מאבק הרשות הפלסטינית לאפשרות סיום התהליך המדיני

המאמר נכתב בשותפות עם ד"ר קובי מיכאל

ביקורו של סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס במזרח התיכון תוכנן להיערך בדצמבר 2017, וכלל מלכתחילה מפגש עם ההנהגה הפלסטינית בראשות אבו מאזן. לאחר הצהרתו של הנשיא טראמפ על הכרה בירושלים כבירתה של מדינת ישראל והתגובות הקשות של מנהיג הרשות עבאס הוחלט לדחות את הביקור למועד אחר. הדחייה נומקה בצורך של סגן הנשיא להיות בוושינגטון לרגל הצבעות בקונגרס על חקיקה שהנשיא מבקש לקדם. ואולם, קרוב לוודאי שהדחייה נעשתה גם מתוך תקווה שהזמן החולף יצנן את הכעסים ברשות הפלסטינית ויתאפשר מפגש של סגן הנשיא עם ההנהגה הפלסטינית.

בפועל ראש הרשות אבו מאזן לא נענה לקריאות להנמיך פרופיל מול הממשל. הוא אף העצים את ההתנגחות הרטורית עם הממשל (נאום "ייחרב ביתך"). עתה הוא עומד גם בפני תוצאות החלטת הממשל לקצץ את התמיכה באונר"א והשלכות משמעותיות עוד יותר בעקבות הצהרת הנשיא טראמפ בוועידת דאבוס והצפי למימוש חוק טיילור פורס בהמשך.

בביקורו בארץ העמיק סגן הנשיא עוד יותר את המחלוקת עם הרשות הפלסטינית סביב ירושלים. הוא יכול היה להסתפק בחזרה על הודעת הנשיא בדבר ההכרה בירושלים כבירת ישראל עם כל ההסתייגויות שנלוו להצהרה זו. אולם, פנס בחר לחזור ולתת ביטוי מודגש להצהרת טראמפ בסוגיית ירושלים ואף קצב מועד מוגדר למימושה – עד לסוף 2019.

להצהרה זו משמעות דרמטית. עד כה ניתן היה להתייחס להצהרת הנשיא טראמפ בעניין ירושלים כאל מחווה סמלית לטובת ישראל, ובפועל להותיר את הסטטוס קוו הקיים; דהיינו – המשך תפקודה של שגרירות ארצות הברית בישראל בתל אביב. עתה, בעקבות קביעת לוח זמנים ברור למעבר השגרירות תיווצר עובדה מדינית מוצקה של מיקום השגרירות בירושלים שתקשה על חזרה לסטטוס קוו אנטה, גם אם יעלה ממשל דמוקרטי שאינו תומך בהחלטה זו. ראש הממשלה נתניהו הבין כמובן את המשמעות הדרמטית שיש לדבריו של פנס ולא במקרה כרך אותם עם הצהרת בלפור שבסופו של דבר סייעה להקמת מדינת ישראל.

אולם לא רק המחלוקת בעניין ירושלים העמיקה בעקבות ביקורו של פנס, אלא גם התרחבה המתיחות בין ארצות הברית לבין הרשות הפלסטינית והעומד בראשה. בהתבטאויות חסרות תקדים הטילו הנשיא טראמפ והשגרירה באו"ם ניקי היילי במפורש על הרשות הפלסטינית את האשמה להיעדר התקדמות בתהליך השלום. הנשיא הלך כברת דרך נוספת ואיים במפורש על הרשות הפלסטינית בקיצוץ בכספי הסיוע שארצות הברית מעניקה לרשות.

עוד קודם לביקורו בארץ נפגש פנס עם נשיא מצרים א-סיסי. פנס חזר והדגיש את הקשרים ההדוקים בין ארצות הברית למצרים ואת שיתוף הפעולה ביניהן במאבק נגד הטרור האסלאמי. על רקע ההסתייגות הפלסטינית הפומבית ממעמדה של ארצות הברית כגורם מתווך בלעדי במזרח התיכון, היה בפגישה משום התרסה כלפי הרשות הפלסטינית, שקיוותה קרוב לוודאי לזכות בתמיכת מדינות ערביות מובילות במחאה שלה נגד ממשל טראמפ ועמדותיו בסוגיה הישראלית-פלסטינית.

כזכור, בעקבות הצהרת טראמפ בעניין ירושלים הגישה מצרים למועצת הביטחון הצעת החלטה המגנה את הצהרת טראמפ. ואולם פעילות זו של מצרים נעשתה על רקע ידיעה ברורה שההחלטה לא תתקבל בסופו של דבר בשל וטו אמריקני. מעבר לכך, לעיתון ניו יורק טיימס הודלפה ידיעה, קרוב לוודאי על ידי גורמי ממשל מצריים, על תדרוך שנתן איש מודיעין מצרי לאנשי תקשורת במצרים שממנו משתמע כי המחאה של מצרים לא תוביל לפגיעה ביחסי מצרים עם ישראל ובסופו של דבר תשלים מצרים עם עמדת הממשל בסוגיית ירושלים.

פגישתו של פנס עם המלך עבדאללה והתבטאויותיו של המלך לאחר מכן הדגישו את תפיסתו שהגם שירדן הינה בעלת מעמד מיוחד בהר הבית ואף שרוב תושביה הם פלסטינים, אין לה אופציה של ממש להשתלב ב"חרם" הפלסטיני על ממשל טראמפ, ובסופו של דבר הפלסטינים יצטרכו להשלים עם המציאות שנוצרה בעקבות הצהרת טראמפ. ואכן, במהלך ביקורו בדאבוס הבהיר המלך עבדאללה כי הוא "מעדיף לראות את חצי הכוס המלאה, ולהתמקד ביחסים עם מדינת ישראל."

באורח רשמי גם סגן הנשיא פנס וגם השגרירה באו"ם היילי הבהירו שארצות הברית מחויבת להמשך תהליך השלום ולחזון שתי המדינות – אם יהיה מקובל על שני הצדדים. דברים דומים השמיע גם השליח המיוחד של הנשיא טראמפ, ג'ייסון גרינבלאט בכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי. ואולם, ברור גם לממשל טראמפ ששום רשות פלסטינית לא תוכל להשלים עם הכרה אמריקנית בירושלים כבירת ישראל מבלי שיובהר לפחות שמדובר בחלק המערבי של ירושלים וכי מזרח ירושלים נותרת כאופציה של המדינה הפלסטינית שתקום.

יתר על כן, גם רעיונות ההסדר המתגבשים בממשל טראמפ צפויים להידחות על הסף על ידי הפלסטינים. על פי ידיעה שפרסם העיתונאי ברק רביד, המתבססת על נייר שהפיץ צאא'ב עריקאת, תכלול תוכנית השלום של ממשל טראמפ את המרכיבים הללו: א. ישראל תספח לשטחה 10 אחוזים משטח הגדה המערבית; ב. בירתה של המדינה הפלסטינית תהיה בפרברי מזרח ירושלים; ג. לישראל תינתן "אחריות ביטחונית גוברת" (overriding security responsibility) בשטחים שיישארו ברשות הפלסטינים, כולל שליטה על הגבולות עם ירדן ומצרים. צאא'ב עריקאת הגדיר תוכנית זו, ובצדק, כתוכנית המבקשת להנציח מציאות של "אוטונומיה [פלסטינית] נצחית" (eternal autonomy) במקום מדינה פלסטינית.

ביקורו של פנס חידד ביתר שאת את ההכרה האמריקנית כי האיום האיראני נמצא כעת בראש סדר העדיפויות של הממשל, וכי הממשל נחוש בדעתו להסתלק מן ההסכם (Joint Comprehensive Plan of Action) אלא אם כן תצלחנה המדינות החתומות עליו (P5+1) להביא לשינויים מהותיים בהסכם. על הפרק עומדת תביעה אמריקנית-ישראלית, בין השאר, להחמיר באורח משמעותי את נוהלי הפיקוח על מתקניה הגרעיניים של איראן ולהכליל בהסכם גם את פיתוח הטילים הבליסטיים על ידי איראן.

הצהרותיו של פנס המביעות זהות עמדות בין ארצות הברית לישראל בסוגיה האיראנית, ובמיוחד הגדרתו של פנס את ההסכם עם איראן כ"אסון", מוסיפות ממד של דחיפות לסוגיה האיראנית. לא לחינם הבהיר ראש הממשלה נתניהו כי השבועות הקרובים יתנו ביטוי לרצון המעצמות וליכולתן להביא לשינוי מהותי ולא קוסמטי בהסכם הגרעין עם איראן. פגישתו של נתניהו עם הנשיא טראמפ ונשיאי צרפת וגרמניה מבהירה היטב כי ישראל וארצות הברית הולכות מעתה יד ביד בטיפולן בסוגיה האיראנית, וכי נתניהו מוחזק מעתה במידה רבה גם כמייצג נאמן של עמדת ממשל הנשיא טראמפ בסוגיה זו.

בנסיבות הקיימות, כאשר ברור לעין כול שבנות הברית של ארצות הברית באזור ובראשן ערב הסעודית, מצרים, ישראל, ירדן ומדינות המפרץ רואות בחיסול האיום האיראני עליהן יעד מרכזי, הן תפעלנה להצבת הסוגיה הפלסטינית בסדר עדיפויות נמוך מנקודת ראותן. קרוב לוודאי שהמסר שיועבר לפלסטינים על ידי בנות בריתה של ארצות הברית הוא, שעליהם למתן לאלתר את ההתנגחות עם הממשל האמריקני סביב הצהרת ירושלים, מתוך תקווה שבשלבים מאוחרים יותר ניתן יהיה לשכנע את הממשל להגמיש את עמדותיו הפרו-ישראליות המובהקות ולהעניק מחוות כלשהן לצד הפלסטיני.

למרות היעדר הסבירות להחלפתה של ארצות הברית על ידי מנגנון בסגנון +15P שאותו מנסה הנשיא עבאס לכפות על התהליך המדיני, דבקה ההנהגה הפלסטינית, בשלב זה, במדיניות הלעומתית. הדבקות הפלסטינית בקו זה עלולה לגבות מחיר כלכלי כבד מהרשות הפלסטינית בשל הקושי שיהיה לאיחוד האירופי להשלים את הקיצוץ האמריקני בסיוע לפלסטינים, בעיקר אם הממשל האמריקני ישית את הקיצוץ גם על תקציב הסיוע לרשות הפלסטינית בעקבות חוק טיילור-פורס וכתגובה להתייחסות עבאס לנשיא ארצות הברית ולממשל, ולהחלטה לנתק את ארצות הברית מתפקיד ההובלה של התהליך ולהחרמת סגן הנשיא פנס.

משמעות הדבר היא שבחודשים הקרובים לפחות יידחק הנושא הפלסטיני לקרן זווית וההנהגה הפלסטינית לא תצליח, כנראה, לשנות את פני הדברים בצורה משמעותית. מאמציו האינטנסיביים של ראש הרשות לרתום את האיחוד האירופאי למהלך שיוציא מידי ארצות הברית את המונופול על הובלת תהליך השלום לא צלח. המבוי הסתום בתהליך הפיוס וביקורת משורות תנועת הפתח והציבור הפלסטיני ברשות הפלסטינית, עלולים להפוך את המדיניות הלעומתית שבה בחר עבאס ל"חרב פיפיות", העלולה אף להוביל לקריסת המערכת הפלסטינית כתוצאה מהמלכוד שאליו תיקלע.

להערכתנו, התפתחות כזו אינה משרתת את האינטרס הישראלי ולכן חשוב שישראל תנצל את הנסיבות הייחודיות שנוצרו ותאיץ את מאמצי התיאום עם הממשל האמריקני והמחנה הערבי הפרגמטי לצורך גיבוש מתווה של הסדר ביניים ארוך טווח, שישפר משמעותית את המציאות הפלסטינית ויבטיח את האינטרסים החיוניים של ישראל, שתצטרך גם היא להרים את חלקה להצלחת המתווה. התקווה היא שהפעלת לחץ אמריקני-ערבי מתואם על ההנהגה הפלסטינית, לאחר התנגשות מדיניותה הלעומתית בקיר המציאות, ויכולת מנהיגותית ישראלית לגבש את ההסכמה הפוליטית והציבורית הנדרשת למהלך, תאפשרנה חישוב מסלול מחדש.

*

ד"ר קובי מיכאל הנו חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. שימש כמשנה למנכ"ל וראש החטיבה הפלסטינית במשרד לעניינים אסטרטגיים. פרסם 16 ספרים ומונוגרפיות ויותר מ-70 מאמרים ופרקים בספרים.