התותחים רועמים והפשיעה נמשכת

המלחמה לא מכבה את הפשיעה – היא משנה את דפוסיה
תמונה של לירן
ד"ר לירן אוחיון צילום: אורלי אייל

רצף הלחימה שהחל באסון שבעה באוקטובר 2023 ומלחמת "חרבות ברזל" שפרצה בעקבותיו ונמשך עד למבצע "שאגת הארי" שמתנהל בימים אלה, מציב את ישראל במצב חירום מתמשך. בתוך מציאות זו קל ליפול למלכודת של שכנוע פנימי עמוק הגורס כי הפשיעה הפלילית נמצאת בירידה תלולה, כפי שטוענים החוקרים שוהם, אדד ורהב בספרם "קרימינולוגיה" (2004, עמ' 85). שלושת החוקרים הצביעו על ירידה בשיעורי הפשיעה באופן כללי בזמן מבצע סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, וטענו שהסיבה לכך הייתה "האקסטזה של פטריוטיות" ששטפה את העם.

אולם, לתפיסתי, המציאות הנוכחית מלמדת שהמלחמה לא מכבה פשיעה, אלא היא משנה את דפוסיה ולעיתים דוחפת אותה להתפרצות אלימה בעיכוב.

כמעט כל דיון ציבורי על פשיעה ננעל על פי מדד אחד, כמה תיקים נפתחו במשטרה. אבל "תיק" הוא לא מדד ישיר להיקף עבירות אלא תוצר של שרשרת החלטות. בישראל השרשרת הזו שבירה גם בשגרה. בסקר קורבנות העבירה של הלמ"ס לשנת 2023 רק 32.6% מקורבנות אלימות או איום באלימות דיווחו למשטרה, כלומר רוב האירועים כלל לא נכנסים לסטטיסטיקה המשטרתית. בתקופת מלחמה, כשהקשב האזרחי והמשאבים האכיפתיים מופנים לחירום, הסיכוי ל"תת-דיווח" ולשינוי מדיניות פתיחת תיקים גדל עוד יותר. לכן הירידה של 13% במספר התיקים ברבעון אוקטובר–דצמבר 2023, והעלייה המצטברת של 12% ברבעונים אפריל–ספטמבר 2024, אינן מעידות על דעיכת הפשיעה, אלא בעיקר על שינוי בנקודת המפגש בין האזרח למשטרה.

בדיוק כאן נוצרת המלכודת, זהו "שקט סטטיסטי" רגעי שעלול לעוור את עיניהם של קובעי המדיניות בזמן שהסיכון מצטבר מתחת לפני השטח. למנגנון ההשהיה יש עוגן מחקרי קלאסי: לנדאו ופפרמן (Landau & Pfefferman, 1988) בחנו נתונים חודשיים לאורך 15 שנים ושאלו האם דחק ביטחוני מפחית אלימות (דרך לכידות) או דווקא מעלה אותה. בחינת הנתונים העלתה כי כאשר מספר הנפגעים באירועים ביטחוניים עולה, כעבור חודשים עולה גם שיעור הרצח, בעוד שבעבירות שוד לא נמצא דפוס דומה. במילים פשוטות, חלק מהפשיעה עשוי להיראות שקט בזמן אמת, אבל האלימות הקטלנית נבנית בעיכוב. ממצא זה עולה בקנה אחד עם מחקרם של ארצ'ר וגרטנר (Archer & Gartner, 1984), שמצאו כי מדינות שחוו מלחמה נוטות לעלייה בשיעורי אלימות לאחר הקונפליקט.

ובתוך כותלי הבית, לוגיקת החירום פועלת דרך לחץ, מצוקה והשהיית פנייה לעזרה. נתוני משרד הרווחה שפורסמו בדו"ח ויצו מצביעים על עלייה של כ-65% בפניות לרווחה בנושא אלימות במשפחה בין אוקטובר 2023 לאפריל 2024. הדו"ח מציין שבשלבים מוקדמים של מלחמה נשים חוששות לפנות, כך שגם כאן המספרים עלולים להיות גדולים יותר.

מעבר להשהיה ולדפוסים המשתנים, המלחמה גם מזינה את הפשיעה ברמת התשתית, ואנו עדים לתופעה של "הזנה הדדית של שדה הקרב" באמצעות כלי נשק. הנתונים שהוצגו בוועדת החוץ והביטחון באוקטובר 2025 – 896 הברחות רחפנים מגבול מצרים בשלושת החודשים שקדמו לדיון, כמעט פי שניים לעומת 464 באותה תקופה בשנת 2024 – משקפים שינוי דרמטי בתנאי השוק בזמן מלחמה: ביקוש גבוה לאמל"ח לצד שחיקה בהרתעה והסטת משאבים. אותה שרשרת אספקה המשרתת תשתיות טרור מזינה ישירות את ארגוני הפשיעה, וכל הצלחת הברחה היא דחיפה מערכתית שמגדילה יכולת אלימה בעורף (ראו UN Security Council, Resolution 2482 (2019)).

הנתונים העכשוויים בישראל מחזקים את הנאמר לעיל. לפי דו"ח יוזמות אברהם לשנת 2025, 252 אזרחים ערבים נרצחו בנסיבות של אלימות ופשיעה, השנה הקטלנית ביותר שנמדדה אי-פעם, ועלייה של כ-10% לעומת 230 נרצחים בשנת 2024. ב-88% מהמקרים נעשה שימוש בנשק חם. זוהי שרשרת סיבתית מדידה: הזמינות הגוברת של אמל"ח מהברחות בזמן מלחמה, מתורגמת ישירות לשיעורי רצח חסרי תקדים. בד בבד, המדינה, מצידה, מגיבה בהגברת האכיפה והמעצרים, מה שמוביל למשבר חוקתי בבתי הסוהר.

בדברי ההסבר להכרזה על "מצב חירום כליאתי" מובהר שהחוק נועד לאפשר לשב"ס לקלוט עצורים נוספים רבים "נוכח העלייה במספר הכלואים והעצורים […] בעקבות הלחימה" (ראו: חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי), התשפ"ד-2023). אלא שכאן מתחיל המבחן החוקתי, הצפיפות אינה תקלה לוגיסטית אלא פגיעה שיטתית בזכות יסוד. דו"ח הסניגוריה הציבורית לשנת 2024 חושף מציאות קשה שבה כ-4,800 כלואים מולנים ללא מיטות, ו-61% מוחזקים בשטח מחיה הנמוך מ-3 מ"ר לאדם – חריגה בוטה מהסטנדרט שנקבע בבג"ץ 4634/04 רופאים לזכויות אדם נ' השר לביטחון פנים, 12.2.2007.

לשיטתי, הפיכת מצב החירום הכליאתי לשגרה תמידית אינה רק פתרון זמני לצוואר-בקבוק, אלא סטייה מודעת מכללי המשחק החוקתיים, שמותרת רק אם היא באמת זמנית, מוגדרת ומידתית, וכן מלווה בצעדים שמקטינים נזק, חלופות מעצר ושחרור מנהלי מושכל. הצורך בהארכות חוזרות ונשנות של מצב החירום הכליאתי מלמד כי המערכת פועלת בשיטה של "כיבוי שריפות" וללא פתרון שיטתי, והתוצאה פרדוקסלית: רצף לחימה שמטרתו להגן על ביטחון האזרחים מזין את משבר הפשיעה והכליאה שמחליש את הלגיטימציה האכיפתית ומכרסם בשלטון החוק מבפנים.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

11 תגובות

  1. מרתק וכתוב נפלא. אני פשוט נהנה ללמוד ממך, כל פעם מחדש. תודה על תוכן איכותי גם בימים הללו.

  2. כתוב היטב, בהחלט נקודות מעוררות מחשבה.
    נקווה שהמאמר יופנם ברמה המערכתית הבכירה.

  3. נכון כתבת. הפשיעה במגזר הערבי נמשכת. לא יעזור כלום – היא תמשיך להתרחש. מלחמה יכולה רק להעצים את הפשיעה במגזר הערבי. זו שאלה תרבותית-חברתית. הערבים מתמיד הורגים אחד את משנהו – דין מוחמד בסייף.

  4. הנתונים מכופפים על ידי בעלי העניין, ורוב הציבור לא מודע לכך. תודה

  5. דוקא בזמן מלחמה הפשיעה צפויה לעלות הואיל ומערכות החוק עסוקות בשאלות ביטחון

  6. כבר לא תותחים אלא טילים בליסטיים
    והפשיעה לא נמשכת אלא מתלהטת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של ישראל

חדר כושר למוח

דרכים לשיפור הזיכרון והקוגניציה

דילוג לתוכן