מדע ומשפט, אמת וצדק

נושא המשפט הוא נושא לוהט בדיונים רבים בימינו. אבל אינני יודע כמה מהדנים בו כיום מודעים לכך שהמדע המודרני נולד במאה ה-17 ממפגש אינטלקטואלי ואישי עם ידע משפטי.

הולדת המדע המודרני מיוחסת לפרנסיס בייקון אשר מתח ביקורת חריפה על הפרשנות המפולפלת של תלמידי אריסטו וניסח את עקרונות המתודה האמפירית המוכרת לנו ממש עד היום. משנת 1613 שירת בייקון בתפקידים משפטיים בכירים מאוד בממלכה האנגלית, לרבות בתפקיד ה"לורד צ'נסלור" שהוא מקביל לתפקיד שר המשפטים. למרות הגאונות של בייקון בתפיסת הבנתם של יסודות משימת השופטים כדומים להפליא ליסודות משימתם של חוקרי הטבע, תפיסתו לא זכתה להכרה מספקת בתיאור ההיסטוריה של המדע המודרני. במאמר הזה אני מבקש לתקן זאת ולהבהיר כמה השלכות של המפגש האינטלקטואלי בין תחום המשפטים ובין תחום המדע המודרני.

מובן שקיימים כמה הבדלים עקרוניים בין שתי המשימות האלה. בעיקר, מושג הגרימה הוא מושג מפתח בשלב ההחלטה המשפטית בדבר אשמתו של נאשם. אם אין עדות לכך שהנאשם גרם לתוצאה המיוחסת לו בכתב האישום (דיבה, נזק כלכלי, פגיעה ברכוש, פגיעה בגוף או בנפש) הוא יֵצא זכאי. לעומת זאת, כפי שציינתי במאמר קודם, שדן בסוגיית הגרימה בתחום הרפואה, במדעי הטבע המתקדמים מתחמקים בדרכים מוצלחות למדי מהתייחסות אל גורמים ואל סיבות. זה נעשה כנראה דווקא בהשפעת הסלידה של בייקון מטיעונים שמתבססים על שיקולים שאינם מבוססים על טהרת הלוגיקה או על חוקים מפורשים ועל הנחות ברורות המתקבלות מתצפיות.

בכמה מאמרים קודמים הצבעתי על הקשיים המהותיים בחקירה מדעית של יחסי גרימה גם בהקשר השפעת הטכנולוגיה הדיגיטלית. לכן, תחום המשפטים דומה אפוא יותר לתחום מדעי החברה ולתחומי המדע היישומי (קרי, לתחומי המחקר בפיתוחים טכנולוגיים) מאשר לתחום מדעי הטבע שבייקון תרם לפיתוחו המזהיר במאה ה-17.

במאמרו המפורסם "המכשיר החדש והתחייה הגדולה" שיצא לאור בשנת 1620, בייקון התווה והציע גישה אנטי-אריסטוטלית כבסיס חדש למדעים. במאמר ההוא, בייקון אפיין ארבעה מקורות לשגיאות טיפוסיות, הנובעות מנטייתה הטבעית של הרוח האנושית לנתר אל הכללות לא מנומקות. את המקורות האלה הוא כינה "אלילים":

1. אלילי השבט – חולשות טבעיות לכלל בני האדם, כגון נטייתנו הכללית לקפוץ למסקנות חסרות בסיס;

2. אלילי המערה – אלה הן האמונות האישיות שאדם מחזיק בהן ללא הטלת ספק באמיתותן; אלילים אלה משתנים מאדם לאדם;

3. אלילי השוק – תפיסות מוטעות הנוצרות משימוש לקוי בשפה; הן נקראות "אלילי השוק" כי הן נוצרות בתהליכי משא ומתן מילוליים;

4. אלילי התיאטרון – תפיסות המקובלות בקרב פילוסופים מבלי שבדקו אותן במבחן הניסיון; הן נקראות "אלילי התיאטרון" שכן הן מבטאות חיקוי מלאכותי, גם אם מתוחכם וערמומי של המציאות.

ובכל זאת, מטרתו של כל תהליך משפטי (בחברה נאורה או חופשית) היא להגיע לאמת באמצעות בחינת ראיות המושגות מתצפיות במציאות ולא מהרהורים על המציאות. במרכזו של כל משפט פלילי עומד אירוע שצריך לשחזר אותו במדויק. כיצד נהרג הנפגע? כיצד הגיעו הכספים לידי הנתבע בקבלת שוחד?

בחברות שבהן השפיטה מתנהלת בזהירות רבה, מבחינת דיני הראיות והשאיפה לצדק מרבי, הראיות עצמן חייבות להיות נקיות מהשפעה הפוגעת באמת. לדוגמה, במשפט העברי המסורתי הודאת נאשם בעבירה חמורה אינה מתקבלת כעדות לאשמתו. בחברות אלה, כאשר תהליך איסוף הראיות מתבסס על פעולות לא חוקיות, כתבי אישום, כמו אלה המבוססים על האזנות סתר בלתי מורשות או על עינוי הנחקרים, נזרקים לפח. לדוגמה, אם יש חשד סביר שהחוקרים באיסוף הראיות עברו על חוק כלשהו, השופטים, מלכתחילה, אינם יכולים להסיק מאותן ראיות מסקנות לוגיות המבוססות על החוק, כי נכללת סתירה בתהליך שבו חריצת המשפט מבוססת על החוק וגם על עבירה עליו. לפי תפיסה זו, לא ניתן לחרוץ משפט צדק על סמך ראיות הנגועות בעבירה על חוק כלשהו.

לפיכך, רמת הלוגיקה של העוסקים במשפט צריכה להיות גבוהה כמו רמת הלוגיקה של מתמטיקאים ושל העוסקים במחקר מדעי. לכן, הכשרת מורים למדעים והכשרת משפטנים חייבות לכלול הכשרה מקיפה בלוגיקה.