משחקים מסוכנים

דיני שותפות ולמי שייך קניין רוחני של השותפות
תמונה של עדו
עו"ד עדו שפרלינג

הסכם שעניינו עיצוב, התאמה, שיווק והפצה של משחקי קופסה בארץ עלה על שרטון ומלמד אותנו פעם נוספת (ראו מאמר קודם "אין חוכמה כחוכמה בדיעבד") שפירוק שותפות היא לא משחק ילדים.

כך מלמד אותנו פסק הדין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל-אביב (תיק אזרחי (ת"א) 58491-06-19 GOLDEN EGG GAME LLC נ' אורין אינטרטור, ניתן ביום 4.8.2022, מפי כב' השופט אביים ברקאי). פסק הדין מעניין במיוחד, שכן הוא עוסק, בין השאר, ביחס שבין טענת זכויות יוצרים המגיעה יחד עם טענות לשותפות בין הצדדים.

התובעים, אלעד גולדשטיין וחברת Golden, בעלי רישיון מיוֹצֵר צ'כי של המשחק "שם-קוד", להיט עולמי בתחום משחקי הקופסה, התקשרו בהסכם עם הנתבעים אורין אינטרטור וחברת אורין שבבעלותו, שלהם מוניטין, ידע וניסיון רב בשוק המשחקים הישראלי, בעלים של חנות בתחום המשחקים, ובעלי יכולות הפצה ושיווק.

לפי ההסכם, הצדדים יתחלקו במחצית ההוצאות בהפקת המשחק, שיווקוֹ ומכירתו וכן יתחלקו במחצית מההכנסות שיתקבלו. עוד הוסכם כי מלאכת התרגום, העריכה הלשונית, העיצוב הגרפי, השיווק וכל הדרוש ייעשו במשותף, וכן בהדפסות עתידיות של המשחק תהיה זכות ראשונים לצדדים לפנות לממציא הצ'כי בנוגע לזכויות המשחק.

המיזם יצא לדרך, כספי המיזם, לרבות הוצאות ועלויות וכן ההכנסות ממכירות, נוהלו על ידי הנתבעים דרך חשבון הבנק שלהם. לטענת התובעים, הנתבעים מידרו אותם מהפעילות, ניהלו את המיזם לבד, לא העבירו להם דין וחשבון, נישלו אותם מהמיזם וגרפו את כל הרווחים לעצמם.

מנגד, טענו הנתבעים כי הם מימנו את המיזם, נשאו לבדם בנטל הכספי, בסיכונים ובעול הביצועי הלוגיסטי, בעוד התובעים הפרו את התחייבותם לשאת במחצית העלויות לצורך ההוצאה לאור ושיווק של המשחק, לא השקיעו את הכספים שנדרשו למימון המיזם, ורק בשלב שבו זכה המיזם להצלחה, הודות למאמצי הנתבעים, "התעוררו" התובעים לדרוש את חלקם.

בית המשפט קבע כי אין כל מחלוקת בין הצדדים באשר לכך שנקשרו בהסכם שבו התחייבו לשאת במחצית מההוצאות ולקבל מחצית מההכנסות. גם הנתבעים הודו שהתובעים זכאים לתגמול בגין הכנסות המיזם, אלא שהם זכאים ל"תגמול הולם" שמשקף את תרומתם, ובהתחשב בכך שהם לא עמדו בתנאי ההסכם. לפיכך, בטרם התייחסות להיקף התגמול, הרי יש צורך לברר מה היקף ההכנסות, ההוצאות וממילא רווחי המיזם.

וכאן עבר בית המשפט לדון בטענות מתחום הקניין הרוחני. התובעים טענו שהם בעלי הזכויות במה שקרוי "היצירה הנגזרת". המדובר, לפי חוק זכויות יוצרים, ב"עשיית יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת, כגון תרגום או עיבוד", זכויות שהתובעים קנו, לשיטתם, בכך שתרגמו את המשחק המקורי לעברית תוך התאמתו לשוק הישראלי מכוח ההסכמה שקיבלו מהיוצר הצ'כי.

בית המשפט קבע כי די בכך שהתובעים לא צירפו את בעל הזכויות ביצירה המקורית, היוצר הצ'כי, כדי לדחות את תביעתם. אך פסק הדין לא מסתפק בכך, וכאן החלק המעניין שבו – שכן אף שכאמור די באי-צירוף הממציא כדי לדחות את התביעה, פסק הדין דן בטענה העקרונית לגופה.

בית המשפט חוזר על עיקרון בסיסי בדיני השותפות, ולפיו נכסי וזכויות השותפות הם נפרדים ומובחנים מזכויות יחידי השותפות, השותפים עצמם. כפי שהוזכר לעיל, נקבע כי בין הצדדים נערך הסכם – שיתוף פעולה או שותפות – ולפיו יפעלו לצורך מכירת המשחק בארץ. לפיכך, כאשר מדובר בנכסים ובזכויות קניין רוחני ביחס ליצירות של שותפות, הרי על פניו הזכויות "משותפות לבעלי השותפות" וכאשר ההסכמה לשיתוף פעולה לא החריגה, כאמור, את זכויות היוצרים או כל זכות אחרת, הרי שגם לא ניתן לתבוע בנפרד זכות יוצרים, שבבעלותה של השותפות.

השורה התחתונה: בית המשפט פסק לטובת התובעים סעד של מתן חשבונות וחייב את הנתבעים, מי שניהלו את המיזם ואת הכספים שלו, להעביר לתובעים דו"ח מאומת בידי רואה חשבון, שבו יפורטו הוצאות והכנסות הנוגעות למשחקים ששווקו ונמכרו במסגרת המיזם המשותף. בשלב השני, לאחר מתן החשבונות, יוכלו התובעים לנקוט הליך של פירוק שותפות או כל הליך אחר שימצאו לנכון. בנוסף, הנתבעים חויבו בתשלום הוצאות משפט בסך 45,000 ש"ח.

לסיכום: מדובר בפסק דין שיש בו כדי לחדד הבחנות חשובות בדיני שותפות. אחת, שעליה עמדנו היא שזכויות ונכסי השותפות שייכים כאמור לשותפות עצמה ולא לשותף כזה או אחר (בהיעדר ראיה אחרת). הבחנה שנייה, ואפילו מעניינת יותר, תזכורת נוספת לעיקרון בסיסי בדיני שותפות ופירוק שותפות עסקית, שלא כל השותפים משקיעים את אותם סכומים "שווה בשווה". ישנן צורות רבות לשותפות: צד אחד משקיע כסף והצד השני תורם זמן, ידע, מאמץ, קשרים ומוניטין (ראו פסק הדין במאמר קודם "מי המלך").

לפעמים שותפים שמשקיעים יותר כספים ומממנים מכיסם את השותפות, בעוד השותף השני לא משקיע כסף ביחס לחלק שלו, חושבים בטעות שהדבר מקנה להם זכויות יתר שאותן הם קנו בכסף.

המקרה שלפנינו הוא דוגמה מאלפת לכך, שאף שהנתבעים נשאו בעול הפעלת המיזם, מימנו אותו והשקיעו כספים בהחדרת המוצר לארץ, נשאו בעלויות ובסיכון – בית משפט חייב אותם במתן חשבונות כשלב בדרך לחלוקה ברווחי המיזם עם שותפיו שלא השתתפו (או כמעט שלא) במימון המיזם.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

  1. בקיצור, חלק גדול מהשותפויות מגיעות למשברים בין השותפים ובהרבה מקרים עד לגירושין. לכן חשוב להשקיע מראש מחשבה וכסף בחוזה ראוי וברור ושיהיה לשני הצדדים בדיוק מה ההסכם

    1. זה נכון תמיד אבל פה הבעיה לא היתה פרשנות של החוזה ולמה התכוונו הצדדים. הטענה היתה שהחוזה לא בוצע וצד אחד לא קיים התחיבויותיו.
      בחוזה מסודר אפשר היה להסדיר מראש, מה קורה אם צד אחד לא מקיים את התחיבוותיו במלואן ואיך עושים חלוקה הוגנת.

    1. פסק הדין נכון ניתוח בהיר ונכון של הסוגיות. בדיעבד הפתרון המשפטי לסיטואציה נראה נכון אבל זה לא כ״כ מובן מאליו.
      בזמן אמת כשנמצאים בסכסוך ובטח בבית משפט הכל יכול להיות

  2. השאלה אם כל עורכי הדין מנחים נכון את הלקוחות שלהם כדי שלא יעשו טעויות כאלה

    1. החוזה כאן נעשה ללא עורך דין. ההסכמה היתה במיילים ביניהם ובהחלט ייתכן שלו עו״ד היה עורך את החוזה היו בו מנגנונים להסדרת הסיטואציה שנוצרה

    1. אין הגנת זכויות יוצרים רק על רעיון.
      אבל כאן זה לא היה רק רעיון אלא ביצוע בכל מקרה זכויות היוצרים הם של השותפות ולא רק של התובע

  3. כיצד צריך לנהוג, כל אדם רציני ומנוסה יגיד לכם בפירוט. הבעיה שרוב האנשים מתעקשים לפעול בדרכים לא נכונות ואחר כך לא מפתיע שהם טובעים בבעיות

    1. אנשים רואים את נקודת המבט הסוביקטיבית שלהם.. זה הרבה פעמים המקור לסכסוכים שמגיעים לפסים משפטים.

  4. המאמרים המעודכנים על פסקי דין והניתוח שלהם עוזרים למנהלים להתעדכן ולהבין את הדרך לנהל עסקים מבחינת החוקים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך