מפת השינויים הגדולים בערב הסעודית

כמי שעוקב זה כ-40 שנה אחר ערב הסעודית, אני משפשף עיניי בכל יום ושואל האם אכן מדובר באותה ממלכה שאני מכיר. תהליכים מהפכניים הם, בדרך כלל, כאלה שרק ברטרוספקטיבה ניתן להכיר במהפכנותם. לא זה המקרה שלפנינו: אנו רואים בבירור שערב הסעודית נמצאת בעיצומה של תמורה מהפכנית, גם אם קשה עדיין לצפות את שיעורה וממדיה.

ובאותה נשימה, בתהליכים מהפכניים, קשה בדרך כלל להצביע על מועד ספציפי שבו הם החלו. בערב הסעודית ניתן לומר בוודאות שהמהפך התרחש עם מותו של המלך עבדאללה בינואר 2015 ועליית אחיו סלמאן על כס המלוכה, והוא התעצם עם מינוי בנו מוחמד בן סלמאן (מב"ס) ליורש עצר יחידי. ואכן, מי שקרא את מאמריי באתר זה מאז עליית סלמאן, בוודאי שם לב לכך שכמעט כל ניתוח מהלכיהם של המלך ויורש העצר נפתח במילים "לראשונה בתולדות ערב הסעודית".

קשה במאמר קצר אחד לנתח את הממדים השונים של התמורה ההיסטורית. אנסה לעמוד בקצרה על היבטיה העיקריים. ראשית, שיטת הירושה השתנתה ולראשונה מאז מותו של מייסד הממלכה אבן סעוד בשנת 1953, בן יירש את אביו כמלך. שנית, המלוכה עברה תמיד בין הענפים השונים שבמשפחה המלכותית, מה ששמר על איזון עדין ולכידות בבית המלוכה. איזון זה הופר עתה באורח מוחלט.

שלישית, לא רק שענף אחד השתלט על השלטון (הענף הסודירי), אלא שמדובר בהשתלטות של משפחה אחת (סלמאן ובניו) בתוך הענף וסילוק (ואף מעצר) נסיכים בכירים המשתייכים לאותו ענף סודירי. רביעית, בראש מוקדי הכוח השונים בממלכה עמדו תמיד נסיכים מענפים שונים. כתוצאה מגל הטיהורים והמעצרים האחרונים, יורש העצר מב"ס שולט היום, באמצעות נאמניו, בממשלה, בצבא, במשמר הלאומי, במושלי המחוזות, ובשגרירים הסעודים במדינות המפתח בעולם.

חמישית, מקובל היה שאת "הכביסה המלוכלכת" של בית המלוכה מכבסים בבית, בתוך המשפחה. כלל זה הופר באורח הבוטה ביותר עם מעצרם המתוקשר של נסיכים בכירים, שרים לשעבר, ואנשי כספים מרכזיים. שישית, בבית המלוכה נהגו תמיד לחלוק כבוד לגיל, לוותק, ולניסיון. הפעם סילק מב"ס אישים בכירים ומנוסים ממשרותיהם, ובמקומם מינה צעירים שהמאפיין היחידי שלהם הוא נאמנותם ליורש העצר. לדוגמה, לתפקיד החשוב והרגיש של השגריר בוושינגטון מינה מב"ס את אחיו הצעיר חאלד, בן 29, חסר כל ניסיון וידע בדיפלומטיה ובמדיניות חוץ.

לסיכום: במשך עשרות שנים התאפיין בית המלוכה במערכת איזונים עדינה בין ענפיו השונים, בחתירה לקונצנזוס ופשרה ביניהם, בהתנהגות זהירה ומאופקת, ובצורך להציג חזית מאוחדת בזירה הבין-לאומית. מאפיינים אלה הועברו מן העולם על ידי יורש עצר בן 32 בלבד, חסר כל ניסיון שלטוני קודם, שעלייתו לכס המלוכה היא רק שאלה של זמן.

אין ספק שריכוז סמכויות אדיר בידי נסיך צעיר אחד, המסלק מהבמה את הנסיכים הבכירים האחרים, גורם להתמרמרות ולתסיסה בקרב כל ענפי המשפחה המלכותית המורחבת. עד מתי הם יבליגו? ועד מתי יבליגו האליטות האחרות שנפגעו ממהלכיו של יורש העצר "הינוקא"? האם ערב הסעודית לא נכנסת לעידן של זעזועים פנימיים ואי-יציבות גוברת מבית?

המהפכה שמוליך מב"ס לא פסחה על מדיניות החוץ הסעודית. במשך עשרות שנים היא התאפיינה בשמירה על פרופיל נמוך, בפעילות זהירה מאחורי הקלעים, וברצון להימנע ממהלכים בקדמת הבמה. מאפיינים אלה נבעו ממודעות פנימית עמוקה לחולשות היסוד של הממלכה, להיותה מוקפת באויבים החומדים את אוצרותיה, לאי-יכולתה להגן על עצמה אל מול מעצמות אזוריות חזקות, ולצורך להשתמש בדיפלומטיה כמכשיר לחיזוק הביטחון הלאומי.

דפוסי המדיניות שמב"ס אימץ בשנתיים האחרונות מצביעים על מהפך שלם. אין ספק שהתעצמות האתגר האיראני תרמה אף היא לשינוי היסודי. מייד לאחר עליית סלמאן לכס המלוכה ומינוי בנו מב"ס לשר ההגנה (בגיל 30!), פתחה ערב הסעודית במלחמה נגד המורדים החותים בתימן (בני חסותה של איראן). במקביל תמכו הסעודים בעקביות במורדים בסוריה נגד משטר אסד, בן-חסות אחר של איראן. כשנדמה היה שהמשטר הפרו-סעודי בבחריין הסמוכה נמצא בסכנה, מיהרו הסעודים לשלוח כוחות ולהצילו. וכשקטר השכנה נהגה בעצמאות יתר ובקירבה לאיראן, הסעודים ניתקו עימה יחסים והטילו עליה מצור מסוגים שונים.

המכנה המשותף של הפעילות הסעודית האגרסיבית בכל החזיתות הללו הוא חוסר הצלחה בכולן (מלבד בחריין). והמהלך הסעודי האחרון בלבנון (כפיית התפטרות על ראש הממשלה אל-חרירי) ספק אם יוכתר בהצלחה. הסיבה: החולשה המובנית של הממלכה, דהיינו, אין לערב הסעודית מנופי השפעה צבאיים, אסטרטגיים ומדיניים שבכוחם לעצב מאורעות ותהליכים. לרשותם מנוף השפעה עיקרי אחד – כסף, ולכן נהוג היה לאפיין את מדיניות החוץ שלהם כמושתתת על "ריאל פוליטיק") ריאל הוא המטבע הסעודי). אך מתברר שאין בכוחו של המנוף הכספי לאזן את החולשה הצבאית-אסטרטגית. שנתיים וחצי של התבוססות בבוץ התימני ושל אי-יכולת להכריע אויב כה חלש מהוות הוכחה ניצחת לכך.

האם במאבק שמב"ס מוביל נגד איראן בחזיתות השונות יש לסעודים אסטרטגיית-על כלשהי? האם יש למב"ס אסטרטגיית יציאה מתימן? כיצד הוא חושב למנוע את השתלטות חיזבאללה על לבנון? וכיצד יפעל לנוכח פרובוקציות איראניות צבאיות במפרץ הפרסי? שאלות אלה מקבלות משנה תוקף לנוכח העובדה שמב"ס מודע לגמרי לפסיביות של ארה"ב במזרח התיכון לנוכח המהלכים המאתגרים של איראן. מתברר יותר ויותר שהקלף היחידי שעומד לנגד עיניו הוא… ישראל. אך זה נושא למאמר נפרד.