הגיע הזמן לעבור לשיטת המושבעים

נתניהו כבר לא מיידה אבנים במערכת המשפט כראש הממשלה. להפך, הוא הוכרז על ידי אהרון ברק, בגישור עוצר נשימה שנפרש על פני כחמש עשרה שנה, כידיד בתי המשפט ומגינם. זה הזמן לחזור ולדוש בטיבה של מערכת המשפט שלנו, אשר לדעתי היא לקויה מן השורש. כפתיחה אציין כמה אירועים ושמות משמעותיים הכרוכים בהווי המשפטי הלא כל כך זוהר שלנו לאורך שבעים השנים האחרונות. זאת לצורכי תשומת לב וחימום הלב, ולציון מקורות. אחר נפנה לשורש.

אתחיל בהתנהגותו הקשה של חיים כהן כיועץ המשפטי לממשלה בניהול משפטו של מלכיאל גרינוולד, שהפך לפרשת קסטנר. ניתן לקרוא על כך באוטוביוגרפיה המוטה והסלחנית של ש' תמיר. פרטים מעניינים מאוד עולים גם מספרו החדש יחסית של דניאל ברנד, בנם של האנזי ויואל ברנד, המבוסס על עדות שמיעה בזמן אמיתי.

שמגר כיועץ משפטי לממשלה ב-1975 רדף את מתי גולן לבל יוציא את ספרו על קיסינג'ר, זה ששיטה בגולדה ובדיין. ורבין, אדונו של שמגר כראש ממשלה ולפני כן מפקדו כרמטכ"ל ואף השגריר בארה"ב, התבזה בהערצתו לאותו קיסינג'ר, היהודי החם. הדבר דומה לקורבן של הונאה שהופך למקדם המכירות שלה. אפשר להבין זאת, אם כי בצורה מעורפלת משהו, מספרו של גולן, פרי הדלפותיו של פרס, כשיצא לבסוף ב-1976. על העובדות כהווייתן העגומה ניתן היום ללמוד ממסמכים אמריקניים ששוחררו בינתיים. רמי רום כותב פוסטים בעניין זה על בסיס עיון במסמכים הללו. כדאי גם ללמוד ממקורות ישנים יותר על תככיו של קיסינג'ר בווייטנאם, שם שילמו את המחיר הקשה אזרחים וחיילים אסייתיים וחיילים אמריקנים רבים.

על כהונתו של אהרון ברק כשופט עליון וכיועץ משפטי לממשלה כתב יוסי דר בחריקת שן. הגיבן אינו רואה את גיבנתו התופחת, כך אפשר לסכם את ספרו במילותיו שלו. נעמי לויצקי במתק שפתיים כתבה גם היא על ברק המהולל. חשוב לו מאוד, למדנו, מה יגידו עליו באוניברסיטת ייל.

פרשייה טרייה מעולם המשפט מספרת על מעשי אפי נוה מול איילת שקד בכהונתה כשרת משפטים, ועל כך עוד לא נכתב הכול. מאז נתפש אפי הספיקה איילת להיות באופוזיציה לכל חברי הכנסות. מפליא שהפרשה לא נוצלה נגדה. אפי נוה הוא חבר. לולא היה זה עצוב היינו צוחקים. עוד יש סיכוי שנבכה איתה.

ולסיום הפתיחה אציין בהשתאות כי מנדלבליט נמנע מלנגוע באיבר רגיש במיוחד בגופה של משפחת נתניהו – דוד שומרון.

נתרכז עתה בקונצנזוס שבו מתערסלים בהרמוניה רבים. מפלדמן וצבי ריש, ממיכאל ספרד ולאה צמל ועד גולדנברג ותל צור, מאליעד שרגא ועד וינרוט, מקרמינצר ועד שפטל. שורש הרע בתחלואי מערכת המשפט שלנו היקרה לליבם מספקת לכל החבורה המסוכסכת הזאת פרנסה בשפע. אין לו כל כישורים לעבודה מועילה, מצטדק בפנינו אביגדור פלדמן על עיסוקו הבזוי בעיניו, ובמין גנדרנות מציץ אל מראה נאלמת כשואל מה יפיתי. לאחר שרקח עבור לקוחו הנשיא קצב עסקת טיעון, בחר האחרון לצעוד בגאון לכלא. קיבלנו הצצה נוספת אל הנעשה במערכת התביעה שלנו. הקשבה זהירה לשטף הוורבלי של כנרת בראשי מניבה תובנות על היחסים המיוחדים בין הפרקליטות ובתי המשפט שלנו. לקוח אחר שלו, סולימן אל עביד, בחר לכלות את ימיו בכלא ולהימנע מבקשת חנינה, לאחר שבעשרות השנים שהתגלגלה פרשת חנית קיקוס יכולנו להיווכח עד כמה בעייתית היא הרשות השופטת שלנו.

על העדים המומחים המגויסים לטובת הצדדים בעבור ממון, פרי הילולי השיטה, פירטנו במאמר על עניין בני שמואל וב-170 העמודים שכתבה עדנה ארבל כפסק דין לרגל סיום הקריירה. הענף הכלכלי הפורח סביב עדויות מומחים בתחום הרפואה הוזכר גם במאמר על ספרו של גיורא איילנד על ההתעללות הפושה במערכת הרפואית שלנו והכסף המרחף בה. מערכת היחסים בין הפרקליטות והמכון לרפואה משפטית נחשפה במשפט זדורוב הראשון ובדו"חות של הילה גרסטל. הפרקליטות רואה את המכון כזרוע שלה. אחרת הוא אויב. כפי שהשיטה מכתיבה.

עסקות הטיעון הופכות את בית המשפט במקרים רבים לכמעט חותמת. הסתמכות על תקדימים בגזרי הדין, מעמודי התווך של השיטה, הופכת את מערכת בתי המשפט שלנו לחלק מן הרשות המחוקקת. הפרדת הרשויות, רעיון ארגוני מזהיר, מעורערת לחלוטין. יתר על כן, התקדימים המשמשים מעין כתבי קודש אינם ניתנים לתיקון או למחיקה, להבדיל מחוקי הכנסת. הצביעות משתוללת בטענה כי השיטה האדברסרית מיטיבה עם הנאשם, בעוד שיש אצלנו תשעים ומשהו אחוזי הרשעה, והתביעה כנראה נמנעת מלהגיש כתבי אישום שיכולים לקלקל את תיק הצלחותיה.

מערכת השיפוט האמריקנית-אנגלית נסמכת על מושבעים, ואלה נוטים לזכות, כי להרשעה נדרשת הסכמה מלאה ביניהם. אבל אצלנו אין מושבעים ובית המשפט מרשיע ברוב קולות. סולימן אל עביד במחוזי באר שבע הורשע בפעם ראשונה באין גופה, ועוד פעם כשזו נמצאה. כל זאת על פי שניים – אותם שניים – מול אותו אחד. בתי המשפט שלנו עקביים. זו המציאות שמתעתעת. וזה מעל כל ספק סביר, מתרוננים העליונים.

בואו נראה איך זה קרה. את השיטה האדברסרית הנהיגו הבריטים בקולוניות שלהם, אך להבדיל מבמולדתם – קבעו שלא תכלול מושבעים. הילידים עדיין אינם מתורבתים דיים לצורך כך. העלבון הזה היה אחד ממניעי המהפכה האמריקנית. אכן, האבות המייסדים של ארצות הברית העמידו לעצמם שיטת מושבעים לתפארת. אצלנו הפקידות המשפטית של מפא"י בשלהי המנדט הבריטי מנתה רובה ככולה יהודים ממרכז אירופה, דוברי גרמנית וחדורי אותה התרבות הנעלה. אלו היו היורשים הפחות נעימים של משפטני המנדט הבריטי, שכן באלה האחרונים הייתה מידה של טוב לב קולוניאלי. חברי האליטה מרחביה, פשוטו כמשמעו, התחלחלו מן הערב רב האסייתי צפון אפריקאי והמזרח אירופי שמילאו את הארץ. לסמוך על חבר מושבעים מן הציבור הזה?

לתדהמתי לא מצאתי אדם אחד שאינו חושב רעות, כמותם, על חבר מושבעים ישראלי מייצג. ציבור המושפלים אימצו את דעת משפיליהם עליהם. אבל שימו נא לב. לו שיטת מושבעים במקומותינו, כל ענייניה המשפטיים של משפחת נתניהו היו כנראה מתיישבים לשביעות רצונה המלאה.