ארה"ב וסוריה – קריסת הקונספציה

בסוף אוגוסט 2013 התברר שהנשיא אסד חצה את "הקו האדום" של ארה"ב ועשה שימוש מסיבי בנשק כימי נגד בני עמו. בתגובה הציגו הנשיא אובמה ושר החוץ קרי את התשתית הפוליטית, המשפטית והמוסרית לתקיפה צבאית אמריקנית נגד "מטרות נקודתיות" בסוריה. אך בסיבוב פרסה מפתיע ויתר הממשל על המתקפה, והצליח להגיע להסכם אמריקני-רוסי על התפרקות סוריה בהסכמה מנשק כימי, תוך קביעת לוחות זמנים לתהליך.

ממשל אובמה הציג את ההסכם ברבים כהישג אסטרטגי מהמעלה הראשונה עבור ארה"ב. ראשית, ההסכם ביטל את הצורך בפעולה צבאית שעלולה הייתה להחריף את מלחמת האזרחים ואת אי-היציבות באזור כולו. שנית, הארסנל הגדול ביותר של נשק כימי במזרח התיכון עמד להיות מושמד. שלישית, שיתוף הפעולה האמריקני-רוסי בנושא השמדת הנשק הכימי יצר תשתית לשיתוף פעולה למען השגת מטרה נעלה עוד יותר – הסכם על סיום מלחמת האזרחים בסוריה. ומעל הכול – ההסכם הוכיח את האפקטיביות של גישתו של אובמה למדיניות חוץ, גישה שדגלה בשיתוף פעולה דיפלומטי רב-צדדי, במקום הגישה הכוחנית והחד-צדדית שאפיינה את ממשלו של הנשיא בוש.

ואכן, בנאום "מצב האומה" בסוף ינואר 2014 הגדיר הנשיא אובמה את ההסכם כ"פריצת דרך דיפלומטית וכהצלחה בלתי מסויגת". הוא קבע כי "הדיפלומטיה האמריקנית בגיבוי האיום בשימוש בכוח הם הסיבות לכך שהנשק הכימי של סוריה יושמד", וסיכם באומרו שההסכם מהווה דוגמה "לאפקטיביות של מדיניות החוץ" שלו.

לא חלפו 48 שעות, ואנשי ממשל אמריקנים החלו להשמיע זמירות הפוכות. בתדרוכים גלויים הם האשימו את סוריה בשורה של הפרות תנאי ההסכם. סוריה הייתה אמורה לסלק עד ל-31 בדצמבר את כל החומרים הכימיים המסוכנים ביותר שברשותה, ולא עשתה זאת. סוריה הייתה אמורה להוציא אל מחוץ למדינה עד ל-5 בפברואר את כל כמות הנשק הכימי, וברור שלא תעמוד ביעד זה. סוריה חזרה בה מהסכמתה להרוס 12 מתקנים לייצור נשק כימי – 7 הנגרים למטוסים ו-5 מתקנים תת-קרקעיים – וטוענת שדי בכך שמתקנים אלה ייהפכו ל"בלתי פעילים". ומעל הכול כיכבה הסטטיסטיקה: מאז חתימת ההסכם הוציאה סוריה אל מחוץ למדינה 4% בלבד מארסנל הנשק הכימי שברשותה – 27 טון מתוך 1,200 טון.

מובן שהסתירה בין דבריו של הנשיא אובמה להצהרותיהם של אנשי ממשלו מעלה תמיהה וזועקת להסברים באשר לניהול מדיניות החוץ האמריקנית. ברור שהמידע לא היה חדש, ושלא הושג בתוך אותן 48 שעות. האם מידע זה לא הובא לידיעתו של הנשיא? האם צוות הבית הלבן בכלל, וכותבי הנאום בפרט, התעלמו ממידע זה? האם הבית הלבן לא היה מתואם עם משרד החוץ ועם הפנטגון? תשובה, ככל הנראה, לא נקבל; אך ברור שמה שקרה מאז הנאום רק חשף את התנפצות הקונספציה האמריקנית לא רק בנוגע לנשק הכימי שבסוריה, אלא בכל הקשור למלחמת האזרחים כולה ולעתידו של משטר אסד.

ואכן, שבוע בדיוק לאחר נאומו של אובמה הודו שניים מבכירי ממשלו בקריסת הקונספציה. במפגש סגור עם כמה אנשי קונגרס, שהתקיים בשולי ועידת מינכן בשבוע הראשון של פברואר, ביטא שר החוץ ג'ון קרי את תסכולו העמוק מכך שסוריה אינה משמידה את הנשק הכימי, מכך שרוסיה אינה מסייעת לפתרון המשבר ומכך שהנשיא אסד בולם כל התקדמות בוועידת ג'נבה לעבר מציאת פתרון מדיני שיביא לסיום מלחמת האזרחים. החרה החזיק אחריו ג'יימס קלאפר, ראש המודיעין של ארה"ב, שבעדות בוועדת המודיעין של בית הנבחרים קבע שמעמדו של אסד רק התחזק בעקבות הסכם הפשרה על הנשק הכימי.

בראייה לאחור עולה בבירור כי ההסכם חשף שרשרת של חולשות אמריקניות בסיסיות במשבר הסורי: רתיעה משימוש בכוח צבאי, ואפילו כשמדובר רק בשימוש ממוקד, נקודתי, וקצר-טווח – ללא "הצבת מגפיים על הקרקע"; חוסר יכולת לגבש מדיניות קוהרנטית במשבר הסורי המתמשך; כישלון בגיבוש מדיניות משותפת עם בעלות הברית המערביות; פסיחה על שני הסעיפים בנוגע לחימוש גורמי אופוזיציה.

ההסכם נתן לאסד פוליסת ביטוח חיים ואפשר לו לשרוד, כי כל זמן שההסכם בתוקף לא תיתכן פעולה צבאית מערבית נגד משטרו. יתר על כן, ההסכם העניק לאסד זמן יקר שאותו ניצל בחצי השנה האחרונה להטות את הכף לטובת משטרו במלחמתו נגד כל כוחות האופוזיציה. אסד מרגיש שהוא "על הסוס" גם עקב התמיכה הבלתי מסויגת של רוסיה ואיראן וגם עקב תחושתו שלמערב אין מנופי השפעה כנגדו.

ההסכם היה, אכן, ניצחון דיפלומטי בולט. אך ניצחון רוסי-איראני-סורי, ולא ניצחון אמריקני כדברי אובמה. ארה"ב נמצאת במלכוד: היא מבקשת לקצר את ימיו של אסד בשלטון, אך חתימתה על ההסכם היא מעין השלמה עם המשך קיומו של משטר אסד ועם יכולתו, בסיועה המתמשך של מוסקבה, להכתיב את המהלכים בוועידת ג'נבה ולהבטיח את שיתוקה. על רקע זה קשה להתייחס ברצינות להצהרתו של אובמה ביום ששי האחרון כי הוא "בוחן דרכים חדשות ללחוץ על אסד". במזרח התיכון לא שוכחים את "הקו האדום" שהציב אובמה למקרה שאסד יעשה שימוש בנשק כימי נגד בני עמו…