הרפורמה המשפטית – הפיכה משטרית או הפוך על הפוך

מתנגדי הרפורמה שוגים באנליזה של משמעות הרפורמה
תמונה של דורון
פרופ' דורון מנשה

יש משהו שהוא בגדר תבוסה עצמית בטיעון של מתנגדי הרפורמה המשפטית. קצת עצוב שהם לא רואים זאת. המתנגדים הרי טוענים, שהרפורמה הזו תוביל להתמוטטות מנגנוני ההגנה הדמוקרטיים הקיימים כיום ותשלוט כאן דיקטטורה. אבל, הרי זהו בדיוק העניין – מנגנוני ההגנה החוקתיים הקיימים כיום לא מצליחים, ולא יצליחו, להגן מפני אותן סכנות משטריות לשיטת מתנגדי הרפורמה. לא במקרה הצעדים היחידים שמתנגדי הרפורמה נוקטים הם אזרחיים (הפגנות) ולא משפטיים.

חוקי הרפורמה שיעוגנו בחוקי-יסוד, לא יהיו ניתנים בסופו של דבר להיפסל בבג"ץ. לא רק שהדבר מעל לכוחו של בג"ץ, אלא חוקי הרפורמה עצמם יקבעו, בין היתר, כי אין בכוח בג"ץ לפסול חקיקה כזו. אומנם קיימת אפשרות שבג"ץ יפסול גם את החקיקה הזו, אבל הוא לא יעשה כן. בג"ץ קבע בעתירה שדרשה לעצור את הרפורמה – עוד כשהייתה בחיתוליה – כי לא יתערב בחקיקת הרפורמה המשפטית, וכי "הזירה הפרלמנטרית היא הזירה שבה יש להכריע בסוגיות כבדות המשקל שעל הפרק". אומנם בג"ץ הוסיף כי "ביקורת שיפוטית חוקתית מעצם טיבה נעשית בדיעבד, וטענות העותרים שמורות להן ככל שיהא צורך בכך בעתיד", אבל ברור שלא תהא פסילה של הרפורמה, שכן משמעותה של קביעה זו היא שבג"ץ עומד מעל לרשות המחוקקת ואפילו המכוננת, ככל שהיא הכנסת כשהיא מחוקקת חוקי-יסוד. כלומר, פסילת החלק הזה של בג"ץ שקולה לקביעה שהוא הריבון במדינת ישראל חס ושלום. מדובר בקביעה שהיא הרס המשפט והחברה בישראל.

חוקה היא כמו מנעול בדלת הכניסה לבית, נהג פרופסור בנימין אקצין המנוח לומר. היא טובה רק להגנה מפני אנשים בינוניים. אזרחים הגונים אינם מתפרצים לדירת אחרים. פושעים חסרי מעצורים מתגברים על המנעול. היעילות של המנעול היא רק כלפי אותם בינוניים שעלולים להתפתות ביום מן הימים אל נוכח דלת החפה ממנעול.

על כורחנו עלינו להניח, כי מחוקקים בינוניים ניצבים בפנינו. אלו הסיכונים שאנחנו יכולים להגן מפניהם על ידי משטר משפטי. אם כך, תרחישי האימה האנטי-דמוקרטיים נופלים בגדר התבוסה העצמית הזו. לא משום שאינם אפשריים. משום שאין משטר שיגן מפניהם ממילא. בהנחת מחוקקים בינוניים הרפורמה נחוצה לדעתי. היא תעביר אותנו ממקום של הגנה על מתכונת ליברלית של זכויות, להגנה על קשת רחבה יותר של זכויות ואינטרסים. ממצב שבו מעצבי המשפט – מה לעשות – אינם גופים נבחרים, אך אין הדבר מונע בעדם מלהגשים את האידאולוגיה והאמת שלהם, מתוך תחושת שליחות אבל בגירעון דמוקרטי, למצב שלראשונה יהיה קשר ברור בין החוקים לבין ההשקפות הערכיות של כלל העם ולא אך חלק מסוים בו. ממצב שבו היהדות דחוקה בפינה למצב שבו יינתן לה משקל הולם. אני מבין שזה יוצר חשש ורתיעה, ולא בכדי המפגינים אינם זועקים "יהדות" אף שמכלול חוקיה ו"האני מאמין" של מדינה זו כולל כמובן את יהדותה. אפילו חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – מושא המהפכה החוקתית – מקדים בפסקת ההגבלה שלו את ה"יהודית" על "הדמוקרטית".

אכן, צודקים מתנגדי הרפורמה המזהים סממנים של הפיכה משפטית. אבל הם שוגים באנליזה של משמעות ההפיכה הזו. למעשה במונחים של תיאוריה דמוקרטית הוגנת, יותר משזו הפיכת הישר זו הפיכת ההפוך. קרי, תיקון ולא עיוות.

נכון, אפשר שהדמוקרטיה תוצאת הרפורמה תישא אופי שהוא יותר מעין רפובליקאי שמרני, אך אין המדובר בדיקטטורה אלא בווריאציה אחרת של משטר דמוקרטי. ואריאציה המתיישבת יותר עם רצון הבוחרים, לפחות לעת הזו.

יתרה מזו, לרפורמה יש גם ערך חברתי. לא רק משפטי. מתנגדי הרפורמה נוטים לשוות לה גחמה של אדם אחד המנסה להימלט ממשפטו. אחרי הכול הם תוהים מדוע ירצה ההמון מטעמים הגיוניים להעמיד בסיכון מערכת משפט מפוארת כשלנו? הם כנראה לא שמעו את אליהו מבית הכנסת ברמת עמידר, שכמֵהַּ לכך – סוף כל סוף – שלא יירקו על פתק הבחירה שלו. המדינה שבה יחיה תהיה יותר יהודית, יותר לאומית. אולי היא תציב גם מרוקאים ותימנים כמוהו בתפקידי השפעה בחברה, כולל בתפקידי המפתח המשפטיים, ושבית המשפט (העליון) ישפוט סוף כל סוף לפי החוקים.

כפי שהיטיב לראות פרופ' מנחם מאוטנר, אנו עדים לאפקט בומרנג למהפכה של אהרון ברק. ב- 1977 עצר המהפך הפוליטי את ההגמוניה הפוליטית של תנועת העבודה. מאז נפסקה ההגמוניה השלטונית של האליטה הישנה. ואולם במקום שהאחרונה תקום לפעול בשדה החברתי-פוליטי ותתנחל בלבבות, היא ניסתה ועדיין מנסה להשפיע בכוח על ידי פנייה לבג"ץ והרחבת כוח הייעוץ והמנהל המשפטי. בית המשפט העליון, שהבין היטב את תפקידו בשימור ההגמוניה, פעל להעמיק את כוחו בין היתר על ידי הרחבת זכות העמידה, צמצום עילת אי-השפיטות, הרחבה רבתי של עילת הסבירות, העדפת פרשנות תכליתית על פני פרשנות מילולית הגיונית של דברי המחוקק, והקניית מעמד ליועצים המשפטיים כשומרי סף שפרשנותם, שממילא אינה צריכה תמיד להיות צמודה ללשון החוק המחייבת תמיד, בפרט החלטת היועץ המשפטי לממשלה, נתפסת כמחייבת את הממשלה וכל זאת כשליועץ המשפטי יש מונופול על ייצוג המדינה בבג"ץ.

המרצע יצא מן השק. תודעת ההדרה הפוליטית של בעלי ההגמוניה כבר כאן. פעולה אזרחית כוחנית רק מאשררת ומסלימה את אותה נקודת אל-חזור. המפגינים זועקים "דמוקרטיה" ואליהו מבית הכנסת שומע "שלטון המיוחסים". כשהמודרים יצאו לרחובות עלול חלילה להיות מאוחר מדי.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

40 תגובות

  1. שמחתי למצוא אצלכם באתר ייצוג לכל העמדות. כך צריך להיות. כך אפשר להבין את כל הצדדים

    1. תודה רבה עידן . אכן כדי לגבש עמדה מושכלת צריך לשמוע והכיר היטב את טיעוני הצדדים השונים למחלוקת

  2. ממש לא השתכנעתי. אולי בגלל שאני שייך, למרות היותי שמאלני ולכן כמעט כל הזמן לא בשלטון, לאליטה השלטת… א. עובדתית, כרגע המחאה היא אזרחית כיוון שעדיין אין חוקים, אבל ברור שיוגשו עתירות לבג"ץ לאחר סיום החקיקה. הבעיה היא שהממשלה מנסה גם לבטל את יכולת בג"ץ לפסול את החוקים.
    ב. כל הניסוחים המפולפלים כדרך המשפטנים לא מצליחים לסתור עובדה ברורה אחת: אני, למרות היותי מדען ולא משפטן, טוב מאד בהבנת הנקרא (ואם יש ספק, המשפטנית אסתר חיות הבינה כמוני) – אוסף החוקים הזה בא לבטל את עצמאות המערכת המשפטית ולהכפיף אותה בכמה דרכים, שכולן מכוונות לאותה מטרה, לרשות המבצעת והמחוקקת, שכיום חד הם.
    אז אולי הכותב הנכבד חושב שזה טוב, יערב לו. אני סבור שזה קץ הדמוקקרטיה ואלחם בזה בכל יכולתי.

    1. תודה רבה על דברייך מר נח שמיר היקר, לפי השקפת תומכי הרפורמה דווקא המהפכה החוקתית שהוביל פרופ' אהרן ברק היא שהפרה את האיזון בין הרשויות בישראל. הרפורמה מצמצמת את חוסר האיזון. היא מכירה בסמכות של בית המשפט העליון לפסול חוקים שאינם חוקתיים, מצמצמת ולא מבטלת סמכות זו על אף העובדה שלמדינת ישראל אין חוקה ממש, והיא קוראת לשינוי שיטת מינוי היא בידה רבה בבחינת "שופטים הממנים שופטים" שאין לה אח ורע בעולם . כן על זו הדרך מרכיבים אחרים ברפורמה .

    2. זה לא רק הכותב הנכבד.

      נשיא בית המשפט העליון, משה לנדוי:

      "בית המשפט הוא שלקח לעצמו את הבכורה במו ידיו.

      יש פה כרסום ברעיון של הפרלמנט כריבון. יש פה הצבה של בית המשפט מעל הפרלמנט.

      הכנסת היא הריבון, לא אנחנו."

      חתן פרס ישראל למדע המדינה, פרופסור שלמה אבינרי:

      "מבקר מן המאדים שהיה נקלע לכאן ונשאל על טיב המשטר, היה ללא ספק משיב: "אין משטר כזה בשום מקום בעולם, ולכן אין לו שם; אולי אפשר לכנותו "בג"צוקרטיה".

      פרופסור ברכיהו ליפשיץ, שהיה דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית:

      "בית המשפט הפך את עצמו להיות הסמכות המכריעה בכל דבר ועניין, גם בכל התחומים המסורים לרשויות אחרות. הוא המעצב את כל כללי הדיון וההכרעה בכל מרחבי השלטון, והוא עושה זאת באמצעים של קסם לשוני, לוליינות רעיונית וטהרנות מוסרית.

      הצד השווה בכל התהליכים הללו הוא, שהפרדת הרשויות בוטלה באופן בוטה, והרשות השופטת השתלטה על שתי הרשויות האחרות."

      י——————

      מטרתה של המהפכה הצרפתית שלנו היא פשוטה: בלי שום גיליוטינות להעביר לעם היהודי היושב בציון את השלטון במדינה, שנגזל ממנו על ידי בעלי הדם הכחול מבית המשפט העליון, שכמו נפוליאון שלקח את הכתר מהאפיפיור והכתיר את עצמו לקיסר, הכתירו את עצמם בתור שליטי המדינה.

  3. כל הכבוד על מאמר המנתח לא רק בדרך משפטית אלא גם עניינית את סוגיית הרפורמה שמובילה כיום ממשלת ישראל.
    זו בדיוק מהותה של דמוקרטיה. צדק בהשקפתו הפרופ' מני מאוטנר ואתה מחרה ומחזיק בדבריו ומחזק אותם להלכה ולמעשה.
    אכן "האליטה הישנה", שגם ד"ר נח שמיר, על פי עדותו העצמית, משתייך אליה, מסרבת להפנים את התבגרות תהליך השינוי
    שעובר על מדינת ישראל. על מנת לנסות לסכל את התהליך מנסים אבירי האליטה הארכאית לנצל את המערכת המשפטית.
    מכאן החל להתפתח "הברוך הגדול" – הבומרנג ל"מהפכה של אהרון ברק", כפי שהגדרת כל כך נכון במאמרך שלעיל.
    זו בפירוש לא קץ הדמוקרטיה. ההפך הוא הנכון. עוד קמעה כולנו ניווכח בעניין ואז "המודרים" לא יצטרכו לצאת לרחובות.

    1. למגיב האלמוני: ראשית, לפי הסגנון, גם לי אתה מגיב כאלמוני והתגובה האחרונה של אלי (אם אני לא טועה) כתומך טרור יהודי היתה מבישה. צא מאלמוניותך.
      אתה אפילו לא מבין את הסרקזם בכתיבתי על השתייכותי ל"אליטה". אני בן להורים שעלו ארצה קשי יום והיו במעברה זמן רב וגדלתי בבית עני. כיוון שאני אשכנזי ובניתי את עצמי במו ידי, אז אני "אליטה".
      לגופו של עניין, ההצגה של "הרפורמה" כאילו מטרתה תיקון מצב "המודרים" היא יריקה בפרצופו של כל מי שיודע לקרוא ומבין שכל המטרה היא לבטל את עצמאות המערכת השיפוטית והכפיף אותה לפוליטיקאים. לא יעזרו רכל ההתפלפלויות.

      1. נכון, יש בכתיבתך סרקזם. הבנתי זאת – ועוד איך. אין בכוונתי לצאת מאלמוניותי כיוון שמסיבות טובות הנני מוגבל בתגובותיי לדבריך.
        הייה ברוך, והעיקר שהנך מבסוט בעולמך האידאולוגי.

        1. נח היקר , עובדת ההדרה או במילים מדויקות אולי יותר תת הייצוג של בני עדות המזרח ובני עיירות הפיתוח במוקדי הכוח ההגמונים ובאליטות נתמכת חד משמעית סטטיסטית ואן טעם להתווכח עליה. מדובר בתופעה שהיא מבנית בעיקרה . אין היא צריכה להיות תוצאה של אפליה ישירה , ובוודאי ממנה לא נובע שכל אשכנזי יזכה תמיד לפריבלגיות. באשר לרצון לבטל את עצמאות המערכת השיפוטית, וההכפפה לפוליטיקאים – הרי השיטה המוצעת ברפורמה היא דווקא המקובלת בעולם , ואילו שיטת המינויים הקיימים אצלנו בלתי מקובלת כלל

          1. לדורון: ההשוואה לשאר העולם היא שטחית, אם לא לוקחים בחשבון פרמטרים נוספים
            תראה איזה נזק גרמה בארה"ב השיטה הפוליטית לבחירה.
            באשר להדרת עדות המזרח והפריפריה, זו תוצאה של חינוך לא מספיק טוב שם והתיקון לא צריך להיות ע"י בחירה פוליטית של אנשים לא מתאימים. צריך לתקן ואפשר, אבל לא זו הדרך. שופך את התינוק עם המים. האם אתה לא רואה את הנזק שהמערכת משפט הכפופה לחלוטין לממשלה?

        2. זכותך המלאה לשמור על אלמוניות וממילא הדיון צריך להתייחס לגוף הענין ולא לגוף הטיעון

        3. תיקון טעות סופר: הדיון צריך להתייחס לגוף העניין/טיעון ולא לגופו של אדם

  4. הייתי מסכים אמתך, אלא שלקחת את כל הבעיה לכיוון העדתי. וזה ממש לא שייך לבעיה שמונחת על השולחן

    1. זו אחת הנגזרות של הרפורמה, מכאניזם לתיקון תת הייצוג של בני עדות המזרח ולהגברת שיוויון ההזדמנויות בכלל

  5. החשש שלך ממה שיקרה כאשר מעריצי ביבי יעברו לאלימות מוצדק ומפחיד, והנה הבקר זה כבר מעמיק ומתרחב

    1. החשש שלי הוא מהתלקחות כללית ברחוב . הביטוי " מעריצי ביבי " יש בו לדעתי משום השטחה והקלת ראש בטיעונים בזכות הרפורמה, ובתומכיה ברמה הפרסונלית

  6. תיקון טעות סופר: הדיון צריך להתייחס לגוף העניין/טיעון , לא לגופו של אדם

  7. מסכים עם התמיכה בשינויים החוקתיים לא מסכים שזה קשור לבעיה העדתית

  8. טענות שקושרות את הכל לקיפוח עדתי הנן שגויות
    למה לדעתך בוחרי הליכוד לא בחרו ראש מפלגה מעדות המזרח?
    למה אנשי אגודת ישראל לא מוכנים שבנות מעדות המזרח ילמדו במוסדותיהן, ולמרות זאת דרעי וחבורתו לא רק מוכנים לחבור אליהם בקואליציה, אלא אפילו מתחנפים להם?
    תזוהה נאותה לשתי השאלות האלה תבהיר לך שטענות הקיפוח נגד השמאל הינן טענות סרק

    1. הטענות במאמר לא היו על קיפוח מצד השמאל אלא על חוסר ייצוג בולט של מזרחים , ימנים ומסורתים, ואוכלוסית הפריפריה במוקדי הכוח . עם עובדות אמפיריות קשה להתווכח

  9. אתה כותב: ״שלראשונה יהיה קשר ברור בין החוקים לבין ההשקפות הערכיות של כלל העם ולא אך חלק מסוים בו״.
    זה אולי היה נכון אם לא הייתה משמעת קואליציונית נוקשה שבחסותה מאפשרים לחרדים להימנע מלימודי ליבה, דבר שיש קונצנזוס רחב נגדו בכלל הציבור.
    ועוד דרישות קואליציוניית שמשרתות סקטור מצומצם (וברוב המקרים באופן המנוגד לרצון של כלל הציבור) – מה שדני גוטווין קורא לו סקטוקרטיה..

    1. נמרוד אתה בהחלט צודק ,
      ובכל זאת מתן תוקף לחוקי הכנסת שהתקבלו ץוך שימוש בדמוקרטיה הייצוגית הקיימת בשיטתנו , על כל מגבלותיה וכשליה עדיף מנקודת מבט דמוקרטית מהצבת בג"ץ כשחקן אידאולוגי פוליטי וכסמכות מכריעה .

  10. פרופ' מנשה היקר,
    לאחרונה, זכיתי ללמוד את הקורס "תורת המשפט" בהוראתך במסגרת לימודי התואר השני במשפטים באוני' חיפה.
    הבנתי אז ואני מבין ביתר שאת היום כי אתה חריג בנוף האקדמי (לטובה כמובן).
    האומץ להביע דעה כה שונה מזו של רוב אנשי האקדמיה אינו מובן מאליו.
    לא בפעם הראשונה, אתה מהווה פה למשפטנים "בארון", אשר חוששים להביע את עמדותיהם, שמא יבולע להם במקומות עבודתם (שמעתי זאת ממספר חברים מעולם המשפט).
    רשימות מנומקות כדוגמת זו הן התשובה הניצחת לקמפיין ההפחדה, שאינו אלא סיסמאות חסרות בסיס ונטולות נימוק.
    אני תקווה שגם מתנגדי הרפורמה יחשפו לדעתך ודעות דומות, ויבינו כי אין המדובר ב"קץ הדמוקרטיה" אלא להפך – בהשבת האיזון הראוי בין הרשויות.
    לך בכוחך זה!

    1. קובי היקר , תודה מקרב לב על דבריך. אני שואב מהם כוח . מאמין שכל אדם חייב לנסות לברר את האמת ולשתף בה אחרים . זה חלק מהמשמעות של להיות אדם

  11. מתנגדי הרפורמה שוגים באנליזה של משמעות הרפורמהhttps://jokopost.com/law/40506/
    נשלח מהאפליקציה 'דואר' עבור Windows 10

    לכבוד פרופ' דורון מנשה

    שלום רב,
    קראתי את 2 המאמרים המרתקים שלך- הרהורים .. על משפטי דרעי ואולמרט.

    המאמרים היו הגיוניים חכמים ומפורטים לעילא ולעילא ואני חייב להגיד לך גם משכנעים עקב כך.

    איני יכול להתרשם כך ממאמרך זה שהוא ההיפך הגמור, הוא קצר, פשטני פופוליסטי וכמובן לא מדוייק.

    נכון שיש באי בית כנסת ששטפו להם את המוח שירקו להם על פתק ההצבעה, אך יש גם אליהו אחר מבית הכנסת שמבין ואתה היית צריך להסביר לו שהרפורמה המשפטית הינה הפיכה משטרית שאין לה ולזכויותיו דבר וחצי דבר.
    העריצות המשפטית בכלל והשלטונית בפרט לא רק שלא תרוכך היא תהיה קשוחה יותר וטוטליטרית.

    הרשעות חינם שקורות אצלנו היום עקב עריצות משפטית תקרינה יותר וללא אפשרויות ערעור.
    לא הבאת נימוק ולו אחד בלבד על יתרון ההפיכה הנוראית הזו, למעט השמצת (יתכן ובצדק אבל זה לא נימוק) מפלגת העבודה (עם אפלייה נגד המזרחים, הדמוקרטיה לא הייתה בשיאה והתייצבה רק אחרי שבגין נבחר והביא לשינוי ולצמיחה) ואליהו מבית הכנסת.
    ההפיכה תביא למצב יותר גרוע משלטון מפאי. כי אחריה לא יוכל להגיע יותר אישיות כמו בגין, אלא סטלין במקום לנין.

    בנוסף לאכזבה המרה ממאמרך, זה מייתר את השימוש, במאמרים האחרים שכתבת (כגון לעיל) עם התייחסות כזו שלך איך אפשר להשתמש בהם, כשיטענו בצדק שמי שכותב על המהפכה בלקוניות צינית כזו- אין להתייחס לדבריו.

    בנוסף, אפילו אם היה איזשהו טעם במהפיכה הטורקית/הונגרית/פולנית הזו נגיד..נגיד. אתה לא רואה את ההרס בעם והפילוג אתה לא רואה שבשם ה"צדק" עלולה להיות פה קריסה ומלחמת אחים. אתה לא רואה את הקשר לגורמים הכי לא בעלי רחמים בארץ מצד אחד ולביבי מצד שני.

    לסיכום אני הייתי מאד שמח שתתקן את מאמרך- אם כי לצערי זה כנראה לא יקרה, אבל אם זה יקרה תקבל ממני לייק גדול.

    אם כי מי אני- אני גם "אליהו" מבית הכנסת אליו אני מגיע יום יום, איש פשוט לא חכם כמוך, לא רהוט כמוך. אבל הדברים צועקים.

    בברכה,
    ענב אורן

  12. בנוסף למה שכתבתי לך קודם,
    חובת ההוכחה עליך שההפיכה המשטרית לא יכולה, בשום מקרה וללא ספק,
    להוביל לעריצות שלטונית כלשהי.
    ברור גם לך שאם יהיה סדק צר כל הגג יפתח!

  13. דבר אחרון (מקווה),
    רפורמה דרושה ומתבקשת! אין עוררין חוץ מקומץ בודדים קולניים מהפרקליטות ומבתי המשפט.
    גם בייניש מודה בזאת, כמו בנושא הסבירות ההזוי שעליו הורשע אולמרט ונפסל דרעי. ואיזון ציבורי של בחירת השופטים.
    אבל, ברם ואולם הפיכת עריצות משפטית לעריצות פוליטית, כי מישהו נבחר ברוב ואחר כך הוא משליך לעזאזל את בוחריו- ועושה כרצונו פוטיניזציה תהיה גם עריצות משפטית מוגברת בוודאות- ראה רוסיה עם המשפטיזציה שם ועריצות שילטונית אכזרית.
    אין לזה יוצא מהכלל בהיסטוריה.

    1. תודה על סדרת התגובות שלך
      המצב המשפטי אליו מובילה הרפורמה הוא פחות או יתר המצב המשפטי הנוהג במדינות העולם המערבי . הסיכונים שאתה מתאר קיימים בכל העולם ושום משטר משפטי לא יכול למנוע למרבה הצער את התממשותם באורח אפקטיבי. אל מול הסיכונים התיאורטיים האלה המצב המשפטי הקיים בישראל הוא ייחודי ומגלם כוח שלטוני פוליטי לגוף בלתי נבחר ושהשקפותיו הערכיות הן בבירור , על פי תוצאות הבחירות משנת 1977 , אינן מייצגות את הרוב . לו בית המשפט היה מפרש את החוקים באורח מצמצם מבלי עילת הסבירות , הפרשנות התכליתית , פתיחת השערים עתירות ללא דרישות סף כמעט של עמידה או שפיטות והאקטיבזם שאין שני לו בעולם , ולו הרכבו היה מייצג/ משקף את העמדת המוסריות והתרבותיות בחברה הישראלית הרפורמה הזו ממילא לא היתה נדרשת

  14. גל מתנגדי הרפורמה יביא לגל תומכי הרפורמה ואז יתברר לכולם שהתמיכה גדולה ממש מההתנגדות

    1. תודה רבה , אני שותף להערכתך יוסף שהתמיכה ברפורמה גדולה מההתנגדות לה

  15. מסכים לגמרי שזה הכיוון הנכון. ההצגה של הרפורמה היתה רק צריכה להיות חיובית ולא דווקאת, מתגרה, ושמחה לאיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אפרים כהנא

מנהיגים והחלטות

כיצד התקבלה ההחלטה על המלחמה נגד עיראק בשנת 2003?