הערבות ההדדית לשלטון

ערבות הדדית כעקרון משפטי
רישום של מאזניים
צילום: Toby Hudson wikimedia commons

עם תהליך התפוררותה של מדינת הרווחה בשני העשורים האחרונים, התחושה בציבור הרחב היא שתחושת הערבות ההדדית שהייתה קיימת התפוררה אף היא. וכך יותר ויותר אנשים עושים לעצמם ולביתם ופחות לחברה ולקהילה. תחושה זו הגיעה לנקודת רתיחה בקיץ 2011, במה שנקרא "המחאה החברתית". במחאה דרשו המפגינים מנבחרי הציבור ומבעלי ההון לצאת ממגדלי השן ולקדם משטר של ערבות הדדית בחברה. ערבות הדדית היא מצב שבו כל פרט מבין כי הוא חלק מן החברה ומרגיש זאת, ועל כן איננו מבקש לראות אך ורק את טובתו שלו. ערבות הדדית פירושה שהקהילה או המדינה לא משאירה את המוחלשים מאחור.

לא מזמן צפיתי בקומיקאי האמריקני ביל מאהר בתכנית אירוח; הוא נשאל על סוגיות פוליטיות ואמר שמה שמפריד בינם האמריקנים הנאורים לבין הברברים באפגניסטן או בעיראק הוא עצם פתרון הבעיות בחברה. האמריקנים, הוא הסביר, אינם מכים אדם שגנב להם ואינם רוצחים בגלל כבוד המשפחה. הם תובעים בבית המשפט וכך מקיימים צדק. קשה שלא לחשוב אם החברה אכן נאורה יותר כשבריונות הרחוב מוחלפת בזו של ההוצאה לפועל. אם מסכת החובות במדינה נאורה באמת משפילה פחות.

כאשר הפערים בחברה הולכים ומתרחבים, רצוי לקיים דיון ולשאול אם ראוי שבית המשפט יכריע וישפוט על פי ערך הערבות ההדדית וישתמש בו כנימוק להחלטותיו. היום יותר מתמיד יש לאבחן באיזו חברה אנו מעוניינים לחיות. הדיון צריך להתרחב ועלינו לבחון חלופות לא רק במבנה השלטוני ובהתנהגות של הרשות המבצעת או הרשות המחוקקת, אלא לא פחות מכך, גם בהתנהגות הרשות השופטת.

חלק נכבד מן המשטר בישראל נתון בידי בית המשפט. כחלק מתפקידו המשפט מכתיב נורמת התנהגות, הוא מבדיל בין התנהגות שרצויה בחברה וכזו שאינה רצויה. אם אנו יוצאים מנקודת הנחה שאחת ממטרותיו של בית המשפט היא לחנך את החברה לנורמת ההתנהגות הרצויה, מדוע ששמירה על הערבות ההדדית בחברה לא יהיה שיקול בהחלטתו של השופט ועקרון-על במשפט בכללותו?

האם החלפת דיני הנזיקין בביטוח סוציאלי תחזק את הערבות ההדדית? האם על בית המשפט לאכוף חוזים שכל מטרתם היא שהצד החזק בחוזה יצא מידי כל חובה? כיצד ניתן לעזור לחלש להתמודד מול החזק, בעל סוללת עורכי דין ויועצים, והאם בכלל ניתן להגיד שהדבר יקדם את הערבות ההדדית בחברה?

חשוב לציין שהשאלות מעלות דיון שנוי במחלוקת שקיים בספרות המשפטית על מקומו ועל תפקידו של בית המשפט בחברה. אך עובדה מוגמרת היא שהרשות השופטת היא חלק בלתי נפרד מן השלטון, ועלינו כחברה לקבוע באילו ערכים אנו רוצים שהשלטון ידגול ואילו ערכים יקדם. בתי המשפט כבר מכירים בשיקולים של "כיס עמוק" בפיזור הנזק. כמדינה יהודית ודמוקרטית, מדוע שלא נכיר בערבות ההדדית כעקרון משפטי ונגדיר אותה ככזו?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

  1. זה מאד מעניין. צריך לזכור שהכותב הוא סטודנט וממש כל הכבוד לו.

  2. מאוד מסכימה עם גישת הכותב. לו היינו חוזרים למקורותינו היינו מקפידים יותר על חברה צודקת הדואגת לחלשים ויש בה שותפות הדדית וערבות זה לזה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה