אפולוניה כמשל

לפניכם סיפור המדגים מה זו החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני.

בשנת 2015 יזם "מטה הדיור" תוכנית בנייה בשטח "אפולוניה", המשתרע על פני כ-1000 דונם מצפון מערב להרצליה בין חוף הים וכביש מס' 2 מצפון לשכונה "נוף-ים". על כ-450 דונם מן השטח פעל בעבר מפעל של תעש שבו ייצרו חומרי נפץ. בשטח המפעל דלפו לקרקע חומרים רעילים שונים, דלק ומתכות כבדות שזיהמו את הקרקע ואת מי התהום. המפעל נסגר בשנת 1992. מאז התמהמהה המדינה בעריכת סקר של הזיהומים ובטיהור הקרקע.

בשנת 2006 עתרה עמותת "אדם טבע ודין" לבית המשפט העליון וביקשה שבית המשפט יורה למדינה לטפל בזיהומים. בתגובה התחייבה המדינה לבית המשפט לסיים את הבדיקה תוך שנה ולטהר את הקרקע תוך ארבע שנים.

בחלקו האחר של שטח אפולוניה פועל מוסד סגור לנערים עבריינים. חלקו המערבי של השטח הוא שמורה וגן לאומי ובהם מצויות חורבות העיר אפולוניה, היא ארסוף, ובה שרידים מן התקופות הכנענית, ההלניסטית והצלבנית, ומסגד סידנא עלי. מרבית השטח הוא בבעלות המדינה, ורק כ-200 דונם הם בבעלות פרטית.

תוכניות הבנייה כללו את שטח מפעל תעש, את שטח המוסד לעבריינים וחלק משטח העתיקות. הוכנו שתי תוכניות בנייה למגורים: האחת ל-2687 יחידות דיור והשנייה ל-1020 יחידות דיור. כמו כן 60,000 מ"ר יועדו ל"שטחי תעסוקה", ותוכננו שלושה בתי מלון וכניסה חדשה מכביש 2. התוכנית אושרה על ידי הותמ"ל (הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור) במארס 2016. המדינה נתנה לותמ"ל סמכויות נרחבות לעקוף ולבטל את החלטות הוועדות המקומיות לתכנון.

כנגד החלטת הותמ"ל הוגשו עתירות מִנהליות לבית המשפט המחוזי בתל אביב על ידי עיריית הרצליה, עמותת "אדם טבע ודין" ואזרחים מן השכונה הסמוכה. העותרים העלו טענות רבות כנגד אישור התוכנית. השופט אליהו בכר נימק את החלטתו לבטל את התוכנית בטיעון שהותמ"ל לא חיכתה להשלמת הסקרים של זיהום הקרקע והמים, ולא לעבודות טיהור הקרקע. השופט תמה איך אפשר בעת ובעונה אחת לבנות בתי מגורים ולפנות את הפסולת המזוהמת. באוקטובר 2017 הורה השופט לבטל את החלטת הותמ"ל.

בדיעבד, לאחר ששני פיצוצים אדירים של חומרי נפץ שהיו טמונים בשטח הרעידו את האזור, ברור שהחלטת הותמ"ל הייתה בלתי סבירה בעליל. תארו לעצמכם מה היה קורה אם השופט לא היה עוצר את תוכנית הבנייה. אם כן, יש הצדקה לכך שבתי המשפט יוכלו לבטל החלטות כאלה ואחרות.