כלכלה, משפט, תורת המשחקים ומה שביניהם

ההבנה כי עולם המשפט אינו מנותק מעולם הכלכלה וכי פסקי דין מושפעים משיקולים כלכליים, ומנגד יש להם השלכות על חיי המסחר והעסקים הדינמיים, הולכת ומתחזקת ובאה לידי ביטוי בפסיקה.

דוגמה טובה לכך היא שני פסקי דין העוסקים בתביעות לפירוק שותפות עסקית שניתנו לאחרונה – באחד מהם אף נעשה שימוש בתורת המשחקים כדי לפתור את הסכסוך בין השותפים.

פסק הדין הראשון, ע"א 6069/21 מיכה לוי נ' יצחק לוי (ניתן ביום 21.6.2022 בבית המשפט העליון), מפרנס את הערכאות המשפטיות שנים ארוכות. סכסוך מר בין השותפים האחים יצחק ומיכה לוי, בעלי חברות משפחתיות המחזיקות בנכסי נדל"ן הכוללים, בין היתר, מלון, דיור מוגן ואולם שמחות.

יצחק טען לקיפוח זכויותיו ודחיקת רגליו מן החברה המשותפת, קיפוח שמתבטא, לטענתו, בפעולות אסורות שביצע מיכה, כגון משיכות כספיים במסווה תשלום לבתו; דיווחים פיקטיביים; העמסת הוצאות נסיעה פרטיות ושימוש בנכסי החברה (לינה בסוויטה וכו').

במסגרת התביעה עתר יצחק להסרת קיפוח, ביקש להורות על הפרדת כוחות ולמעשה על פירוק השותפות העסקית בין האחים, כפי שיקבע בית המשפט.

בית המשפט עמד על השיקולים השונים בבחירת מנגנון ההיפרדות, האם יש לצוות על מתן סעד של רכישה כפויה, ובעיקר, למי מבעלי המניות תינתן הזכות לרכוש את חלקו של שותפו בעל כורחו.

מדובר ברשימה שאינה סגורה, וכוללת: שיקולי צדק; תום הלב וניקיון הכפיים של כל צד; נכונותו של כל צד לפתור את הסכסוך בדרכי שלום; מידת הקיפוח; האחזקות של כל צד וגובה השקעתו; התועלות שיפיק כל צד מול הנזקים שייגרמו כתוצאה מהסעד שיינתן; נזקים שייגרמו עקב כך לצדדים שלישיים, כמו עובדים וספקים; הזיקה המיוחדת של כל צד לחברה או לתחומי עיסוקיה; ופערי הכוחות בין הצדדים – הן במישור הכלכלי והן במישורים אחרים.

בית המשפט הדגיש כי במקרה של קיפוח, יעמדו לרשותו של בית המשפט שיקול דעת גמיש וקשת שלמה של סעדים שהוא יכול להגיש, החל מרכישה כפויה ועד הסרת קיפוח.

אחת השיטות היא הִתְמַחֲרוּת סימולטנית: לכל אחד מן השותפים יש הזדמנות שווה לרכוש את מניותיו של השני ולקנות אותו "החוצה". כל אחד מהם מציע בכתב מחיר לרכישת מניותיו של השני, ומכניס את הצעתו למעטפה. המעטפות נפתחות ביחד ואז מתבצעת התמחרות שבה זוכה מי שהציע את המחיר הגבוה.

אבל בענייננו נקט בית המשפט שיטת התמחרות שונה – "מכרז המחיר השני". שיטה זו נהוגה בתורת המשחקים ופותחה על ידי זוכה פרס נובל לכלכלה, ולפיה הזוכה קונה את הנכס (מניות השותף השני בענייננו) במחיר שהציע הצד המפסיד.

מה ההיגיון? המטרה היא להתמודד עם מצב שבו כל צד מציע לקנות את מניות השני במחיר שהוא נמוך יותר מהשווי הריאלי. כלומר, מטבע הדברים, הרוכש הרי מעונין לשלם כמה שפחות, ולכן הוא יציע לרכוש את החלק של שותפו במחיר נמוך משוויו האמיתי.

שיטה זו – "מכרז המחיר השני" – מתמרצת למעשה את כל אחד מהשותפים-המתמחרים להציע לרכוש את חלקו של השני, במחיר שהוא קרוב יותר למחיר הריאלי ולשווי האמיתי של המניות, שכן אם הוא יפסיד, הצד השני יקנה את חלקו במחיר שהוא עצמו הציע.

ובחזרה לענייננו, בית המשפט קבע כי יש להורות על היפרדות, גם אם התובע לא בהכרח קופח. די בכך שיחסי הצדדים הגיעו למבוי סתום, כמו למשל במקרה של סחטנות שלא מאפשר לחברה תפקוד יעיל ופוגע בשוויה, כדי להורות על פירוק שותפות עסקית.

בנסיבות העניין ולאחר בחינה של שיקולי תום לב, ניקיון כפיים ויושר, נקבע שתיתן הזדמנות שווה לכל אחד בהתמחרות לרכוש את חלקו של השני ובצורה היעילה ביותר כלכלית. באשר לדרך שבה תתבצע ההתמחרות, החזיר בית המשפט העליון את הדיון לבית המשפט המחוזי שיקבע את מנגנון הביצוע ויורה על קיום ההתמחרות בשיטת " מכרז המחיר השני".

פסק הדין השני, הממחיש גם הוא כיצד שיקולי בית משפט מותאמים לאופי הייחודי של עולם העסקים והשוק הספציפי שבו דנים, הוא חדל"ת 50032-09-22 פאוורמט טכנולוגיות בע"מ נ' technology innovation partners LLC1 (בית המשפט המחוזי מחוז מרכז, ניתן ביום 16.11.2022, מפי כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ).

כשם שההייטק מהווה את הכלכלה החדשה וחוקי הכלכלה הישנה לא חלים עליו, כך קורה גם בתחום המשפט. בתי המשפט מכירים בכך שכללי המשפט המסורתיים חייבים להיות מותאמים לשוק דינמי, רווי סיכון ומתחדש זה. כך, בסוגיות שונות, כגון מצגות משקיעים וגילוי נאות, הסכמי מייסדים וכך גם בסוגיות פירוק שותפות עסקית.

בעקבות סכסוך בין השותפים בחברת ההזנק (סטארט-אפ) פאוורמט (Powermat) ביקשו חלק מהשותפים לפרק את השותפות העסקית. במסגרת הליך חדלות פירעון הם טענו כי החברה חדלת פירעון, וכי יש להורות על מינוי מנהל הסדר, כינוס אספות נושים ואישור הסדר חוב, שלפיו אחת השותפות תזרים לחברה מימון של כ-30 מיליון דולר (במצטבר).

קבוצת בעלי המניות היריבה, שהייתה לה זכות וטו בעניינים מסוימים בחברה, טענה כי מנסים להציגה כחדלת פירעון על מנת "להתגבר" על זכות הווטו שיש לה, וכי הם מצויים במצב של מבוי סתום, ועל כן האכסניה המשפטית המתאימה לבירורו היא תביעה להסרת קיפוח.

לכאורה, לפי הכללים הרגילים, החברה אכן עונה על התנאים של חדלות פירעון, שכן היא הייתה בחדלות פירעון תזרימית ועיקר נכסיה הם בחוזים ארוכי טווח. ברם, בית המשפט, בגלותו הבנה מעמיקה במאפייני השוק הספציפי הזה, דחה את הבקשה לחדלות פירעון תוך שהוא קובע אמירות עקרוניות שחורגות בהרבה מעבר לסכסוך הנדון, והן בעלות משמעויות רוחב לעתיד לבוא.

נקבע, כי ידוע שחברות הזנק הן חברות גירעוניות בשנותיהן הראשונות ומתקיימות מכספי השקעות עד אשר הן נעשות רווחיות. כך פעלה גם החברה שבענייננו עד לסכסוך שהתגלע בין בעלי המניות, מבלי שנשמעה, קודם לכן, טענה מצד מי מהצדדים כי החברה חדלת פירעון.

נוסף על כך, לחברה נכסים בעלי ערך רב, ואך בשלהי שנת 2021 הוערך שוויה בסך של כ-1.4 מיליארד דולר. הודגש מפורשות, כי עסקינן בחברת הזנק, שקושי תזרימי זמני, האופייני לחברות מעין אלה, אינו מעיד בהכרח על חדלות פירעון, ובמצב דברים זה לא מתקיים התנאי המקדים בדבר חדלות פירעונה של החברה. בית המשפט סיכם, כי לא ניתן להשתחרר מהרושם שהבקשה משמשת כלי במאבק בין שתי קבוצות בעלי המניות ועל כן הוא דוחה את הבקשה.

לסיכום: אין ספק שבסכסוכים בתחום ההייטק והון סיכון, מושכלות יסוד של שנים רבות כבר לא רלוונטיים לכלכלה החדשה ולדינמיות המשתנה של הדברים. בתי המשפט מגלים יותר ויותר הבנה כלכלית תוך שהם מתאימים את הפסיקה ואת הכללים הרגילים לתחומי הכלכלה החדשים.