האומנם באין שוחד קורס תיק?

בימים אלה, לאחר סיום פרשת התביעה וסיום עדותו של הנאשם נתניהו בתיק 4000, חזר הרכב השופטים על הצעתו לתביעה לחזור בה מאישום השוחד ולהותיר על כנו את האישום בהפרת אמונים, הצעה שנשמעה כבר לפני שלוש שנים. המדובר כמובן בדבר שאינו מקובל, אך טעות וגם חזרה עליה הן דבר ידוע ואנושי.

המדובר באמירה שאולי צופה פני זיכוי ואולי נאמרה מתוך רצון להקל על כתיבת הכרעת הדין. כך או כך אין לתביעה כל סיבה לעשות כן, אלא אם היא עצמה שוכנעה כי יש לבטל אישום זה. ולא זה המצב – היא אולי תצליח לשנות את דעת השופטים בהמשך המשפט ובשלב הסיכומים; וכמובן שתוכל לערער על זיכוי, אם יהיה, והיו דברים מעולם שזיכוי הפך להרשעה, גם בתיק פלילי של ראש ממשלה – ראו ערך אולמרט.

אך במה המדובר? מה הן העבירות האלה, והאומנם באין שוחד קורס תיק?

עבירת השוחד מוגדרת בחוק באופן רחב עד מאוד ובאופן הנוגד את עקרונות המשפט הפלילי. למשל היא חלה גם על מי שרק ביקש שוחד, ולא קיבלו; גם על מי שקיבלו באמצעות אחר או בדיעבד; גם על מי שלא היה עדיין בתפקיד, או שלא היה מסוגל לתת תמורה, ועוד הרחבות נוספות. בהקשר לתיק 4000 חשוב לציין כי העבירה אינה דורשת הדדיות, כלומר ייתכן מצב שבו נותן המתת יורשע ומקבלו יזוכה, או להפך. מלשון החוק עולה כי מתן מתת, מכל סוג ובכל שלב, לעובד ציבור – מהווה עבירה של מתן וקבלת שוחד. לכן סיקור עיתונאי אוהד בתמורה להטבות רגולטוריות נופל בהגדרת הסעיף – זה כבר נאמר, אם כי באמרת אגב, על ידי בית המשפט בפרשת איתמר שמעוני.

אכן יש להיזהר בהגשת כתבי אישום על אירועים שעשויים לעמוד בהגדרת הסעיף, אך הם יוצאים מהתחום הפלילי לתחום המשמעתי או האתי. יחד עם זאת חשוב להבין כי עבירת השוחד היא עבירת התנהגות, הממקדת את האיסור בשלבים הראשונים ואינה דורשת תוצאה אסורה. ביצוע העבירה מתחיל ומסתיים בעצם מתן המתת או לקיחתה. הפעולה עצמה שעושה עובד הציבור, אם עושה, בתמורה לקבלת המתת – איננה נופלת במסגרת עבירת השוחד. אם התמורה ניתנת באופן מיידי, היא עשויה להיכלל בעובדות של תיאור עבירת השוחד כאלמנט המחמיר אותה. אולם אם היא ניתנת כעבור זמן, אזי היא הפרת אמונים. כלומר העברת המתת תיחשב כמתן ולקיחת שוחד, והעשייה-בתמורה מצד עובד הציבור תיחשב כהפרת אמונים.

העבירה של הפרת האמונים היא זו שבה עובד הציבור עושה מעשה של הפרת אמונים כלפי הציבור, אם כתוצאה מקבלת שוחד או מסיבה רעה אחרת. גם היא מוגדרת בצורה רחבה ועמומה, ויש אף הקוראים לבטלה. הפרת אמונים היא התוצאה, היא זו שלמעשה פוגעת יותר בערך העיקרי המוגן על ידי עבירות אלה, שהוא תקינות ההליך המנהלי. בפסקי הדין בעניין דרעי ובעניין בניזרי יישמו בתי המשפט עמדה זו, בקובעם כי ניתן בנסיבות מסוימות להרשיע את עובד הציבור בעבירה של קבלת שוחד בגין קבלת המתת, ואילו בגין מתן התמורה – כלומר המעשים שעובד הציבור עשה לטובת האזרח לאחר קבלת המתת – להרשיעו בעבירה של הפרת אמונים.

הווה אומר: העבירה של הפרת אמונים חמורה מאוד, אולי יותר מן השוחד, ולא נכון להפחית ממעמדה.

 מדוע אם כך עבירת השוחד נתפסת כחמורה יותר, והעונש בגינה גבוה יותר? קצרה כאן היריעה, ונאמר רק כי התשובה נמצאת ברבדים עמוקים של ההיסטוריה המשפטית של עבירת השוחד, החלק שנוטל הציבור בעבירה והערכים המוגנים השונים.

מכל מקום חשוב לזכור שני אלה: ההגדרה של עבירת השוחד רחבה מאוד, וחלה בכל מקרה של העברת מתת מאזרח לעובד הציבור ולנבחר הציבור, ולכן אין כל סיבה שלא להגיש בגינה כתבי אישום במקרים המתאימים, או לבטלם אם הוגשו; כמו כן אין להקל ראש בעבירת הפרת אמונים, החמורה בהשלכותיה לא פחות מעבירת השוחד.