השופטת דורית בייניש צודקת

בחלקה הראשון של רשימה זו הצגתי מעט מהסוגיות שבהן עוסק עו"ד בני דון-יחייא בספרו "תורת דיני הירושה – הספר השימושי המקיף לדיני ירושה, צוואות ועיזבונות". דון-יחייא מכסה כל פינה אפשרית בתחום דיני הירושה, צוואות ועיזבונות, והכול בשפה המובנת להדיוטות בתחום המשפט, בהומור ובכישרון רב.

הנושאים המפורטים בספר נידונים בבית המשפט לענייני משפחה ולעיתים גם בבית הדין הדתי, שבו נזקק היורש בידע בנושא הכתובה: האלמנה גובה את הכתובה מהעיזבון, אבל אינה זכאית לכפל ממוני: סכום הכתובה מנוכה מחלקה בעיזבון בעלה. הכתובה נשללת אם האישה לא הייתה נאמנה, אם עשתה "מעשה כיעור", אם הסתירה מום לפני החתונה, אם היא מסרבת לשלום בית (גזרה קשה עבור נשים אומללות רבות!). "מורדת" אינה מקבלת מזונות. במזונות לידועה בציבור מטפל רק בית המשפט לענייני משפחה.

מרגיעה היא העובדה שחוק הירושה גובר על הדין הדתי, וכן, שכדי להתדיין בבית דין דתי חובה לקבל הסכמה של כל הצדדים. מסתבר שהחוק הדתי מפלה לעיתים את האישה לטובה: בית הדין הרבני רשאי לפסוק כי האלמנה תגור בדירה כל חייה ללא תשלום.

הספר מתאר את דרגות היורשים על פי דין כשאין צוואה, כשבין היורשים נכללים גם ממזר וגם ידועים בציבור כולל להט"בים. בידועים בציבור ובלהט"בים מנוע בית הדין הרבני מלטפל.

סממן עיקרי בקביעה מי הם ידועים בציבור הוא חשבון בנק משותף, אבל אין חובה שהזוג יגור בדירה אחת. לעיתים מעדיפים ידועים בציבור להתגורר בדירות נפרדות חלק מהזמן, בעיקר כשלכל בן זוג יש ילדים מקשר קודם. אם בעל מותיר אחריו שתי נשים (מוסלמי, או יהודי שהדיינים התירו לו לשאת שתי נשים) – שתי אלמנותיו יחלקו במה שהיה מגיע בירושה לאלמנה אחת.

מה דינו של ילד שנולד מתרומת ביצית או ילד שנולד באמצעות פונדקאית? הוא נחשב ליורש כמו כל ילד. לעומת זאת, ילד שנולד מתרומת זרע אנונימית לאישה נשואה – לא יירש, כי אביו איננו אביו הביולוגי – והנה לכם חוק המפלה גברים. ומה דינו של ילד מאומץ? הוא יורש ודאי. הספר עוסק גם ב"צוואה ביולוגית" כשהכוונה לביצית או לזרע שהיורשים נדרשים לקיים בהם הפריה.

הספר מפרט בצורה בהירה את ארבעת סוגי הצוואות המוכרים בחוק הירושה – בכתב יד, בפני עדים, בפני נוטריון, בעל-פה ("שכיב מרע"), ומפרט את היתרונות והמגבלות של כל אחת מהן. בצוואה רשאי המוריש לצוות לא רק על רכוש, אלא גם על סגנון ההלוויה, הכיתוב על המצבה, דרכי ההנצחה או דרישה לא לרדת מהארץ (הוראה שאינה ניתנת לאכיפה). הקלטה וצילום אינם תחליף לצוואה אבל הם יכולים להוות ראיה להוכחת אמיתות הצוואה ולכך שהמוריש היה צלול בעת כתיבתה.

בספר יש פרק המוקדש לדיון בצוואות שביצוען בלתי חוקי (למשל כשהמוריש דורש לשלול מזונות מאלמנתו), בלתי מוסרי (למשל, דרישה לא להיות בקשר עם אחות היורשת) ובלתי אפשרי (העברת כספים למוסד שנסגר). במקרים אלה הוראות צוואה כמו אלה – בטלות.

פרק נרחב בספר מוקדש לתופעה יומיומית: בן משפחה (לרוב אחד הילדים) המנסה לפסול צוואה של הורהו, המיטיבה עם אחד מאחיו או עם הידועה בציבור של ההורה המנוח. מהם הטיעונים העיקריים להתנגד ל"רצון האחרון" של המצווה? איך מוכיחים שהיורש השפיע השפעה בלתי הוגנת על המוריש או נטל חלק פסול בעריכת הצוואה המקפחת (בעיני בן המשפחה המאוכזב)?

אנו לומדים מה ההבדל בין נאמן למנהל עיזבון (זמני או קבוע), איך הם מתמנים ומי משלם להם את שכרם וכמה. כשהעיזבון נמצא בחדלות פירעון, חובה ליידע את בית המשפט הקובע פשיטת רגל, וצריך להפסיק לשלם חובות לאלתר כדי לא להעדיף נושים מסוימים על אחרים.

הספר מתאר מה עושים לגבי נכס שאיננו ניתן לחלוקה (משק חקלאי, מפעל) – מי מקבל את הנכס ומי זוכה לפיצוי. משפט אזרחי ממשיך גם אחרי הפטירה – היורשים ממשיכים את ההליך, וחובה עליהם לשלם קנס של המוריש, אבל משפט פלילי נפסק עם פטירת המוריש. ובשורה טובה ליורשים: אין מיסים על ירושה – ההורשה איננה אירוע מס.

באשר למומחים שבית המשפט מזמין מהם חוות דעת מקצועית: היורשים אינם רשאים לחקור אותם, הגם ששכרם משולם על ידם, אבל הם יכולים לדרוש פסילת מומחה. הספר עוסק גם בגישור ובבוררות.

הזכרתי ברשימה זאת מבחר מצומצם של נושאים המובאים בספר הנוגעים לדיני ירושה, צוואות ועיזבונות. אינני מתיימר לחשוף אפילו קמצוץ משפע הידע שספר יען זה מציע לנזקקים (ומי לא נזקק לידע בתחומים אלה?). כל אחד מאיתנו יכול בעיתו להיות יורש ומוריש, והספר עונה בלשון בהירה ומובנת על כל שאלה שעשויה להתעורר בתחומים אלה.

את דברי ההקדמה לספר זה כתבה השופטת דורית בייניש, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר. בין השאר כותבת הנשיאה בדימוס: "דומה שאין שאלה העשויה להתעורר בדיני הירושה שעו"ד בני דון-יחייא לא נתן עליה דעתו – והכול בהתבסס על העקרונות המשפטיים, על מאגר עצום של ידע וניסיון ועל לקחים מהחיים עצמם כעורך דין שהתחום מוכר לו מעבודתו עשרות שנים. ספר רחב היקף שצידו האקדמי משופע בהפניות רבות לפסיקה ולספרות המקצועית ובציטוטים המזקקים את ההלכה".

השופטת דורית בייניש מברכת על המוגמר, ואם יורשה לי לדחוק עצמי בין גדולים, אביע דעתי שנשיאת בית המשפט העליון בדימוס צודקת.