הממשלה לא חוששת מחקירה – היא חוששת מהממנה

הוויכוח על הקמת ועדת חקירה לאירועי 7 באוקטובר
תמונה של לירן
ד"ר לירן אוחיון צילום: אורלי אייל

הממשלה לא מתנגדת לחקירה של אירועי 7 באוקטובר, היא מתנגדת לממנה. זו ליבת הוויכוח. אך במדינת חוק הנחקר אינו בוחר את חוקרו. לשם כך נבנה בישראל חיץ מוסדי ברור – הממשלה מחליטה אם להקים ועדת חקירה ממלכתית, אך נשיא בית המשפט העליון ממנה את יו״ר הוועדה וחבריה, ובראשה עומד שופט עליון או מחוזי (מכהן או בדימוס). אין זה טקס פרוצדורלי אלא מנגנון אמון. החקירה מנותקת מן הפוליטיקה כבר בשלב המינוי.

מכאן נולדה הטקטיקה החדשה, לדבר על "הסכמה לאומית" ועל "קונצנזוס רחב" ולהציע ועדה מיוחדת או פריטטית שבה קואליציה ואופוזיציה ירכיבו יחד את הגוף החוקר. אבל ועדה שנולדת במשא ומתן בין מחנות היא מטבעה מנגנון של עסקה, לא של קביעת אחריות. גם אם תוענקנה לה סמכויות, מקור הלגיטימציה שלה פוליטי. היא נבנית כדי לאפשר דו"ח מרוכך. ועדה ממלכתית, לעומת זאת, היא מנגנון של אמת ובעיקר אחריות. היא קמה מחוץ לשדה הפוליטי, וחסינה יותר מהתמריץ להימנע ממסקנות אישיות.

היסטורית, זה עבד לכאן ולכאן. ועדות אגרנט וכהן, שהיו ממלכתיות ובראשן נשיאי העליון, סימנו כשלים נוקבים והובילו למסקנות אישיות ומוסדיות קשות. לעומתן, ועדת וינוגרד הייתה ועדת בדיקה ממשלתית שהוקמה ונקבעה על ידי הדרג הנחקר. גם כשהורחבו סמכויותיה, ולמרות ההרכב המכובד שלה, הלגיטימציה שלה נפגעה משום שהמנגנון נבנה בתוך הפוליטיקה ולא מחוצה לה. זהו ההבדל בין גוף חוקר עצמאי לבין גוף שניזון מהסכמה בין מושאי החקירה עצמם.

ההישענות של ראש הממשלה נתניהו על ועדת 9/11 האמריקנית מטעה, שכן היא הוקמה מכוח חוק כגוף עצמאי של הזרוע המחוקקת, עם כללי איזון סטטוטוריים, סמכויות זימון וכפייה וכללי אי-כשרות. כשעלה חשש לניגוד עניינים, היו״ר המיועד הנרי קיסינג'ר התפטר בתוך שבועות כדי לשמר אמון. במילים אחרות, זה מודל שנולד בחוק, כדי להתרחק מן הרשות המבצעת שנחקרת. "דו-מפלגתיות" אמריקנית אינה "פריטטיות" ישראלית.

בג״ץ קבע לאחרונה (15.10.2025) כי "אין מחלוקת אמיתית" בדבר הצורך בהקמתה של ועדת חקירה ממלכתית לאירועי ה-7 באוקטובר, והורה לממשלה לעדכן בתוך 30 יום מה עלה בגורל ההקמה. זהו קו אדום חוקתי: כאשר הרשות השופטת מזכירה לרשות המבצעת את חובתה לבירור אמת, אי אפשר להסתתר מאחורי רטוריקה של איזון וקבלה ציבורית. גם הזירה הציבורית ברורה: ארגוני המשפחות ונפגעי האסון מבקשים בעקביות ועדה ממלכתית ולא גוף פוליטי. קשה לדבר על אמון הציבור ולוותר על אמונם של מי שזכותם לאמת היא הראשונה במעלה.

מול כל אלה, נתניהו שב וטוען שוועדה ממלכתית לא תזכה לאמון וכי יש להקים גוף מאוזן שיהיה מקובל על כל העם. זה נשמע ממלכתי, אבל בפועל הופך את האמון הציבורי לווטו פוליטי. אם לא כל המחנה יסכים על כך, לא תהיה חקירה. אשר לכך, אמון אמיתי נבנה מפרוצדורה עצמאית, עקבית ושקופה שקבע המחוקק עצמו, ולא מאיזון מפלגתי שייצר עוד משא ומתן.

הפתרון איננו מסובך, נדרשת רק החלטה. להקים ועדת חקירה ממלכתית עכשיו; להעביר את המינוי לידי נשיא העליון כקבוע בחוק; לעגן מנדט מפורש של כשלים מודיעיניים ומבצעיים, תהליכי קבלת החלטות בקבינט ובמל״ל, יחסי דרג מדיני–ביטחוני ותפיסות מדיניות ארוכות שנים; להעניק סמכויות מלאות (זימון עדים, דרישת מסמכים, גישה לחומר מסווג, מכתבי אזהרה); ולקבוע לוחות זמנים: דו"ח ביניים ממוקד בתוך 90 יום ודו"ח מסכם במועד קבוע מראש.

כל פשרה פריטטית תהיה שמיכה קצרה שמכסה אחריות ומקררת אמון. מי שחושש מן הממנה חושש מן העצמאות, וזו, בסופו של דבר, הוכחת הנחיצות של החיץ החוקתי.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

7 תגובות

  1. כבר בעצם בחירת שם למאמר נעשתה טעות. כיום בישראל אין "ממשלה". יש רק ראש ממשלה. על פיו יישק דבר ואין בלתו. כל מי שמתנגד לביבי, או אולי ליתר דיוק ל"רעיית ראש הממשלה", ולא משנה מי הוא ומה דרגתו או תפקידו, מורחק מיד, או תוך פרק זמן קצר, מ"מסגרת מקבלי ההחלטות". הדברים ידועים, אפילו אין צורך להביא דוגמאות. בוועדת חקירה, לא משנה אם היא ממלכתית או "ציבורית" יושבים בני אדם. באופן טבעי לכל אחד מהם יש השקפת עולם ומבנה נפשי שהתגבש במהלך חייו. על פי אלו הוא יקבע את מסקנותיו. רבים מאד בחברה הישראלית, ולא רק ביבי ומקורביו, יודעים היטב מה קרה ומי אשם במלחמת "חרבות ברזל". אלו גם יודעים מה מוכרחות להיות מסקנות וועדת חקירה ממלכתית. עם המלצות אישיות או בלעדיהן. לכן ביבי לא ייתן להקים ועדת חקירה ממלכתית וייקוב הדין את ההר. ולסיכום – טעות ענקית עשו אלה שהחליטו לגייס את מערכת המשפט לצורך סילוק ביבי מהשלטון. בכך הם פתחו פתח שהלך והתרחב לחיסול הדמוקרטיה בישראל, ואולי גם חיסול המדינה, כתוצאה מחיסול פרדיגמת שלוש רשויות נפרדות ועצמאיות המהוות ליבת כל משטר דמוקרטי.

  2. הממשלה מחפשת וועדת חקירה שתדע לנמק מדוע יש לתת לנתניהו מדליית זהב, ולכל חברי מערכת המשפט ובכירי הצבא תוציא זימונים לקביעת עונשיהם החמורים

  3. איך יכול להיות שבשום החלטה של הממשלה והכנסת אין אפילו אחד מהליכוד שחושב אחרת?

  4. הממשלה יודעת מה תהיה החלטת הממנה אם הוא לא יהיה ממשועבדיה

  5. ומה דעתך על התרגיל של לוין מאתמול?
    מה קורה כאן?
    ביזיון הדמוקרטיה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של ישראל

חדר כושר למוח

דרכים לשיפור הזיכרון והקוגניציה

דילוג לתוכן