"האופציה הירדנית" במהופך

האם רצוי שתקום מדינה פלסטינית במקום ממלכת ירדן?
תמונה של דגל ירדן
דגל ירדן

מדי פעם בפעם נשמעת במקומותינו הדעה/התקווה שהשושלת ההאשמית תיעלם ושממלכת ירדן תהפוך למדינה הפלסטינית. מצדדי הרעיון מקווים שמדינה כזאת תספק לפלסטינים את מאווייהם הלאומיים, תסיר מעל ישראל את נטל האשמה לאי-קיומה של מדינה פלסטינית, תפטור את ישראל מהלחץ ומהבידוד הבין-לאומיים, ותעניק לישראל חופש פעולה מלא ביהודה ושומרון.

עם כל הפיתוי לאמץ קו מחשבה זה, בחינה מעמיקה של הרעיון תביא בנקל למסקנה הפוכה. לא רק שמימושו לא יעניק לישראל את היתרונות המצופים אלא שהוא יחשוף את ישראל לסיכונים אסטרטגיים משמעותיים וירע את מעמדה האזורי והבין-לאומי.

אם הייתה לנו סיבה טובה להאמין שבמקום הממלכה ההאשמית תקום מדינה פלסטינית יציבה שמקבלת את הסטטוס החדש כהסדר סופי של הקונפליקט עם ישראל, בוודאי שכדאי היה "לעזור" לירדן לקרוס, כך שבמקומה תקום מדינה פלסטינית. אבל האם יש איזו סיבה להאמין שכך יקרה? כי מנגד יש סיבות רבות להאמין שיקרה בדיוק להיפך! אזכיר כמה מהן:

ראשית, מדינה פלסטינית בירדן (כלומר, על שטח שגדול פי 4 מישראל) רק תחזק את הרדיקלים הפלסטינים ותגביר את המוטיבציה הפלסטינית להמשך הקונפליקט עם ישראל.

סיבה שנייה, בניגוד למצב היום, לפלסטינים תהיה תשתית מלאה של מדינה – עצמאות, יחסי חוץ, טריטוריה ריבונית, זרימת נשק כבד באין מפריע – כדי להשתמש בה נגד ישראל, ובה בשעה תהיה ישראל מוגבלת בתגובותיה נגד "מדינה סוברנית".

סיבה שלישית, גם אם יקומו מנהיגים פלסטינים שירצו למסד יחסי דו-קיום עם ישראל, ניסיון של 100 שנה מראה שבקונפליקט הפנימי שם, ידם של הרדיקלים הייתה עד כה תמיד על העליונה.

סיבה רביעית, אם הפלסטינים ירצו לממש את "זכות השיבה" אל תוך שטחי ירדן, זה יכול היה להיות נפלא. אבל יש לנו יותר סיבות להאמין שבעלות על מדינה רק תחזק את התביעות האירדנטיות שלהם ל"שטחי מולדת" שמהם גורשו הפליטים, ואשר בהם הם שואפים לממש את "זכות השיבה".

סיבה חמישית, בהיותה מדינה חדשה וחלשה, תחפש המדינה הפלסטינית בירדן בעלי ברית אזוריים. מניסיון היסטורי, סביר להניח שהיא תמצא בעלי ברית כאלה בקרב מדינות רדיקליות כמו איראן וכמו טורקיה של ארדואן המתסיסות ומסעירות את המזרח התיכון, ולא ערב הסעודית ומצרים שרוצות שקט ויציבות באזור. במצב כזה יהיה לישראל קשה עוד יותר להתמודד עם ברית כזאת.

סיבה שישית, מדינה פלסטינית בירדן תוכל לבקש מכוחות זרים (איראנים למשל) לבוא לעזרתה כנגד "התוקפנות הישראלית". כך נתעורר בוקר אחד ונמצא חיילים איראנים לאורך נהר הירדן. האם נוכל למנוע ממדינה ריבונית לפעול כך? בוודאי שלא.

סיבה שביעית, לאור התהליכים המתרחשים בתוך החברה הפלסטינית, קרוב לוודאי שמדינה פלסטינית בירדן תהיה בתוך זמן קצר בשליטת האחים המוסלמים ותנועתם הפלסטינית – החמאס, ולא בשליטת הגורמים הלאומיים הפרגמטיים/מתונים. במצב כזה ברור עוד יותר שהם ייצרו קואליציות אזוריות עם הגורמים האסלאמיסטיים-מהפכניים ויביאו אותם אל נהר הירדן.

סיבה שמינית, ואם כל האמור לעיל היה נכון במשך 60 השנים עד 2010 (בשינוי שמות המדינות הרדיקליות), הרי שמאז "האביב הערבי" הדברים נכונים עשרות מונים. לאפשר לאלמנטים רדיקליים להשתלט על טריטוריה של למעלה מ-100 אלף קילומטרים השוכנת על שפת נהר הירדן הוא לא פחות מאשר התאבדות אסטרטגית! הרי ברור שהללו יביאו את האסלאמיסטים למיניהם מכל העולם! ואם שלל ארגוני ג'יהאד אלה התגייסו להילחם בסוריה ובעיראק נגד ערבים ומוסלמים אחרים, נוכל בנקל לתאר את הנהירה לג'יהאד כזה נגד ישראל!

והסיבה התשיעית, נכון שכנגד כל הנימוקים הללו קיים תמיד הטיעון הכללי – שמדינה מתנהגת ביתר אחריות מאשר ארגונים מיליטנטיים כי "יש לה מה להפסיד". אך האם "האביב הערבי" על כל נוראותיו, שאותו אנו רואים לנגד עינינו זה שש שנים, איננו מפריך טיעון זה יום יום ושעה שעה?!

ואם קיומה של מדינה פלסטינית בירדן טומן בחובו את כל הסיכונים שתוארו לעיל, הרי שמנגד, הברית עם המשפחה ההאשמית קיימת כבר עשרות שנים והיא הוכיחה עצמה באין-ספור צמתים היסטוריים. אלמלא נכנס "שד" במלך חוסיין ביוני 1967 וגרם לו לאבד את כושר השיפוט שלו, הרי אפילו ממשלה בראשות מנחם בגין הייתה חותמת אתו על הסכם שלום ללא הגדה המערבית (יהודה ושומרון) ומזרח ירושלים!

הברית הבלתי כתובה עם ממלכת ירדן היוותה במשך עשרות שנים, ועדיין מהווה, מקור מודיעין מהמעלה הראשונה על העולם הערבי כולו. מחזה שבו מלך ירדן יושב בסוף ספטמבר 1973 במטה המוסד בחדר סגור עם ראש ממשלת ישראל, כשבחוץ צופים בהם קציני מודיעין ישראלים, איננו מדע בדיוני; זאת עובדה היסטורית. ומדוע הוא הטריח עצמו לבוא לישראל? כדי להתריע בפני קברניטיה שמצרים וסוריה עומדות לצאת בימים הקרובים למלחמה נגדה!

יתר על כן, עקב קיומה של הממלכה ההאשמית, שום כוחות צבאיים זרים לא הגיעו מעולם לתוך ממלכת ירדן, קל וחומר אל נהר הירדן. נקל לתאר את משמעות כניסתם של כוחות זרים לתחומי ירדן לפני 1967, כשכל הגדה המערבית הייתה בשליטת ירדן, שאז קו שביתת הנשק עם ירדן היה באורך 531 ק"מ! הרי כדי להתגונן מול מציאות כזאת בגדה, היה על ישראל לגייס את כל צבא המילואים ולשתק את כלכלת המדינה. אי-כניסת כוחות זרים לממלכת ירדן במשך 67 שנים הוא אחד ההישגים האסטרטגיים החשובים ביותר מאז קום המדינה!

ולבסוף, בזכות קיומה של ממלכת ירדן ממפרץ אילת ועד לכינרת, "האביב הערבי" עובר על ישראל ללא שום איום צבאי במזרח, שהוא הגבול הארוך ביותר במדינה!

במשך שנים רבות שמענו ש"השושלת ההאשמית עתידה לקרוס בקרוב". אני עצמי זוכר שהכותרת בעיתון הראשון שקראתי בילדותי הייתה "ימיו של חוסיין ספורים". מאז הוא שלט עוד למעלה מ-40 שנה. יותר מזה, בנו עבדאללה כבר שולט כמעט 20 שנה! ובעוד 4 שנים תחגוג השושלת ההאשמית 100 שנות שלטון! נכון שלא לעולם חוסן, אך יש די והותר אינדיקציות שמעידות על יכולת שרידות ראויה לציון.

עובדה היא שהשושלת שרדה הן את שנות ה-50 וה-60 הסוערות של המאה הקודמת (שבהן נפלו שושלות במצרים, בעיראק, ובלוב) והן את "האביב הערבי" שבעיצומו אנו עדיין נמצאים, ובו קרסו מדינות כמו סוריה, עיראק, לוב, ותימן. ההישג האחרון הוא באמת תופעה מדהימה: מדינה חלשה בלבו של אזור סוער, ששתי שכנותיה החזקות התפרקו לחלוטין, שיש בה אופוזיציה אסלאמית וגורמים פלסטיניים חתרנים מבית, ומסביבה איראן וטורקיה החזקות העוינות אותה – ובכל זאת היא מצליחה לנווט בין כל המשברים ולשרוד.

לא מקרה הוא שכל מנהיגי ישראל הכירו בכך שהמשטר ההאשמי בירדן הוא נכס אסטרטגי ישראלי, כולל אלה שלפני הגיעם לשלטון דגלו בתזה הקובעת כי "ירדן היא פלסטין" (תזה ששותפים לה הפלסטינים עצמם…). אריק שרון היה מראשי הדוגלים בה; אך כשהיה בשלטון יצר יחסים קרובים מאוד עם החצר ההאשמית. נתניהו דגל בה, עד שהגיע לשלטון ולמד על בשרו את חוקי המציאות. וגם מנחם בגין ויצחק שמיר בעבר – כולם פעלו לפי היגיון זה, אף שאידיאולוגית היו אמורים להיות נגדו. כל אלה הבינו אילו מטרות ישראליות אסטרטגיות היגיון זה משרת.

כאמור, איננו יודעים מה צופן העתיד, ואנו זוכרים שישנם עדיין תהליכים במזרח התיכון שהם לא בשליטתנו… ולכן בכל מקרה צריך להיות מוכנים ליום סגריר שבו יקרה משהו לשלטון ההאשמי. בינתיים, עלינו לעשות כל מה שאפשר על מנת שהוא ימשיך להתקיים, כי קיומו הוא נכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה עבור ישראל.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. בלי פופוליזם
    נימוקים
    אולי יבש
    אבל מאפשר לגבש דיעה בעד או נגד

  2. כמה הערות:
    ישראל אינה בבידוד ובלחץ.
    ירדן היא פלסטין. שלושה רבעים מאוכלוסייתה היא ממקור פלסטיני.
    ירדן היא המדינה היחידה בעולם הערבי שהעניק אזרחות לפלסטינים.
    כרגע יש בירדן שלטון מלוכני בדווי.
    בכהסתברות גבוהה ביום מן הימים הוא יוחלף בשלטון אחר.
    תושבי הקנטונים הערביים ממערב לירדן יצביעו לפרלמנט בעמאן.
    הגבול חייב להישאר על הירדן כדי למנוע צמיחת טרור בקנטונים המערביים.
    אולי לא כל הפלסטינים יאהבו פתרון זה.
    אבל זה מה שצריך להיות.

    1. אם ירדן תהיה פלסטינית ועזה פלסטינית מה ימנע מהם מלהתאחד עם הפלסטינים ביהודה ושומרון ועם הפלסטינים בישראל ולאכול אותנו בקלות? הקביעה שלך שהם יהיו קנטונים וכו? כל ההצעות ההסויות האלה מתעלמות מהעתיד השחור שמביא עלינו שלטון הימין.

      1. אתה צריך לדעת שירדן כבר היום היא פלסטינית, איו"ש ועזה גם הן פלסטיניות, חלק נכבד מערביי ישראל גם כן רואים עצמם פלסטינים. זה כבר קיים. מבחינה פוליטית כל אחת מהפזורות הפלסטיניות נמצאת תחת שלטון פוליטי אחר. אין להם היתכנות להתאחד תחת שלטון פוליטי אחיד. מבחינת העצמה (צבאית, טכנולוגית, כלכלית) ישראל היא הצד החזק. כך זה מ- 1948 וכך זה היום וכך זה יהיה להבא. לכן אל תיבהל משלטון הימין או השמאל או האמצע. גם ההתפתחויות בעתיד לא ישנו מצב זה. אז ידידי המורה לחשבון – תלמד מתמטיקה ותראה שחשבון פשוט בנוסף לחוסר ידע לא מבטיח הבנת הנקרא.

  3. אלא שאתה משכנע את המשוכנעים
    המתלהמים הרי לא קוראים מה שכותבים כאלה שלא חושבים כמותם

  4. השאלה איננה מה עדיף:
    הממלכה ההאשמית או יישות פלשתינית?
    אני מסכים לחלוטין עם פרופ' גולדברג כי בכל פרמטר שנבחן שאלה זו, נמצא כי עדיפה הממלכה.
    אלא, שאין חולקין (כך אני מתרשם) שלאורך זמן נהא עדים להשתלטות פלשתינאית על הממלכה וזאת במוקדם או במאוחר.
    השאלה הינה לפיכך מה האתגרים שיעמדו לפנינו אם וכאשר תחזית זו תתממש וכיצד נתמודד עמם.
    שאלה נגזרת היא האם בצד הסכנות שנהא חשופים אליהן בנסיבות אלה, האם גם נראה סיכויים לפתרון המציאות הבלתי אפשרית שבה אנו מתפקדים.

    השאלה האמיתיתצ מה יהיה אם וכאשר הפלשתינים ישתלטו על ממלכת ירדן

  5. אם נרצה ואם לא. הם הרוב המכריע במדינה וסאת רק שאלה של זמן ואז ירדן תהיה מגיננה שתתמוך גם בפלשתינים ביהודה ושומרון וגם בפלסטינים בישראל וגם באלה בעזה וביחד יהיו יותר מאתנו
    ומה אז?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך