בית המלוכה הסעודי – משפחה כמרקחה

מי שקרא בעיון את מאמריי על ערב הסעודית בשנתיים האחרונות לא היה מופתע ממה שתואר בתקשורת כ"מהפכה": פיטורי יורש העצר מוחמד בן נאיף ומינוי בנו של המלך סלמאן, מוחמד, כיורש עצר יחיד. במאמרי על בית המלוכה הסעודי (25 במרץ 2016) כתבתי כהאי לישנא: "משקיפים רבים צופים … שבעתיד הקרוב ידיח המלך סלמאן את יורש העצר, אחיינו מוחמד, וימנה את בנו מוחמד ליורש עצר יחידי. אם תרחיש זה יתממש, לראשונה בתולדות הממלכה יהיה יורש העצר בנו של המלך המכהן".

לא כתבתי זאת מפני שרוח הנבואה שרתה עליי, אלא כמסקנה מצעדיו המהפכניים של המלך סלמאן מיד לאחר הכתרתו בינואר 2015. המהלך האחרון של המלך היה אפוא שלב נוסף בתכנית רב-שלבית, שאפשר לסכמה כך:

בשלב הראשון, באפריל 2015, הדיח המלך סלמאן את אחיו (למחצה) מוקרין ממעמדו כיורש עצר. לראשונה בתולדות הממלכה העביר מלך מכהן את יורש העצר מכהונתו. במקומו מינה המלך ליורש עצר את שר הפנים מוחמד, בן-אחיו (המלא) נאיף. במהלך זה קבע המלך סלמאן, שוב לראשונה בתולדות הממלכה, מי יהיה המלך הראשון מדור הנכדים.

בשלב השני, במהלך משלים, מינה המלך את בנו הצעיר מוחמד ל"סגן יורש עצר". לראשונה בתולדות הממלכה הציב מלך סעודי מכהן את בנו במדרג הירושה. יתר על כן, בסדר הירושה שקבע שבר המלך סלמאן מסורת קבועה: מעולם לא קרה שיורשי עצר היו בני אותו ענף של המלך. עם מינוי אחיינו המלא ובנו של המלך ליורשי עצר, לראשונה בתולדות הממלכה, המלך ויורשו הם בני אותו ענף – הסודיירי.

השלב השלישי התרחש לפני ימים אחדים: המלך העביר מכהונתו את יורש העצר והעלה את בנו מדרגת סגן יורש עצר ליורש עצר יחידי.

ייתכן שצפוי שלב רביעי בתהליך, ואדון בו בסוף מאמר זה.

עלייתו המטאורית של מוחמד בן סלמאן בן ה-32 (המכונה בתקשורת המערבית MBS, ולהלן – מב"ס) מדמות לא-ידועה לאדם שרק פסע מפריד בינו לבין התואר "מלך ערב הסעודית" היא חסרת תקדים. בשנתיים האחרונות הוא הפך לפרצוף של הממלכה בכל תחום. בגיל 30 הפך להיות שר ההגנה, זה שיזם והוביל את המלחמה בתימן. הוא מכהן גם כשר החוץ בפועל: הוא מנהל את יחסי הממלכה עם ארצות הברית והוא היה האמרגן של ביקור הנשיא טראמפ בסוף מאי (לא במקרה התרחש המינוי בעקבות הביקור). הוא המייצג את הממלכה בפורומים בין-לאומיים כמו נאט"ו, הוועידה לביטחון אירופה ועוד. קשה למצוא בירה אירופית או צפון אמריקנית שלא ביקר בה בשנתיים האחרונות.

אך תחומי פעילותו אינם מוגבלים לחוץ ולביטחון. מב"ס מכהן כיו"ר המועצה הכלכלית והוא אבי "חזון 2030", שנועד לבצע טרנספורמציה בכלכלה הסעודית ולהפחית את תלותה המוחלטת בהכנסות הנפט. הוא יו"ר חברת הנפט הגדולה ביותר בעולם "עראמקו" והוא מוביל את הצעד המהפכני לראשונה בתולדותיה – הנפקה לציבור של חלק ממניותיה. אבל גם ללא תארים רשמיים למב"ס מיוחסים כמעט כל השינויים בממלכה בשנתיים האחרונות – החל מקיצוץ סמכויות "משטרת המוסר" הווהאבית וכלה בהסרת הגבלות המוטלות על נשים והתרת מופעי תרבות. לא לחינם הוא מכונה בתקשורת המערבית והערבית Mr. Everything…

במובנים רבים שליט כמו מב"ס הוא בדיוק האדם שהממלכה הייתה זקוקה לו: דינמי, פעלתן, רפורמטור נלהב המבין את הצורך להזניק את ערב הסעודית לעולם המודרני. גילו הצעיר הוא דווקא יתרון בעידן שבו 70% מאוכלוסיית הממלכה הם צעירים שגילם אינו עולה על 30. ואכן אין מדד טוב יותר לציין את השינוי הדרמטי שעוברת הממלכה: משליטים גריאטריים (המלך עבדאללה מת בגיל 91 והמלך סלמאן ירש אותו בגיל 79) לשליט בפועל בן 32. קשה לחשוב על פער דורות גדול יותר מאשר זה שבין יורש העצר מב"ס לבין אביו המלך סלמאן: האב נולד באמצע שנות ה-30 של המאה הקודמת, כשערב הסעודית הייתה מקום שכוח אל ומרבצי הנפט העצומים שבה רק החלו להתגלות; מב"ס נולד באמצע שנות ה-80, כשהממלכה כבר הייתה אחת השחקניות החשובות בפוליטיקה העולמית ובכלכלה העולמית עם הכנסות שנתיות של מאות מיליארדי דולרים.

ולבסוף, בשש השנים האחרונות היו לממלכה שישה יורשי עצר! מה שפעם היה תהליך ירושה צפוי וחלק הפך בשנים האחרונות לגורם של אי-סדר ומקור לאי-יציבות. אם אכן יהפוך מב"ס למלך, אזי לראשונה זה עשרות שנים יהיה לממלכה מלך צעיר, שצפוי למלוך זמן רב ביותר – אם יתחיל למשול היום ושלטונו יימשך חצי מאת שנה, רק אז יגיע לגילו הנוכחי של אביו המלך… אופק שלטון ארוך כל כך יכול בקלות לספק תחושה של המשכיות, יציבות וביטחון.

אך כגודל היתרונות והסיכויים שמגלם יורש העצר החדש, כך גם החסרונות והסיכונים. להלן עיקריהם. ראשית, המלך סלמאן סטה מדפוסי ירושה שהיו קיימים במשך למעלה מ-60 שנה. שום מלך סעודי בעבר לא פיטר יורש עצר מכהן; סלמאן עשה זאת פעמיים בתוך שנתיים. שום מלך סעודי לא מינה את בנו ליורש עצר. סלמאן יצר למעשה, באופן חד-צדדי, שיטת ירושה חדשה: במקום שהמלוכה תעבור באופן "רוחבי" בין בניו ונכדיו של המייסד אבן-סעוד, מעכשיו תעבור המלוכה באופן "אנכי" רק בין צאצאיו של סלמאן. אמנם בצו של סלמאן נכתב (במעורפל) שהמהלך חסר התקדים של יורש עצר העתיד לרשת את אביו הוא צעד חד-פעמי שלא נועד ליצור מונופול של ענף אחד בבית המלוכה. אך אין מה שימנע ממלך עתידי לשנות את הצו. כל אלה, מטבע הדברים, מפרים את האיזון העדין עתיק היומין בין הענפים הרבים בבית המלוכה ועלולים ליצור קואליציית ממורמרים של כל אלה שהודרו לחלוטין מתהליך הירושה. מכאן קצרה הדרך לזעזועים ולאי-יציבות. מב"ס יהיה חייב אפוא ליצור לעצמו מקור חדש של לגיטימציה ונאמנות.

שנית, המלך העביר לידי בנו הצעיר היקף סמכויות בלתי-נתפס, כמתואר בראשית המאמר. ריכוז כוח חסר תקדים בידי צעיר בן 30, חסר ניסיון פוליטי, כלכלי, צבאי ודיפלומטי, ללא בלמים ואיזונים, יכול להיות הרה-אסון. בעשותו כן עקף המלך קבוצה ענקית של נסיכים-נכדים מבוגרים ב-20–40 שנה מבנו, בעלי ניסיון ממשלתי-ציבורי בן עשרות שנים ועם השכלה מערבית רחבה, שחסרה לבנו. יתר על כן, יורש העצר המודח, מוחמד בן-נאיף, המבוגר ממב"ס ב-25 שנה, הודח גם ממשרתו כשר הפנים. יש לו ניסיון של שנים במודיעין פנים ובשיתוף פעולה עם ה-CIA במלחמה בטרור; לזכותו נזקף חיסול רשתות אל-קאעידה בממלכה. כאמור הוא הודח מכל תפקידיו. ברור שבשלב זה חסר ליד יורש העצר אדם בעל ניסיון שיתפקד כמבוגר האחראי.

שלישית, שאיפתו של מב"ס להנהיג רפורמות עלולה ליצור מסלול התנגשות בינו לבין הממסד הדתי הווהאבי. האם יהיו לו האומץ והיכולת להתעמת עם אנשי הדת? האם תהיה לו התבונה לנהל את הרפורמות באורח מושכל וזהיר ובקצב מתון כדי שלא לגרום לניכור ולקרע עם מי שבמשך 270 שנה העניקו את הלגיטימציה הדתית לשלטון בית סעוד? שאלות אלה מביאות אותנו ישירות לבעיה הבאה.

רביעית, אופיו הפזיז והיהיר של מב"ס עלול לעמוד לו לרועץ. למעשה זה כבר קרה – בסוף 2016 הוא ביטל בונוסים בסקטור הציבורי כדי לאזן את התקציב הגירעוני, אך נאלץ לבטל את החלטתו עקב מחאות של מאות אלפי עובדי מדינה. ב-2015 הוא יזם את המלחמה בתימן, מלחמה ראשונה זה 80 שנה שבה משתתף צבא סעודי. כנגד כל ציפיותיו המלחמה מתמשכת גם היום, סופה אינו נראה באופק ובמהלכה נוצרה בתימן קטסטרופה הומניטרית. ברור שמלכתחילה לא הייתה למב"ס אסטרטגיית יציאה (EXIT STRATEGY). התוצאה – הסעודים שקועים בביצה התימנית. מב"ס הוא גם העומד מאחורי החרם הערבי נגד קטאר. במקום לנהל מאבק דיפלומטי מושכל הציגו הסעודים לקטאר 13 תנאים משפילים שאינם מותירים מרחב כלשהו לוויתורים ולפשרות. התוצאה היא פילוג בתוך שורות הגוף המדיני המאחד את כל שש ממלכות הנפט במפרץ (משפ"מ): ערב הסעודית, איחוד האמירויות ובחריין מזה, קטאר מזה, וכווית ועומאן – שיושבות על הגדר. מב"ס הוא גם מתווה הקו הקיצוני המלחמתי נגד איראן. בהצהרה לוחמנית שסוטה ממאה שנות דיפלומטיה סעודית הוא הזהיר ש"המלחמה הבאה תתנהל בתוך גבולות איראן עצמה". מכל אלה עולה דמותו של מנהיג ששועט קדימה אל עבר מטרתו ללא מחשבה מספקת תחילה, וייתכן שגם ללא ייעוץ הולם. כאן בולט יותר מכול העדרו של מבוגר אחראי.

נחזור לראשיתו של המאמר ולשאלה שהצגתי: האם צפוי שלב רביעי בתהליך הירושה? במאמרי במרץ 2016 כללתי תחזית נוספת: "ייתכן תרחיש שני, קיצוני עוד יותר: המלך סלמאן יפרוש מסיבות בריאותיות … וימנה את … בנו מוחמד למלך תחתיו". האם תרחיש זה צפוי להתגשם בקרוב?

סלמאן בן 81. לאור תפקודו במהלך ביקור הנשיא טראמפ נראה שהספידו אותו בטרם עת. אך ברור שבשל מצבו הבריאותי – שיטיון ופרקינסון – הוא לא יוכל להמשיך בתפקידו זמן רב. אם הוא אכן מתכנן להעביר את השרביט לבנו, עליו לנקוט בעתיד הקרוב צעד נוסף: למנות "סגן יורש עצר", תפקיד שהתפנה עם שדרוגו של בנו מב"ס ליורש העצר. מטבע הדברים על הסגן להיות צעיר מיורש העצר עצמו. לא קל יהיה למצוא נסיך מתאים בשנות ה-20 לחייו מדור הנכדים. על כל פנים, מינוי של סגן יורש עצר יסמן שהמלך מתכנן פרישה והמלכת בנו. בהעדר מינוי כזה, ייתכן שסלמאן ירצה להישאר בתואר "מלך" כל ימי חייו, אך יעביר את הניהול היום-יומי של הממלכה לבנו מב"ס כשליט בפועל. מצב דברים כזה שרר בשנים 1995–2005: פהד המשיך להיות המלך הרשמי, אף שהיה מנוטרל מסיבות בריאותיות, בעוד שיורש העצר עבדאללה ניהל בפועל את הממלכה.

סביר להניח שאת התשובה נקבל בחודשים הקרובים. בכל מקרה, על רקע שפע האתגרים מבית ומחוץ, נראה שספינת בית סעוד תשייט בשנים הקרובות במים סוערים עד מאוד, ותידרש תבונה מדינית מהמעלה הראשונה כדי לנווט את הספינה אל חוף מבטחים.