שפת הכוח, היא שפת המזרח התיכון

המשטר בטהראן מתגעגע לאובמה
תמונה של סטיב
סטיב בלחסן

אחר נאומו של דונלד טראמפ על ביטול הסכם הגרעין עקבו לא רק בישראל אלא בעולם כולו ובפרט באיראן. נאום טראמפ בן 12 וחצי הדקות והסנקציות אשר חזרו לקדמת הבמה בחתימת צו נשיאותי, ביטלו כלאחר יד את הסכם הגרעין שנחתם בידי ממשל אובמה. בהסכם זה הפשירו ארצות הברית ואירופה כ-150 מיליארד דולר, ולצערי הכספים הופנו להתחמשות איראן ולחיזוק המיליצות הסרות למרותה. אם נבחן היטב מה השתנה מאז חתימת הסכם הגרעין, נגלה התעוררות של חתרנות בתימן, בסוריה, בלבנון, בעזה, בעיראק ובסעודיה.

ממשל אובמה והאירופים היו תמימים וחשבו שהממשל האיראני הוא ממשל שוחר שלום ושיציית להסכם כלשונו. ברם, הגילויים שהחלו לצוץ לא הפתיעו את אלו שעוקבים לילה ויום אחר מעשי האיראנים. האירופים הופתעו מהגילויים שהובאו לידיעתם, הם כבר שכחו את "הסכם חודיבייה", הסכם שביתת נשק לעשר שנים אשר נחתם בין הנביא מוחמד לבין שליטי מכה בשנת 628. מוחמד ואנשיו נפגשו עם המשלחת של אנשי מכה בעיר חודיבייה וחתמו על ההסכם, אך כוונתם הייתה אחרת. הם בחרו לתקוף את העיר היהודית ח'ייבר ולהכניע אותה וכך להגביר את כוחם באזור. שנתיים לאחר החתימה, ההסכם בוטל.

בביטול הסכם הגרעין הנשיא האמריקני מחזיר את האייתוללות לחנק פיננסי, מונע מהם עסקים בזירה הבין-לאומית, גורם לביטול דירוג האשראי שלהם בעולם וביטול עסקאות קיימות ועוד. אט אט אנחנו מתבשרים על עוד ועוד חברות המצויות בעסקי עבודה שוטפים באיראן, ועל ביטול התקשרויות והפסקת זרימת סחורות.

הבזאר המזרח תיכוני החל. האיראנים דורשים מהאירופים הבטחות והמשך הזרמת כספים לחשבונות הבנק שלהם כדי להמשיך להתקיים ולבסס את כוחם ואת כוח המליציות הסרות למרותם. הם טוענים שאם האירופים ייסוגו מההסכם הם יחזרו להעשיר אורניום – אם כי מומחי מודיעין אומרים שהם לא חדלו מכך גם בזמן ההסכם וגם תחת פיקוח.

המשטר בטהראן עשה מניפולציה בזמן המו"מ על ההסכם עם ממשל אובמה והאירופים, וחותמי ההסכם נפלו בפח שנטמן להם. מבחינת האייתוללות, מטרתה של החתימה על ההסכם הייתה אך ורק להסיר את החנק הפיננסי והמגבלות המתפשטות בעסקיהם שבזירה הבין-לאומית, ובכך לאפשר קצת מזור לאוכלוסייה הסובלת משיעורי אבטלה גבוהים – 12%, מהם 24% צעירים – והקלה לאזרחיהם אשר הגיעו עד פת לחם.

לכן להערכתי הכוח והנחישות של האמריקנים הפתיעו את המשטר בטהראן, וגם הסנקציות אשר לא איחרו לבוא. אנשי המשטר בטהראן מתגעגעים למשטרו של אובמה, אשר הובל על ידם. אך אסור לנו לשכוח: שלום עושים מתוך עוצמה. ההיסטוריה רוויה תזכורות בנושא.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. הנני מסכים עם כל מילה שכתבת. אגב – שפת הכוח היא לא רק שפת המזרח התיכון, אלא היא השפה המקובלת ביחסים בינלאומיים בכל העולם. רק דוגמה אחת – ארה"ה נהייתה "חברה טובה" שלנו אחרי שריסקנו את הצבאות הערבוסבייטים ב- 1967.

  2. מה השתנה בחיינו מאז עליית טראמפ? כלום. הבעיות נמשכות ומקצינות. והעתיד עלול להיות חמור. שלום היא השפה הנכונה. ומה שאנחנו תובעים מהצד השני אנחנו צריכים לתבוע קודם מעצמנו.

  3. למרות שזה עצוב
    למרות שזה יעלה בדם
    אבל אין דרך אחרת

  4. אני מסכים עם כל מילה, המזרח התיכון מבין רק מילה אחת כוח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך