חוק הנאשם

מדוע חוק הנאשם בפלילים אינו סביר ואינו ראוי
פרופ' דורון מנשה

לאחרונה שוב מבקשים גורמים פוליטיים להביא לחקיקת חוק המונע מחשוד בפלילים להרכיב ממשלה. מטרתו של מאמר קצר זה להסביר מדוע מדובר בחוק רע.

אכן, מדובר בחוק שהוא רטרואקטיבי ופרסונלי – אם יתקבל, יחול על אדם שנבחר כשהחוק התיר במפורש, ועדיין מתיר לו, להרכיב ממשלה ולכהן בראשה גם אם הוגש כנגדו כתב אישום. זו הרטרואקטיביות. הפרסונליות היא בכך שכולם יודעים מיהי הפרסונה. מיהו אותו אדם.

חקיקה רטרואקטיבית ופרסונלית אינה ראויה, בלשון המעטה. חוקים, באורח טיפוסי, צריכים להתקבל רק מכאן ולהבא, כאשר לא ברור על מי יוחל החוק וכשאין אינטרס שאינו קשור לתכליות החוק על מי הוא יוחל. באשר לפרסונליות, במקרה שלנו היא זועקת לשמיים, גם מבחינת תחולה: כולם יודעים מי האיש, וגם מבחינת המניע: ברור לכול כי מדובר בחוק שנתפר כדי לפגוע במועמד ספציפי לראשות ממשלה. מועמד מרכזי למשרה כזו שהוא כבר נאשם בפלילים.

זוהי אפוא פגיעה ישירה הן בשלטון החוק במובנו הפונקציונלי (כללי המוסריות הפנימית של לון פולר) והן בזכות החוקית והחוקתית להיבחר למשרת ראש הממשלה, שבבסיסה עומדת הזכות לשוויון הזדמנויות בהשפעה פוליטית (הבסיס לכך היא הטענה שההצדקה להכרעת הרוב עצמה היא חלוקה שוויונית והוגנת של הכוח הפוליטי, ראו למשל אנדרי מרמור "ביקורת שיפוטית בישראל", משפט וממשל ד, התשנ"ז, בעמ' 145–146).

כפי שהראיתי, יחד עם ד"ר איל גרונר, במאמר קודם באתר זה, אי-אפשר לטעון שהבחירות לכנסת הן בחירות רשימתיות ולא אישיות, ולכן הזכות להיבחר לראשות ממשלה היא של רשימה ולא זכות של אינדיבידואל. שהרי רשימה אינה יכולה להיבחר לראשות ממשלה. משרת ראש הממשלה מאוישת מעצם טבעה על ידי פרסונה, ועל כן היא אישית מעצם מהותה.

יתרה מזו, ברקע קיימת לא רק שלילת הזכות להיבחר של מי שעשוי לזכות במרב התמיכה הציבורית לכהן כראש ממשלה, אלא קיימת גם שלילה עקיפה של הזכות לבחור בו על ידי מיליונים של בוחרים. הבחירה בתנועתו או בתנועות המשתייכות לגוש שלו נעשית כשברקע כשיקול מרכזי, אם לא שיקול יחיד, הידיעה כי הוא העתיד לשמש ראש אותה מפלגה ואותו גוש, ושאם יהא לו רוב הוא העתיד לשמש כראש ממשלת ישראל. נוסף על כך, סיכויו של אותו גוש לזכות ברוב פוליטי פוחתים אם האיש שבראשו כעת אינו עומד עוד בראשה של מפלגתו.

במציאות שבה ההכרעה הפוליטית היא בין שני גושים חזקים המנהלים מאבק די צמוד, הוצאתו מהמרוץ של אותו אדם עלולה לשנות את תוצאות הבחירות. יש יותר מחשד סביר שזה מה שמחפשים יוזמי החוק. לא הקושי האינהרנטי בכהונת ראש ממשלה נאשם כלשהו, מתנועה כלשהי, ביום מן הימים הוא שמניע אותם. שינוי תוצאות הבחירות והטייתן הם שמניעים אותם. שיקול פסול בהחלט.

גם אמון הציבור צפוי להיפגע, לפחות אמון בוחריו הפוטנציאלים, אם המועמד שלהם לראשות ממשלה אכן ייפסל. ציבור זה עלול להעריך את הפסילה כבלתי עניינית, מוטית ואפילו מושחתת. פסילת מועמד לראשות ממשלה תיחשב על ידי חלק מתומכיו כפגיעה בעיקרון הכרעת הרוב, כלומר כפגיעה בליבת המשטר הדמוקרטי. היא אף צפויה להיתפס כחמורה יותר מאשר כהונת ראש ממשלה נאשם בפלילים, שאינה סוגיה הנוגעת לליבת המשטר.

וכמה נקודות לסיום: הטיעון כאילו המחוקק לא נתן דעתו לסוגיה הוא שגוי. אין כאן כל לקונה אלא הסדר בחוק יסוד: הממשלה (סעיף 18 בו) המכריע בסוגיה במפורש, והקובע שעד לרגע הרשעתו, אם בכלל, של ראש ממשלה בעבירה שיש עימה קלון ימשיך בתפקידו הרם, זהו הסדר המאזן בין הזכות להיבחר ולבחור.

כלומר, המחוקק היה ברור מאוד בסוגיה זו. המחוקק סירב להפקיד בידי התביעה הפלילית, שבראשה פקיד משפטי בכיר אך בלתי נבחר כמו היועץ המשפטי, את הכוח להכריע מי לא יהא ראש ממשלת ישראל. החוק ביכר להגן על חזקת החפות של ראש הממשלה הנאשם ותבע הרשעה חלוטה של בית משפט, לא האשמה גרידא של גוף תביעתי, ולא אך זו: הרשעה בעבירה שיש בה ממד חומרה מיוחד. יש בה קלון.

גם הטיעון שלפיו נאשם בפלילים אינו יכול לשמש במשרות פעוטות יחסית, הכיצד יהא ראש ממשלה, אינו משכנע. הכניסה לאותן משרות פעוטות אינה עוברת דרך אמון של מיליוני אנשים הרוצים באלה המבקשים אותן משרות, ואילו האדם שבו מדובר עכשיו (ובמידה רבה זה עשוי להיות המצב לגבי כל ראש ממשלה אחר בעתיד) נבחר על ידי אנשים רבים שעושים שימוש בזכותם החוקית והחוקתית לבחור, תוך שהם מודעים בבירור לעובדה שלפניהם אדם הנאשם בפלילים, ובכל זאת הם מייעדים אותו בלב שלם למשרת ראש הממשלה הכה בכירה.

לסיכום, גם ללא קשר להיותו רטרואקטיבי ופרסונלי, חוק הנאשם בפלילים אינו סביר וראוי. כשמביאים בחשבון את מה שהכול יודעים – שהוא נתפר להטיית הבחירות הקרובות – החוק גרוע עוד יותר. חקיקתו לא תוסיף כבוד לא להוגיו ולא לכנסת שחלילה תחוקק אותו. להערכתי, החוק ממילא יבוטל בהכרעת בג"ץ.

ואוסיף עוד זו: לחוקק חוק המונע מהציבור משהו שהוא מעוניין בו, הוא לעולם מעשה פטרנליסטי הגובל בשערורייה, ולכן בכל משטר דמוקרטי מודרני ההצדקות לכך חייבות להיות חזקות במיוחד, כגון שאם לא יחוקק החוק, אנשים ישלמו בחייהם או המדינה תהפוך לחדלת-פירעון. איפה ההצדקה הזו בדיוק כשאומרים לאזרח: אינך יכול לבחור בפלוני משום שמישהו סבור שהוא יצליח להוכיח מעבר לכל ספק סביר שבוצעה עבירה על ידו? איפה בדיוק ההצדקה שאי-אפשר לעמוד בפניה, לחנך אנשים שאסור להצביע למי שהם מאמינים בהנהגתו גם כשמישהו חושב שאולי הוא ביצע עבירה?

ומחשבה אחרונה: מה יהא אם ראש ממשלה שיוגש נגדו כתב אישום ובתום הליך משפטי יזוכה, אך התביעה תרצה לערער על זיכויו? התשובה על פי חוק הנאשם תהא, כנראה, שהמניעות לא תוסר עד ההכרעה בערעור. האם יש תקדים של פגיעה כה חמורה בזכות חוקתית של אדם מקום שבו נפסק כבר שהוא זכאי מהעבירה שבה הואשם?

הוי, חזקת החפות. ההיית או חלמתי חלום?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

14 תגובות

  1. החוק אינו ראוי גם משום שניתן בהחלט להעליל על מועמד כלשהו ולגרום לכך שיעמוד לדין, אך ורק כדי שלא יוכל להרכיב ממשלה. חוק כזה פותח פתח לשחיתו גדולה מזו שהוא מבקש למנוע

  2. אתה חושב ששקרן שהעיד עדות שקר, שקיבל שוחד, ראוי להיות מועמד לתפקיד ראש הממשלה ?

    1. אני חושב שלא אני ולא אתה קובעים מי יהא ראש ממשלה אלא העם על פי כללי השיטה ועקרונותיה
      בכלל זה קביעת חוק יסוד
      שאדם יכול לשמש ראש ממשלה כל עוד לא הורשע בעבירה שעימה קלון

    2. שקרן ומשוחד לא ראוי בכלל לתפקיד ציבורי. אבל את זה חייב לקבוע רק בית דין מוסמך בפסק דין חלוט על פי החוק.
      לגבי נתניהו עדיין לא ברור אם בית הדין בכלל ירשיע אותו. כפי שדורון מנשה הסביר המצב החוקי מאפשר לו להיות ראש ממשלה.
      עוד לגבי נתניהו – ראש ממשלה חייב להיות מוגן מפני חקירות משטרה. כל זה צריך להתבצע, אם בכלל, רק אחרי שיסיים את תפקידו (החוק הצרפתי).

  3. ברור כשמש שהחוק פרסונלי ומטופש. יום אחד אותו פקיד יוכל להאשים בפלילים כל מועמד שלא ימצא חן בעינו. לדוגמא את גנץ בפרשת המימד החמישי, את לפיד בסיקור אוהד, את בנט בבניה לא חוקית ואותי ברצח ארלוזרוב.

  4. מה שמדהים כאן הוא עצם הצורך בחוק כזה. האם יש צורך בחוק האומר שעיוור לא יכול להתקבל לקורס טיס? לא. כי זה דבר מובן מאליו. אבל אנחנו הגענו למצב שבו כן צריך חוק כזה, וזה עצוב מאד.
    לגופו: במאמר המאד משכנע הזה יש בעיה יסודית. ההנחה כאן היא שרצון רוב (או חלק ניכר) מהעם הוא הקריטריון היחיד בדמוקרטיה, ולא היא.
    בדמוקרטיות המדומות נבחרים רודנים מושחתים ברוב גדול. בדמוקרטיות האמיתיות יש עוד ערכי בסיס השקולים נגד תמיכת ההמון. אדם הנאשם במרמה (לא סתם חשוד אלא מובא למשפט) אינו יכול לקבל את מפתחות המדינה לא רק בגלל הסיבות שהביאו אותו למעמד נאשם, אלא בגלל החשש שברגע שהכוח יהיה בידו תכונותיו יביאו להשחתה ושיעבוד מוסדות המדינה לאינטרסים האישיים שלו.

    1. עובדה שאין בדמוקרטיות פרלמנטריות אחרות בעולם חוק מעין זה . אני מניח שלפי שיטתך הנימוק לכך הוא שמצפים שמי שהוגש נגדו כתב אישום שיסיק מסקנות מעצמו. אפילו זה כך אין זו עילה לחוקק חוק כאשר הנאשם מסרב להסיק מסקנות אישיות. זאת בין היתר משום חזקת החפות המוקנית לו. אם הוא טוען שהוא חף ועל כן לא מסיק מסקנת אין הצדקה לכוף עליו חוק כזה

  5. אין שום סיכוי שהחוק יעבור, כך שאין בעיה
    ו ….. חבל!

    1. מסכים שאין סיכוי של ממש שהחוק יעבור, אבל הדיון כאן לא חסר חשיבות בכל זאת

    2. למה חבל? את רוצה שלפיד יהיה ראש ממשלה? אפילו כראש ממשלת מעבר זמנית הטיפול בענייני איראן נשאר בידי בנט !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של צביה

שניצל לשבת

סיפור קצר על החלטה אמיצה ועל הבחירה בטוב, בשבילי