חסד נעורים

קווים לדמותו של הנשיא המצרי מובארק
חוסני מובארק, בנימין נתניהו וברק אובמה צילום: White House commons.wikimedia.org

חוסני מובארק, נשיאה לשעבר של מצרים, האיש שנחשב לאחד המנהיגים החזקים והמשפיעים ביותר במזרח התיכון ובעולם הערבי, מצא עצמו בערוב ימיו עומד לדין ומושפל כאחרון הפושעים. מובארק נמצא כיום על מיטת חוליו בבית הכלא בקהיר. את מקומו ירש ד"ר מוחמד מורסי, מי שהיה ועודנו מראשי תנועת "האחים המוסלמים", תנועה אסלאמית רדיקלית השואפת ליצירת תיאוקרטיה מוסלמית בכל שטחי המזרח התיכון.

העם המצרי שחווה על בשרו את המציאות המרה, שומע את הגינויים הבין-לאומיים ממזכ"ל האו"ם, מנשיא ארה"ב אובמה וממנהיגי אירופה. אך האיש הפשוט, הפלח, שואל עצמו האם המערב טיפש או שמא הנשיא מובארק היה טיפש כשנהג ב"אחים המוסלמים" כפי שנהג, כשהשתלט עליהם במעצרים ובמשפטים על מנת לא להרוס את חייהם של מיליוני האזרחים שחוסמים כבישים ומשתמשים בטרור כדי לעורר את המעורבות הבין-לאומית. הם אלו המביאים בשנה וחצי האחרונות להרס כלכלתה של מצרים, הגדולה שבמדינות ערב. מובארק, על כל מגרעותיו, הבין בסוף תקופת שלטונו כי עליו מוטלת האחריות לדאוג למחייתם של כ-90 מיליון אזרחי מצרים. אך זהו מנהגו של עולם – פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה.

כששמעתי את פסק דינו של בית המשפט המצרי בעניין מובארק, שמחתי כאילו היה מדובר בחבר שניצל ממוות. יראתי מהמחשבה שבית המשפט המצרי יגזור עליו עונש מוות, ושגוויתו תהיה תלויה לעיני כול על עמוד בכיכר תחריר. חשתי צער על גורלו של מובארק מאז החלה המהפכה. במפגשיי עמו גיליתי אדם שאפשר לחיות אתו בשלום. אין עוד מנהיגים ערבים רבים שאפשר לומר זאת עליהם.

מובארק היה מנהיג העולם הערבי במשך 30 שנה ללא פחד ומורא. עובדת היותו איש שלום תרמה רבות למדינת ישראל, אם כי כנראה פחות לפופולריות שלו בקרב העם המצרי. רבים מהערבים אינם אנשי שלום, ודאי לא כלפי ישראל. ייתכן שהוא לא פעל מספיק ליצירת נורמליזציה ביחסים, אך הוא היה שותף נאמן ואסטרטג, והקפיד לשמור על הסכם השלום על כל מרכיביו. הייתה זו מלאכה קשה וכפוית טובה מול רובו של העם המצרי ומול הקיצונים האסלאמיסטים שלא היו מוכנים לקבל את ההסכם. בדרכו שלו הוא עשה את המרב האפשרי, אולם הם ראו אותו באור אחר – רודן, רוצח.

מובן שאיני יכול להבין עד תום את הרחשים והרגשות ברחוב המצרי, לא בזמן הדחתו של מובארק מן השלטון וגם לא כיום, נוכח מרחץ הדמים בין הממשל הצבאי – שהיה ויהיה מקור הכוח והבסיס השלטוני במצרים – לבין הקיצוניים. נדמה לי שמכלל שליטי ערב, בעבר וגם בתקופת "האביב הערבי", מובארק היה מן הטובים כלפי בני עמו. נכון הדבר גם כלפי מדינת ישראל. עלינו לזכור את עמידתו האיתנה במשך 30 שנים של שלום, גם אם שלום מסויג, תוך התייצבות כנגד הטרור מסיני, הפיגועים מגבול מצרים, לוב ומאורעות "האביב הערבי".

במובארק, המצביא והמדינאי, היה גם צד אנושי. בעת מלחמת יום הכיפורים היה מובארק מפקד חיל האוויר המצרי ולאחריה התמנה לסגן נשיא מצרים וליווה את סאדאת בכל תהליכי השלום. מובארק התגלה כמפקד שהיה קשוב ללב משפחות חללי צה"ל שנלחמו בצבא המצרי ומצאו את מותם בשדה הקרב באדמת מצרים. וכך היה גם יחסו לישראל בסוגיית חיפוש נעדרי צה"ל, שנפלו בזירות הלחימה השונות ב"יום הכיפורים".

נשיא המדינה עזר ויצמן ז"ל, מי שהיה בעברו מפקד חיל האוויר הישראלי, ושר הביטחון בעת הסכם השלום עם מצרים היה לידידו הקרוב של הנשיא מובארק. בסוף שנת 1994 הוזמן ויצמן לביקור נשיאותי רב רושם בקהיר בירת מצרים. הקשר הבין-אישי והחם בין הנשיאים היה "סיפור הצלחה", עד לכדי עריכת ביקור פרידה במצרים עם סיום תפקידו של עזר ויצמן בשנת 2000.

הנשיא מובארק הבין טוב מכולם את מהות פירמידת השלום, משולש שווה צלעות: מחויבות להסכם; קבלת סיוע לכלכלת מצרים ושמירה על ביטחונה מארה"ב מדי שנה; הנהגת האומה הערבית על כל המשתמע מכך, וחתירה לפתרון הסוגיה הפלסטינית.

כממשיך דרכו של הנשיא המנוח סאדאת, דאג מובארק לשיקומה של מצרים, שאוכלוסייתה הלכה וגדלה בכמיליון נפש מדי שנה. (כיום מונה אוכלוסיית מצרים כ-90 מיליון נפש). מובארק היה איש מפתח להמשך הסכמי השלום עם הפלסטינים בראשותו של היו"ר עראפת ויורשיו. מדיניותו הייתה הלחימה בטרור ובג'יהד העולמי, וזהו אינו דבר של מה בכך.

בריאיון לעיתון "הארץ" (26.8.2011) שאל נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר, האם סאדאת היה דיקטטור? האם מובארק היה דיקטטור? קרטר טען כי הסכם השלום שנחתם בין מצרים לישראל היה אחד ההסכמים החשובים ביותר והיציבים ביותר שעליהם נשאו ונתנו אי פעם. הנשיא הדמוקרט אובמה וממשלו והאיחוד האירופי גם יחד אינם מבינים ש"האחים המוסלמים" מנצלים את המערב הטיפש ומוכרים לו תמונה שלפיה מצרים לא יכולה לטפל בעצמה.

לא לנו לשפוט את מובארק כפי ששפטו אותו בבית המשפט המצרי, אף שבימים אלו מתנהל משפט חוזר בבית הדין המיוחד. כמי שעמד בראש הפירמידה המצרית ושירת את עמו בגאווה רבה במשך 30 שנים כאיש צבא ומדינאי, האין הוא ראוי למעט חמלה? לדעתי, המצרים ומנהיגי המערב עוד יתגעגעו אל מובארק, וכפי הנראה גם אנחנו. עד אז נאמר לו: "תודה החבר מובארק".

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. יתכן שהעובדה ששלטונות ישראל לא חושפים אהדתם למובארק היא כדי שהאחים המוסלמים ודומיהם לא ימצאו עוד תרוץ להתנכל לו.

  2. הגעגועים למובארק קיימים כבר שנתיים.שלטונו היה חיובי לישראל בהשוואה לממשיכיו.

  3. מקובל כעת לדבא גבוה אבל לא להתכוון. מי שהיה החבר שלך ונפל שוכחים אותו.

  4. חד כתער, ניתוח מעמיק על מנהיג פטריוט לארצו, איש צבא, טייס קרב, סגנו של גדול האויבים.
    הבין את רצון וגודל השעה, שינה כוון לעת ההיא. לטובת עמו וארצו, בלבד, יחד עם זה חיזק את צבאו והכין אותו ליום פקודה.
    שמר על שלום קפוא ומרוחק מאוד.
    לא השלים עם קיומינו, הכל הפיך ומסוכן
    מצרים היא מצרים. סכנה מהדרום והצפון כאחד. (האויבים בסיני על הגדרות)
    הכל אפשרי ומסוכן מאוד היזהרו מהקיבעון, עיוורון ואטימות, היו דרוכים.

  5. אלה שבאו אחרי מובארק היו גרועים ממנו לעם המצרי ולשלטון סביר. מובארק לא היה דמוקרט גדול אבל בתקופתו מצריים תפקדה באורח סביר.

  6. הרי אויביו הם גם האויבים של אסיסי. כנראה דעשה הרבה רע במצרים.

  7. הערכה עושים על התמונה הכוללת
    במקרה של מובארק התמונה חיובית ביותר מבחינת ישראל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

הסהר הטורקי

מה עומד מאחורי ההתקרבות של טורקיה למדינות האזור