מספרים
בהחלט יכול להיות שהפלסטינים ישתלטו על ירדן. לכן הגבול בינינו לביניהם חייב להיות נהר הירדן. אם הם ינסו לבלוע אותנו בשטחים – אזי הנכבה של 48 תהיה רק קדימון קטן לנכבה הבאה.
אמת ויציב
המלך הירדני אחוז בעתה שמא ישראל תוותר על השליטה על נהר הירדן.
אבו מאזן אינו מוכן לכך שכן יחשב פגיעה בריבונות המדינה הפלסטינית, ולכן האמריקנים מציעים לנו מידה מסוימת של פיקוח באמצעים טכנולוגים (מצלמות וכו) שהם חסרי כול תועלת במידה ללא הנוכחות הפיסית על גדת הנהר.
על כן, אל לישראל לוותר בשום פנים ואופן מהשליטה על הירדן
בעייתי
שאלה למלכה
אם כבר אמרת, אז פרט מהם העובדות המבלבלות אותך? שניתן יהיה להשיב עליהם