מהספסל בגינה לספסל הנאשמים

בכל פעם שפורץ לתקשורת סיפור על עבירות מין חמורות שבוצעו בין בני נוער, אני שב ותוהה אם יש מי שמלמד אותם את הדין. חשוב עוד יותר – אני תמה אם ניתן ללמד אותם. חשוב לדעת כי נוסף על המקרים החמורים, כמו אונס, התעללות, ניצול, קיימות סוגיות פשוטות יותר לכאורה, שלבטח נחשבות תמימות יותר, ומסתבר שגם בנוגע אליהן קיים דין פלילי. הציבור מנהל שיח ערני על הצורך בחינוך מיני, אך אני תמה אם יש מי שחושב על הצורך ועל האפשרות להעביר לבני הנוער את הנוסחאות המורכבות המפרידות בין הספסל בגינה לספסל הנאשמים, בין חגיגת נעורים למוסד לעבריינים.

העיסוק במין, בעיקר בהקשרם של קטינים, גורר בדרך כלל תגובות רגשיות עזות. על כן אני מבקש להבהיר בתחילתה של הרשימה כי אני עוסק בה בנושא אחד בלבד והוא המין בין קטינים, ולא בנושא הכאוב של מין בין מבוגרים לקטינים. המסר העיקרי שאני מבקש להעביר כאן הוא שדין המין בין קטינים מסובך מאוד. אין שום דבר מסובך בדינו של מין בין מבוגרים לקטינים, ולכן אין לי שום דבר חשוב או מעניין להגיד עליו.

כדי להדגיש את המסר שאני מבקש להעביר על מין בין קטינים, אני מאתגר כל אחד מקוראי רשימה זו לפתוח מחברת ולכתוב בה את המותר והאסור בנושא זה על פי הדין הפלילי. אני עצמי, פרופסור ותיק לדיני עונשין, ניסיתי משימה זו בעצמי. נזקקתי לשעות רבות על מנת לצייר לעצמי תמונה ראשונית של יחסי הגומלין בין המשתנים הרבים המרכיבים את האיסורים ואת ההיתרים, ולא הצלחתי בינתיים לתרגם אותם למערך שיעור סביר. עם זאת, אני מקווה שהממונים על מערכות החינוך והאכיפה מצאו דרכים טובות יותר לעשות זאת. ומה באשר להורים? מי שיסתפקו בהמלצה פשוטה לילדיהם להימנע לחלוטין מכל מגע גופני עם זולתם עד שיגיעו (הם וזולתם) לגיל 18, יוכלו לעשות זאת ללא קושי. מי שיבקשו לספק לילדיהם תמונה ריאלית ומורכבת יותר – לא יצליחו. רובם, ואולי כולם, אינם יודעים את התמונה. וחמור הרבה יותר – רובם, ואולי כולם, אינם יודעים שהם אינם יודעים. אני מעריך ברמה גבוהה של ביטחון, שהורה ומורה מצוי בישראל משוכנע שדין המין בין קטינים פשוט. ככל שהדבר יישמע משונה, אני מעריך שכך חושבים גם חברי הכנסת, שרי החינוך, המשפטים ובטחון הפנים, וקברניטי כל המערכות המחנכות והממשמעות ילדים. אני מעריך גם שכיוון שהם חושבים שהדין פשוט, הם משוכנעים שבני הנוער יודעים אותו, ועל כן הם מחלקים את הנוער לשני סוגים פשוטים: צדיקים המקיימים את החוק ביודעין ורשעים העוברים על החוק ביודעין.

הם טועים. הדין הפלילי בנוגע למין בין קטינים מסובך לא פחות, ובמובנים רבים מסובך הרבה יותר, מדיני המס המעסיקים צבאות של יועצים, מנהלי חשבונות, רואי חשבון ומשפטנים. שום איש עסקים שפוי לא ינהל פעולה עסקית בסיסית בלא הדרכה משפטית מפורטת. אך מדי יום אנו שולחים את ילדינו לעולם הבין-אישי המורכב והמסובך שבו הם אמורים לגדול ולהתבגר, ואיננו מוליכים אותם במבוך המשפטי המורכב השולט על עולם זה. מפעם לפעם פורצת לתודעתנו שערורייה מחרידה הנצבעת עבורנו על ידי מערכות האכיפה בצבעים חדים של שחור ולבן. או אז אנחנו מצקצקים בלשוננו על אחריות הורית ("איפה היו ההורים שלהם?") וחוזרים לשלוח את ילדינו לשדה הקרב בלא הגנה. לא רק אמצעי מניעה חסרים להם שם והסברים פשוטים על דרך השימוש בהם, אלא חסרות להם שם תובנות מורכבות שינהירו להם את המותר והאסור, או לפחות יחשפו בפניהם את הנקודות המתות הרבות שאין בהן פתרון ברור, ויזהירו אותם מהסיכונים הכרוכים בהן.

אם כן, מה דינם של נער ונערה בני 13 הנפגשים לראשונה במסיבה ומתנשקים "לשם גירוי מיני"? (התשובה הפורמלית – שניהם צפויים לשבע שנות מאסר). ומה דינם אם קיימו יחסי מין מלאים? (דינו שש-עשרה שנות מאסר והיא כנראה פטורה). ומה אם היא בת 14 ועוד חודשיים, והוא בן 14 פחות חודשיים? (דינו חמש שנות מאסר וגם היא כנראה פטורה). ומה אם שניהם בנים? (שניהם חמש שנות מאסר)? ואיך ישתנו התשובות לכל ארבע השאלות האלה אם היו בין המשתתפים "יחסי רעות רגילים"? (חלקן ישתנו וחלקן לא). עד כאן הצבעתי על שישה וחצי משתנים, שבכל אחד מהם כמה מצבים אפשריים: גילו של כל אחד מהמשתתפים, מגדרו של כל אחד מהם, המעשה המיני המדויק שביצעו ועומק היחסים ביניהם ("חצי המשתנה" הוא הפרש הגילים ביניהם). אילו נטלתי רק משתנה אחד משבעה אלה, שהוא גילה או גילו של צד אחד ליחסים, הייתי חייב להתמודד עם ארבע "רצועות גיל" שונות, שעל כל אחת מהן חלים כללים שונים כמעט לחלוטין – עד גיל 14, בין 14 ל-16, בין 16 ל-18 ומגיל 18. מעבר לקבוצות גיל אלה יש רצועות גיל הנוגעות לכשירותו הפלילית של ה"צד האחר" ליחסים (למשל, ילד צעיר מגיל 12 אינו אחראי בפלילים כלל, ומגיל זה ועד גיל 18 משתנים פרטים שונים באחריותו הפלילית כמעט מדי שנה).

על שבעת המשתנים הראשיים שמניתי למעלה יש להוסיף משתנים רבים אחרים שאינם מיוחדים למין בין קטינים, אך הם "מתנהגים" בין קטינים אחרת לחלוטין. חלקם משתנים "עובדתיים" (שכרות, לחצים חברתיים, לקות שכלית, מספר המשתתפים, המקום שבו התקיימו היחסים ועוד רבים אחרים) וחלקם משתנים "נפשיים", מעטים יותר, אך מורכבים הרבה יותר (מה ידע כל אחד מהמשתתפים על כל אחד מהמשתנים העובדתיים? במה חשד? מה רצה?). מה שכופל ומשלש את המשתנים הללו הוא מורכבותם של יחסי הגומלין ביניהם בעולמם של קטינים. מה שיודעים גבר ואישה בני ארבעים על אלכוהול אינו מה שיודע עליו ילד טיפוסי בן 13, ודברים דומים ראויים להיאמר על כל אחד מהמשתנים הרבים האחרים הפועלים בדין המין. ילדים אכן אינם מבוגרים, אך עובדה זו נכונה באותה מידה בשני צדיה, גם צד הקורבנות וגם צד הנאשמים. אינני יודע אם ניתן להכניס את שפע המשתנים המשפיעים על אחריותם הפלילית של ילדים לתמונה אחת, אך למצער אני יודע להגיד שהיא מורכבת עד ללא נשוא.

אין לי פתרון מעשי לתבשיל שהקדחנו בין מתירנות מינית מוחלטת ובין הדחף ההכרחי להגן על חלשים. אני משאיר את פתרונות הקסם לכתבי הפלילים ולנציגי המשפחות הצורחים סיסמאות הפוכות משני עברי המתרס שאליו נקלעו. המעט שאני יכול להמליץ עליו בינתיים הוא יותר ענווה, פחות רעש ויותר מודעות לקשיים העצומים שמעמיד העולם האמיץ והחדש שבנינו לנו ולילדינו. אם יקום אחד מקוראיה של רשימה זו ויעיד על עצמו שידע את התשובה לשאלה הראשונה שהצבתי בפסקה הקודמת (שבע שנות מאסר לילד וילדה שהתנשקו במסיבה),  אמליץ להעמידו בראש מערך הייעוץ המשפטי לבני הנעורים. אם יקום קורא אחר ויסביר לי שטעיתי (אכן, אינני בטוח שצדקתי), אמליץ למנותו לממלא מקומו של קודמו. כסב לארבעה נכדים אני מוותר מראש על כל משרה באותו מערך. אינני מוכן לקחת את האחריות.