בתאריך 23 במרץ 1933 התכנס הרייכסטאג הגרמני בברלין. הנושא המרכזי על סדר היום היה חוק חדש: "פסקת התגברות" (Enabling Act). החוק אִפשר להיטלר לחוקק חוקים חדשים ללא התערבות מצד הנשיא או הרייכסטאג לתקופה של ארבע שנים. באותו יום מתה הדמוקרטיה בגרמניה, והשאר היסטוריה.
למען הסדר הטוב אומר מפורשות כי דבר מכל הנאמר לעיל אינו דומה למישהו או למשהו בישראל, לבד מפסקת ההתגברות.
בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ), הוא הגוף היחיד במדינה שתפקידו המוצהר והמהותי הוא לעשות צדק. הערכאות האחרות, לרבות בית המשפט העליון, משמשות כבורר בין אינטרסים מנוגדים, בהתאם לספר החוקים, לפי כללים מוגדרים ובהסתמך על עובדות. חברי הכנסת ושרי הממשלה, בהיותם בשר ודם, מקדמים את האינטרסים שלהם עצמם ושל מפלגתם. איש מהם אינו פועל "לטובת העם". המדינה או המפלגה הם הכלי שבעזרתו אותם פונקציונרים מממשים את עצמם ואת ייעודם. מאחר שהצלחתם האישית מזוהה עם הצלחתם בתפקיד – נמצאת המדינה (או המוסד, או המשרד) נשכרת. באופוזיציה יפעלו אותם הפונקציונרים לכישלונה של המדינה (או המוסד או המשרד) – כישלונה הוא הצלחתם בבחירות הבאות. זו דרכו של אדם וזו דרכה של מדינה. צדיקים יש רק בסדום.
יוצאים מכלל זה שופטי בג"ץ. הם אמורים לעשות דין צדק ולהתעלם מן האג'נדה או מהאינטרסים האישיים שלהם. הכיצד?! האם הם אינם בשר ודם ככולנו?! האם הם "צדיקים" יותר מהשופטים ומהמנהיגים האחרים?
התשובה, באופן מפתיע, היא: כן! שופטי בג"ץ נבחרים בקפידה על ידי הוועדה למינוי שופטים, שחבריה מייצגים אג'נדות מנוגדות. הם נבחרים מכיוון שהם, ככל שידוע, "יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת–שֹׂנְאֵי בָצַע" (שמות יח, כא). אף כי "יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו" (בראשית ח, כא) ישנם כאלה שיצר ליבם רע פחות. להיות מוסריים יותר – זהו ייעודם. הפוליטיקאי המצוי יכול לשקר, למעול, לגנוב, ולא יבולע לו, פוליטית. שופט בג"ץ – אם דבק בו רבב לא יממש את ייעודו; מעידה אחת והוא מאבד את עולמו, יושרתו אומנותו, הלגיטימציה היא נשקו היחיד.
בג"ץ רשאי לפסול חוקים שפוגעים בצדק. מחוקקי החוקים שנפסלו יטענו שכוחו של בג"ץ רב מדי. אלה דברי הבל. בעלי הכוח הם המחוקקים, המבצעים והאוכפים. לבג"ץ כלל אין כוח, הוא משמש רק כבלם, כשומר החומות, כמגן הדמוקרטיה, הוא ואין בלתו. ברגע שבג"ץ מאבד את זכות הפסילה הוא הופך לבדיחה, ממש כמו בתי המשפט ברוסיה או באיראן, או בערב הסעודית. אין דין ואין דיין – יש רודן. בג"ץ רשאי לפסול חוקים. 64 חברי הקואליציה רשאים להציע פסקת התגברות; בג"ץ יפסול את ההצעה; הקואליציה תציע שוב; בג"ץ יפסול שוב; וחוזר חלילה.
או לחלופין, תימצא הנוסחה המשפטית ויעלה בידי הקואליציה, המייצגת את "דברו של העם", לאשר את פסקת ההתגברות ולהביא להרס הדמוקרטיה. התקווה היא, במקרה כזה, שיימצאו מבין חברי הקואליציה חמישה מופלאים שטובת העם (בלי מירכאות) לנגד עיניהם, שיקריבו את עתידם הפוליטי על מזבח עתידה של הדמוקרטיה.
מסופקני.
12 תגובות
אולי בכל זאת תתן הזדמנות לממשלה החדשה להוכיח את דרכה? אם תיכשל יהיה טעם ל תנגד. הרי בינתיים הכל לא טוב ומחייב שינוי
מסופקני גם אני.
יש מדינות בהן פסקת התגברות אינה פוגעת אנושות בדמוקרטיה, למשל ארה"ב, בה "התגברות" של שני שלישים בשני בתי הקונגרס (דבר שהוא פרקטית כמעט בלתי אפשרי) יכולה לפסול חוק.
פסקת התגברות ברוב של 80 חברי כנסת היא פשרה סבירה. רק מקרים בהם גם הקואליציה וגם חלק משמעותי מהאופוזיציה, או מתן הצבעה חופשית ואז רוב גדול ומוצק שסבור שהחוק הוא בלתי סביר, יוכל לפסול אותו.
אבל, מסופקני (בלשון המעטה), אם פשרה כזו (שכבר הוצעה בעבר)בכלל תוצע וודאי שלא תתקבל.
ברור. ואחנו רוצים לחיות בדמוקרטיה. אבל מעניין אותי על מה מושתתת הוודאות ש״מגיע״ לנו וזו ״זכותנו״ לחיות בדמוקרטיה, ושלקחת אותה מאיתנו זה לא רק מנוגד לרצוננו, זה ״עוול״.
הבעיה תיפתר בדרך הבאה
הימין הלא ליברלי ביחד עם הדתיים יהפכו בטווח נראה לעין לרוב
הם יחוקקו חוקה שתעגן את ערכיהם הלא דמוקרטים
ואז אף אחד לא יוכל לצייץ
אלי וידן מכובדי,
בעצמך הבנת שהזכרת משהו שקשור עם הנאציזם אינו דומה למישהו או למשהו בישראל. כך כתבת. אבל עצם הזכרת ההיסטוריה הזו בקונטקסט שהנך כותב עליו כבר כשלעצמה מצביעה על מה שעולה בדעתך ואולי גם על רצונך הנסתר להזהיר אותנו ממשהו שאין לו שחר. כל מיני דילטנטים מציינים שהנאצים עלו לשלטון בדרך דמוקרטית ואחר כך הפכו את גרמניה לדיקטטורה פשיסטית. אתה אפילו ציינת תאריך – 23 במרץ 1933. ובכן כל הסיפור של עליית הנאצים לשלטון הוא הבל ורעות רוח. המצב הפוליטי הפנימי לאחר התבוסה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה וחתימת הסכם ורסאי עד 1933, במשך כ- 14 שנים היה של כאוס מוחלט. רציחות פוליטיות ללא סוף (למשל קרל ליבקנכט ורוזה לוקסמבורג), התארגנויות של כנופיות טרור פוליטיות,
הפגנות דמים ברחובות, אינפלציה נוראה, אלימות קשה ברייכסטאג. השתלטות על המפלגה הנציונאל-סוציאליסטית על ידי רציחת מתחרים על המנהיגות ועוד. מה שכתבתי לעיל הוא רק מעט מזעיר ממה שקרה שם. על כן לקבוע שהנאצים עלו לשלטון בגרמניה דמוקרטית זה עיוות ההיסטוריה לא כל שכן ניסיון להשוואת המצב שם למה שקורה בישראל כפי שעשה האלוף הכסיל יאיר גולן, שבחכמתו הפוליטית למעשה הוא סייע לחיסול המפלגה שאליה הצטרף.
לכן, אלי וידן מכובדי, לא המשכתי לקרוא את מאמרך אחרי שתי הפסקאות הראשונות ועל כן לא אוכל להתייחס לדבריך. לדעתי, וכך להערכתי תזכה לפירגון גם מצד קוראים אחרים אם תשנה את הפסקה הראשונה במאמר הנדון תוך הבעת התנצלות מתאימה. מותר לטעות. אבל במקום שחוזרים בתשובה עומדים שערי שמים נפתחים.
הויכוח הארכאי האם בית המשפט שופט לפי החוק או לפי הצדק- לעולם לא יוכל להגיע למיצוי כי אלו הן שתי מערכות חשיבה שונות. יש הטוענים לצדק אוניברסלי אף ידוע היטב כי תפיסת הצדק היא תלויית תרבות והיא צרובה בהיסטוריה הייחודית של כל עם, ועל כן היא יכולה להיות שונה בין החברות האנושיות. בעוד שחוקים הם נגזרת של נורמות פוליטיות בעלי תוקף זמני. שופט נדרש לפוט לפי החוק ולא לפי "הצדק" שהוא סוביקטיבי ומכאן העימותים ווהמחלוקות עם בג"צ
היי אקי
לא רק שלא ברור אם מגיעה לנו דמוקרטיה, לא ברור אם היא כדאית לנו. צ'רצ'יל, למשל, לפי הציטטה הידועה, חשב כך: "דמוקרטיה היא שיטת הממשל הגרועה ביותר, למעט כל האחרות שנוסו אי פעם". מה שהיה נכון, כנראה, לשעתו. בינתיים קיבלנו ניסוי "על רטוב" שנמשך 70 שנה. ראה את שתי הרפובליקות שהוקמו פחות או יותר בו זמנית: הרפובליקה של הוֹדוּ, 1947, והרפובליקה העממית של סין, 1949; הראשונה – דמוקרטית למהדרין והשנייה- דיקטטורה דה-לאקס, שהפכה בן-דורותיים למעצמה עולמית. איזו שיטה עדיפה? תיק"ו. דיקטטורה היא ללא ספק יעילה יותר, אך חסרונה הבולט: אתה לא יכול לבחור את הדיקטאטור וקשה להחליפו כשנמאס לך כשנמאס לך ממנו.
לגדעון שניר
כמובן שאין צדק מוחלט ושופט פועל לפי חוקים. גם קברניטי המדינה ידעו זאת כאשר בחרו לקרוא לבג"ץ בשמו; הם לא עשו זאת בקלות דעת. למושג הצדק יש מקום כאשר סוגיה מסוימת אינה מכוסה בחוק; או כאשר רוצים להתגבר על חוק, כבמקרה הנידון. ההנחה היא, שחבר האנשים, שבאגרגט מתקראים בג"ץ, יפסקו באופן צודק וחסר פניות ככל הניתן. הם לא ישביעו את רצון כולם, אך התקווה היא שהכול יקבלו את מרותם, ולו בחריקת שיניים, עקב הלגיטימציה שיש או שאין להם, לפי העניין. לא רבותא היא.
לגיטימציה שיש או שאין להם (לשופטי בג"צ) לפי העניין. לפי דבריך יש עניינים שבהם אין לשופטי בג"צ לגיטימציה. מה זה הדבר הזה? איזה מין בג"צ זה שלפעמים, לפי העניין, אין לו לגיטימציה? אתה מבין את האבסורד שבדבריך?
המצב יהיה יותר גרוע ממה שאתה מעריך
תשובה לתגובה לאלי וידן
הכוונה היא שלגיטימציה לא מעניקים, אלא מרוויחים. הלגיטימציה תתקבל כתוצאה מהפסיקות וההליכים בפועל. צדק צריך שיראה לא רק יעשה.
אתה הולך ומקצין