עזרהו, כבדהו וחשדהו

משבר הפליטים בדרום סוריה – משמעויות ודרכי פעולה
תמונה של קובי
ד"ר קובי מיכאל

המאמר נכתב בשיתוף עם גבי סיבוני

ד"ר, אל"מ (מיל') גבי סיבוני

הצלחתו של משטר אסד, בסיוע איראני ורוסי, להשיב לעצמו שליטה במרחב דמשק וברוב חלקיה הצפוניים והמזרחיים של סוריה, מאפשרת לו לרכז את המאמץ לכיבוש מחדש של דרום סוריה. גם הפעם, בסיוע מיליציות שיעיות בהדרכת איראן ובסיוע אווירי רוסי, המשטר פועל באגרסיביות רבה כנגד האוכלוסייה המורדת בדרום סוריה, בדגש על מרחב העיר דרעא, הנתפשת כמעוז של המורדים וכסמל של מלחמת האזרחים, שכן שם התחיל המרד בשלטון הסורי.

האוכלוסייה האזרחית, המונה כ-150,000 איש, שאינם מקשה אחת אלא ערב רב של קבוצות, כלואה במרחב הגובל בישראל ובירדן וחשופה לאש ללא יכולת להימלט לירדן, שסגרה את גבולה עם סוריה ומסרבת לקלוט פליטים סורים נוספים על הרבים שכבר קלטה בשטחה. מאחר שהאוכלוסייה אינה יכולה להימלט למזרח סוריה או לצפונה, אלא בתנאי שתוכרז הפסקת אש בהסכמת המשטר הסורי, נותר מרחב הגבול עם ישראל האזור הבטוח היחיד האפשרי. ואכן, בימים האחרונים ניכרת תנועה של עקורים סורים לעבר מרחב הגבול עם ישראל וערי אוהלים מוקמות בסמוך לגבול.

במהלך שנות מלחמת האזרחים סייעה ישראל לאוכלוסייה האזרחית במרחב. ישראל ראתה בסיוע חובה הומנית-אנושית וגם קיוותה שהסיוע יביא להכרת תודה של האוכלוסייה המקומית וימנע ממנה להצטרף לכוחות המבקשים לפעול נגד ישראל. במקביל לסיוע ההומניטרי, ישראל הקפידה והצליחה לשמר את הקווים האדומים שקבעה ואת ההרתעה כלפי מי שמבקשים לפגוע בה. בהעדר כוחות של המשטר הסורי ומיליציות שיעיות במרחב, התבסס סטאטוס-קוו שאפשר לאוכלוסייה לחיות את חייה בביטחון יחסי ולישראל מרחב בטוח יחסית.

המשבר ההומניטרי המתהווה לאורך גבולה הצפוני של ישראל מעמיד את ישראל בפני שורת אתגרים מורכבים ובמתח בין הסיכון החמור שבפריצת הגבול ובהגעת פליטים לשטח הריבוני של מדינת ישראל לבין תחושת המחויבות והאחריות ההיסטורית, כמדינת היהודים, לסייע לאזרחים הנסים על חייהם. בהקשר זה יש לזכור כי אזרחים אלה פיתחו במהלך השנים תלות בסיוע הישראלי וביטחון בהגנה שסיפקה להם ישראל, ואף הקפידו שלא לפעול נגדה.

ישראל אינה יכולה להסתכן בקליטת עשרות אלפי פליטים בשטחה, הן בשל התקדים שעלול להוביל לנהירה של עשרות אלפים ואולי יותר והן בשל השינוי הדמוגרפי שעלול להיווצר והסיכונים הביטחוניים שבקליטת אוכלוסייה שעלולה לכלול מרכיבים עוינים ואלימים, שיסתננו וייטמעו בין הפליטים. מעבר לכך, עתידם של הפליטים לא ברור ולישראל יכולת מוגבלת לפעול; היא עלולה להיתקל בקשיים בניסיון להחזירם לארצם, כדוגמת הקשיים הנערמים בכל הנוגע לפליטים ומהגרי עבודה מאפריקה. עם זאת, ישראל אינה יכולה להישאר אדישה ולעמוד מנגד לנוכח המראות הקשים והסיכון הרובץ על ראשם של אותם אזרחים. לכן נדרשת ישראל למנוע נהירה של פליטים אלה לתוך המרחב הריבוני שלה בכל מחיר.

הסכם ההפרדה משנת 1974 מייצר נקודת ייחוס חשובה למדינת ישראל ולסוריה. ההסכם הצליח לעמוד בצוק העיתים במשך קרוב לארבעים שנה ומאפשר לכל הצדדים מערכת יציבה וידועה. לכן האינטרס הישראלי צריך להיות לחזור אל קיום הסכם הפרדה זה, שחלק ממנו היה כוח משקיפי האו"ם (UNDOF). כוח זה חדל מלתפקד עם תחילת מלחמת האזרחים. במסגרת החזרה להבנות הסכם ההפרדה, טוב תעשה ישראל אם תתבע את חזרתם של המשקיפים לתפקוד מלא.

בניית מענה הומניטרי לעקורים צריך להיות בשטח סוריה, לכן מוצע כי ישראל תפעל עם ארצות הברית ורוסיה כדי לייצר מודל מתאים בסיוע בין-לאומי וסיוע מיוחד של מדינות המפרץ. מודל זה יכלול הקמה של מחנות שהייה, אספקה של מזון ותרופות ומתן סיוע עד יעבור זעם ויצירת תנאים ואפשרות לחזרת העקורים לביתם. בד בבד, נכון יהיה לבחון עם אחדות ממדינות המפרץ את האפשרות לקלוט בהדרגה בשטחן עקורים שלא יוכלו לשוב לביתם.

ירדן, הסובלת אף היא בשל הצורך לתת מענה לכמיליון וחצי פליטים בשטחה (חלקם מעיראק וחלקם מסוריה), יכולה ליהנות אף היא ממודל פעולה שכזה. המפתח, להבנתנו, הוא הסכמה ישראלית, אמריקנית ורוסית. במהלך תקופת הייצוב תמשיך ישראל, בתיאום עם כוח המשימה של האו"ם, בהעברת סיוע הומניטרי לאוכלוסייה האזרחית.

הסכם ההפרדה ונוכחות כוח משקיפי האו"ם מספקים כלי פעולה יציבים הנשענים על ארבעים שנות ניסיון, והם יוכלו לסייע משמעותית להכשרת התנאים לפעילות כוח משימה בין-לאומי מיוחד לצורך המענה ההומניטרי הנדרש לטיפול ראוי באוכלוסיית העקורים. כוח המשקיפים של UNDOF אינו יכול לספק את המענה לטיפול ההומניטרי; לצורך כך תידרש הקמת כוח משימה בין-לאומי מיוחד, שיוכל לפעול בבטחה בחסות הסכם ההפרדה וכוח UNDOF.

ישראל נדרשת לתמרן בין האינטרסים השונים של ארצות הברית ושל רוסיה. עיצוב וייצוב הסדר כזה מחייב תיאום הדוק עם רוסיה, הגורם המשפיע ביותר על השלטון הסורי, וגם גיבוש הסכמות עם ארצות הברית, המבקשת להסיג את כוחותיה מדרום מזרח סוריה בחסות הסדר והסכמות עם הרוסים.

ראוי שישראל תעשה ככל יכולתה כדי לסייע לעקורים הסוריים שהתקבצו במרחב הגבול, הן באמצעות אספקה של מזון וציוד חיוני הן באמצעות טיפולים רפואיים הכרחיים בבתי החולים בישראל, כפי שנעשה עד עתה. אולם אל לה לישראל לאפשר מעבר מסיבי של עשרות אלפי העקורים לתוך השטח הריבוני. המחיר של כניסה שכזו עלול להיות בלתי נסבל.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. יש להדגיש – אין מעבר לשטח ישראל אפילו של פליט אחד מדרום סוריה. הגם שכך יש חריגים – פליטים דרוזים, בייחוד כאלה שיש להם קרובי משפחה בישראל. אלה חייבים להיקלט – בשקט – באחד מארבעה היישובים הדרוזיים בצפון רמת הגולן ובאחריות מוחלטת של בני משפחותיהם בישראל.

  2. למה לא להכניס אותם ליהודה ושומרון. שיעזרו לנו גם שם.

    1. הישרדות משטר אסד והעלאווים, בסיוע רוסיה עם הרשאה מצדינו היא תעודת הביטוח הטובה ביותר עבור מדינת ישראל.

  3. המורדים הליברלים, לא דעאש ודומיהם. ובטווח היותר ארוך זה יתנקם בנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה