ראיה למה?

השופטת בדימוס אתי כרייף לא השמידה ראיה
תמונה של דורון
פרופ' דורון מנשה

לפני כמה חודשים פנתה אליי השופטת בדימוס אתי כרייף, וביקשה שאחווה דעתי בשאלה האם מחיקת המסרונים שביצעה בחדר החקירה עולה כדי השמדת ראיה. בעקבות בקשתה זו כתבתי חוות דעת משפטית (יחד עם עו"ד גיא אלון) הקובעת בנחרצות שפעולתה אינה בגדר השמדת ראיה. במבט לאחור מעולם לא כתבתי חוות דעת כל כך פשוטה וברורה.

חוות הדעת שכתבתי נשענת על עיקרון פשוט: אין דבר בעולם שמכוח עצמו הוא ראיה. ראיה היא דבר שבאמצעותו מבקשים להוכיח קיומה של עובדה אחרת. בהקשר הפלילי ראיה היא עובדה שבאמצעותה מוכיחים יסוד מיסודות עבירה. לכן אם הפרקליטות גורסת שכרייף השמידה ראיות עלינו לדרבן אותה להשיב: ראיה למה? להוכחת איזו עבירה? כיצד אותה עובדה בדבר קיומו של אותו דבר תוכל לשמש כהוכחה בהליך משפטי?

ממילא עולה מתוך האמור שאין שום התנהגות בחדר חקירות, או במהלך פעילות חקירתית משטרתית אחרת, שבה עושה חשוד משהו המכלה דבר שברשותו או פוגם בו, שתעלה הגדרתית כדי השמדת ראיה. אפשר בנקל להעלות על הדעת מקרים שבהם מה שהושמד בחדר החקירות אינו ראיה: נניח כי פלונית חשודה בעבירת מס הייתה מוחקת בחדר החקירות מסרון ובו התכתבות, אפילו עם היועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו, ותוכנה הפרויקט המוזיקלי של פרופ' מנשה. מובן שמלל זה אף על פי שנמחק בחדר החקירה ואף על פי שנמענו האחר היה פונקציונר בכיר אינו עולה כדי השמדת ראיה.

ועוד הקדמה אחת לפני שניגע בעניינה של כרייף. כאשר חשוד משמיד דבר מה, ואותו הדבר משוחזר במלואו, הדבר היחיד שיש לעשות הוא לבחון האם הוא נדרש על פי תוכנו כראיה או עשוי היה להידרש כראיה בהליך משפטי. הא ותו לא! מעשה ההשמדה, זהות המשמיד, העובדה שעסקינן בחדר חקירות, החשד האינהרנטי הכרוך במעשים כגון אלה בנסיבות האמורות וכיו"ב הם ראיות חשובות להערכת תוכנו של מעשה השמדה, ולשאלה אם מה שהושמד הוא ראיה. אך כל זאת רק כאשר לא ניתן לדעת מה שהושמד. כאשר ידוע מה שהושמד – כל הראיות הללו מאבדות מחשיבותן לחלוטין, וצריך אך ורק לפנות לתוכן! אם ניתן לבחון ישירות מה הושמד, ואם רק מה שהושמד קובע את מהות הדבר כראיה או כמה שאינו ראיה, יש מקום להיזקק לראיות נסיבתיות כדי להעריך את תוכן הראיה אך ורק אם התוכן של מה שהושמד לא ידוע.

מכאן ההתרחשות במקרה של כרייף. אכן דובר במסרונים שנמחקו ושוחזרו במלואם על ידי אנשי המעבדה של משטרת ישראל. רובם היו עם אנשי ציבור שבעליל לא היו קשורים לחשדות נגדה בגין שוחד מיני או בכלל לחשדות כלשהם. התביעה שעיינה עיין היטב במסרונים ששוחזרו לא טענה מעולם אחרת. מסרון אחד היה עם השר משה כחלון שהיה באותה עת חבר בוועדה לבחירת שופטים, אבל גם מסרון זה כלל אך אמירות ספורות ידידותיות באופיין, ומכל מקום משום שנעשו שנתיים לאחר המעשה, אינן קשורותבשום קשר סביר שהוא לחשדות בדבר מתן שוחד מיני טרם מינויה כשופטת.

אך בכך לא די, כדי להרשיע בעבירת השמדת ראיה נדרש גם להוכיח את מודעותו של החשוד שאותו דבר שהושמד עשוי להידרש כראיה במשפט.

קשה לייחס מודעות כזו לאתי כרייף, מן הטעם הפשוט הבא: עובדתית כאמור אין מדובר בראיה, והיא כמובן הייתה מודעת לאופי הדברים ותוכנם. בנוסף, המחיקה הייתה לנגד עיני החוקרים ולא קודם לחקירה כשהחוקרים לא נוכחים והרי יכולה הייתה לכאורה למחוק את המסרון בנקל לפני החקירה. וגם אם פעולה זו הייתה מתגלית, ספק אם הייתה נחשבת כלל להשמדת ראיה.

הייתכן כי המקום שבו נמחק המידע משליך על אפיון מהותו הראייתית של המידע?

וזה לא מסתיים בזה: כרייף מחקה גם מסרונים שאין חולק שאינם רלוונטיים. והרי אך סביר שמי שמודע למעשיו כמשמיד ראיה תחת עיניהם הפקוחות של החוקרים לא ישחית זמנו לשווא במחיקת מידע שאינו מסכנו ממילא. היא מחקה דווקא את מסרוני ההתכתבות המאוחרים עם כחלון משנת 2018, ולא את המסרונים המוקדמים משנת 2016. יודגש כי האופי וצורת הביטוי במסרוני 2018 דומים מאוד לאלה של מסרוני 2016, כך שגם אם היינו מתעלמים מהעובדה שמסרוני 2016 קרובים יותר למינוי, אין כל היגיון במחיקת קבוצת מסרונים אחת דווקא. הדבר דומה לחשוד המגיע לזירת עבירה, רואה לנגד עיניו שני חפצים זהים, ומשמיד רק אחד מהם, האם ניתן לייחס לאותו אדם ברצינות מודעות להשמדת ראיה אם בפעולתו לא הפיק שום רווח ראייתי למרות שיכול היה להפיק רווח כאמור על ידי השמדת שני החפצים?

ועוד דבר: דווקא המסרונים עם אפי נווה לא נמחקו, והרי אלה היו המסרונים הבעייתיים ביותר והם היו אכן רלוונטיים מאוד לחקירה.

מן המקובץ עולה בוודאי כי ההסבר שלה למחיקה – רצונה למנוע פלישה לפרטיות אנשי ציבור שעימם הייתה בקשר – נראה אפוא סביר מאוד במיוחד לאור העובדה שאם נודה על האמת, ספק אם יכלה כל כך לסמוך על הרשויות שתוכני המסרונים שיש בהם פגיעה בפרטיות, יישמרו בקפידה, לא יודלפו על ידי רשויות האכיפה, ולא יגיעו לידי העיתונות. ודי לחכימא ברמיזא.

אגב, גם מי שחולק על המסקנה המשפטית וסובר שכרייף האמינה שהמסרונים יוכלו איכשהו לשמש בדין בהליך משפטי, הרי מאחר שלפי מסקנתנו אין המסרונים מהווים עובדתית ראיה, העבירה לא הושלמה. ולא אך זו, אין הדבר אפילו בגדר ניסיון לביצוע עבירת השמדת ראיה שכן עסקינן בניסיון בלתי צליח משפטית להשמיד ראיה שאינו בר עונשין כלל (כנפסק ברע"פ 2220/16 רועי מור יוסף נ' התביעה הצבאית הראשית).

אסיים רשימה זו בכמה אינדיקציות נסיבתיות עקיפות לכך שאפילו התביעה לא סברה שבוצעה עבירת השמדת ראיה.

ראשית, כעניין של עובדה המסרונים לא הצליחו, יחד עם הראיות הנוספות, להביא להגשת כתב אישום באישום של שוחד מיני ובאישום של הפרת אמונים והתיק נסגר מחוסר ראיות. למעשה, המסרונים המחוקים לא נשקלו ולא נשזרו כלל בדיון ובהכרעה של הפרקליטות!

המסרונים לא יצרו אפילו חשד מינימלי הדרוש בחוק כלפי השר כחלון האמור להיות מקבל השוחד כביכול או קשור לקבלת השוחד, או לאיזשהו עניין של מרמה או הפרת אמונים, והוא לא נחקר באזהרה!

אכן, מסרוני כחלון 2018 שנמחקו היו נון סטרטר מוחלט, לא משהו שקשור לחקירה הקיימת ולא משהו המצדיק פתיחת חקירה חדשה. לא כלום. לא ראיה אפילו בעיני המשטרה והפרקליטות.

הדבר עולה בבירור גם מהחלטת הגניזה של המשנה לפרקליט המדינה מר מומי למברגר מיום 21.3.2021 המדברת בעד עצמה. עניין השמדת הראיות מופיע בהחלטה זו בסיום דבריו של מר למברגר, רק ב"סוף הדבר" של המסמך, והוא מוצג כמנותק לחלוטין מההחלטה באישומים האחרים (שוחד מיני והפרת אמונים).

שנית, התביעה לא הגישה לבסוף כתב אישום על השמדת ראיה והרי לכאורה לא הייתה סיבה הנעוצה באינטרס הציבורי לא להעמיד לדין שופטת על עבירה חמורה כזו בסדרי שלטון ומשפט, כך במיוחד שמדובר במי שלשיטת התביעה ביצעה לפחות לכאורה עבירה של הפרת אמונים, ושהוחלט לגרסת התביעה לא להעמידה לדין בה עקב סיבות הקשורות בחוקיות השגת הראיות מן הטלפון של נווה.

עניין תמוה שיש לעמוד עליו: מהו האינטרס הציבורי שלא להעמיד אותה לדין? אם זו השאיפה להביא לפרישתה מהשיפוט (הברירה שהוצבה בפניה בהחלטת הגניזה: תפרשי או שנגיש כתב אישום) האם לא הגיוני יותר, מאחר שיש ראיות לשיטת התביעה להגשת כתב אישום, להעמידה לדין ואז להביא להרשעתה בדרך של הסדר טיעון (המלווה בהודאה!) או ללא הסדר טיעון ואז הפרישה תנבע ממילא ותילווה לה סנקציה עונשית הולמת?

מדוע חששה התביעה להגיש את כתב האישום? לטעמי יש כאן אינדיקציה כי גם התביעה ידעה אל נכון שאין מדובר באישום שניתן באמת להוכיחו במידת ההוכחה הדרושה בפלילים.

במקום להעמיד את כרייף לדין באישום על השמדת ראיה בחרה הפרקליטות ללכת בדרך עקלקלה, ולהציב בפניה מצג בלתי מבוסס, שלא לומר כוזב, כאילו יש אכן סיכוי סביר להרשעתה. ולא רק זו, אלא כרכה הכול במעין הסדר מותנה לסגירת תיק שזכרו לא נודע בחוק סדר הדין הפלילי : "התפטרי או שנעמידך לדין!". יגעתי ולא מצאתי בהוראות חוק סדר הדין הפלילי סמכות לסגירת תיק על בסיס תנאי כזה. התנאי שהוצב בפני כרייף מפר אפוא את הוראות החוק המתייחסות לדרישות ההכרחיות לקיום הסדר מותנה.

אם לא די בכל אלה, בהודעה הרשמית על ההחלטה שלא להעמידה לדין באישום כלשהו שקיבלה כרייף ביום 25.3.2021 (4 ימים בלבד אחרי החלטת גניזת התיק של מר למברגר) מתגלה דבר מוזר: האשמה של השמדת הראיה נעלמה כלא הייתה!

מדוע נמחקה האשמה זו? אולי גם זו אינדיקציה לכך שהפרקליטות ידעה שאין מדובר באישום העומד על רגליים מוצקות? או שמא חששה לציין את האישום האמור ולכתוב לידו את עילת הביטול: אין עניין לציבור או בניסוח העדכני כיום: נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה, ואולי זה שילוב של הדברים: התביעה ידעה שנסיבות העניין בכללותן דווקא מתאימות גם מתאימות להעמדה לדין, דה עקא שאין לה ראיות להעמדה לדין.

כך או כך, אתי כרייף לא השמידה ראיה והתנהלות התביעה בעניינה מביכה ומדאיגה בלשון המעטה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

31 תגובות

    1. אמנון היקר ,
      תודה על תגובתך
      עבירת השמדת ראיה היא פשע שעונשו הוא עד 5 שנים. זה לגבי השוליות
      לגבי הפלפולים – יש משהו ספציפי שבו חוות הדעת נראית לך עוסקת בטכנאות או פלפולים המתרחקים מן השכל ישר ?
      אודה לך מאוד אם תאיר את עיניי ,
      כי אכן אין זה מצב בריא למשפט להתרחק מהשכל הישר וההגיון הפשוט

  1. דבר אחד לא מסתדר לי בראש. איך בכלל נתנו בחדר החקירות למחוק דברים מהטלפון?

    1. אתי ,
      לא אשרו לה למחוק מסרונים. נתנו לה את הנייד כדי להתקשר לבני המשפחה והיא מחקה מסרונים

  2. אינני משפטן אבל המאמר ממש משכנע והכי חשוב מבחינתי שאין כאן מילה על פוליטיקה

  3. כל מה שפרופסור מנשה מסביר למה לא מדובר בהעלמת ראיות. בשיחה אישית עם חברים כל מה שהיה להם להגיד על המאמר היו דברים על אישיותה של כרייף. וזה ממש לא הענייןנכאן במאמר.

    1. תודה , אכן כך.

      הגיע הזמן שהשיח הציבורי יתעלה קצת מעצמו ויבין את מה שכתבת כאן

      שוב תודה

    1. תודה רבה על המחמאה.

      לדעתי יש עוד מומחים רבים וטובים בראיות בארץ

      אך שוב תודה

  4. דורון ידידי
    אתה עילוי משפטי שאמור לכהן בעליון. אין מומחה לדיני ראיות בעליון. כל המתיימרים למיניהם בבית המשפט העליון רחוקים ממך בהבנה האנליטית.

    1. מחמאה ענקית רחמים

      אני סבור שהשופט פרופ' אלכס שטיין הוא מומחה ענק בראיות

      גם שופטים אחרים בעליון כתבו מפעם לפעם יצירותשיפוטיות סביב סוגיות ראיתיות

      אך שוב תודה

  5. חוות דעת תיאורטית לחלוטין שאין בה ממש. אתה צודק שיש קשר בין העבירה לראייה שהושמדה אלא, שההליך המשפטי נקטע בתחילתו ולכן, הפרקליטות לא ניסתה אפילו לבסס את החשד. לאי סדר הזה, שאינו אלא ואקום עובדתי ומשפטי כאחת, אתה נכנס ומבסס כאמור תיאוריה שלמה. וזה לא הפגם היחיד:- אתה לא קראת ולא ראית, כך אני מניח, את כלל הראיות בתיק אלא, אתה ניזון מאמירות של הגברת ודברים חלקיים שפורסמו.בקצרה, התשתית העובדתית של חוות הדעת רעועה חלוטין. אתה גם לא מציין את ההיבט הנפשי של הגברת- הרי, ההיבט הפיזי ברור (המחיקה מצולמת), הטיעון של הגברת שרצתה למנוע פגיעה בפרטיות, הוא שווה ערך לכל הפחות לטענה שהיא היתה מודעת היטב למעשיה הפליליים וכיוונה להכשיל. היינו, לא בחנת את ההבט הנפשי ביחס לכלל הראיות בתיק. קבלת כל הטיעון של הגברת בדיעבד, מצביע על כשל ממשי בחוות הדעת. ופוגע באוביקטיביות הכותב.
    אינך יודע, או אתה מעדיף להתעלם מכך שלמעט כחלון, יתר ההודעות ותוכנן- לא פורסמו.
    בקצרה, חוות דעת שטחית לחלוטין שמחזיקה מים.

    1. עוד לא הבנתי מה הטענות שלך נגד המאמר חוץ מלתת ציונים לא מנומסים

    2. גדי, דבריך אינם מדויקים עובדתית ואינם נכונים משפטית. מעבר לזה מעט נימוס לא היה גורע מכבודך. אגב , הביטוי הנכון מבחינה לשונית הוא : אינה מחזיקה מים ולא: מחזיקה מים
      כל טוב

  6. אכן יש להפריד בין האישיות של הגברת ומעשיה השונים הבלתי חיוביים בעיני, לבין הסוגיה המשפטית האם מדובר בהעלמת ראיות, שהוסברה לעניות דעתי כהלכה.

  7. שאלות לפרופסור דורון מנשה –
    קראתי את מאמרך דנן ואת תגובותיהם של כמה מהקוראים.
    גם לדעתי כרייף לא השמידה ראיות. למרות מחיקתן מהנייד ניתן לשחזרן.
    אולם עניין זה בכלל מסכת עניינה של כרייף הנו שולי למדי.
    הרבה יותר חשובות הסוגיות שלהלן:
    1. שיטת מינוי השופטים בישראל, האם היא מבטיחה מינוי שופטים מתאימים?
    2. האם אישיות כדוגמת אתי כרייף מתאימה להיות שופטת בישראל?
    3. האם אישיות כדוגמת ה"פרוטקטור" של כרייף מתאים להיות ראש לשכת עוה"ד?
    4. איך מבטיחים שהיותר מתאימים יתמנו לתפקידים במנגנון "עשיית הצדק" בישראל?
    תודה מראש על התייחסותך.

    1. יצחק היקר

      תודה על תגובתך

      אכן הסוגיה של שיטת המינוי בישראל, ובכלל כיצד ראוי לבחור שופטים היא חשובה ביותר. נראה לי כי תמצא ענין במאמר הבא הדן בסוגיה באורח שהוא לדעתי מאיר עיניים:

      https ://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001401751

  8. אני לא מבין. היה לה מותר למחוק? היא הרי מספרת בעצמה בטלויזיה שהיא מחקה. וגם הסבירה מדוע עשתה זאת. מותר?

  9. בלי הרבה התפלפלות
    אהבתי
    מעורר באמת מחשבות
    הלוגיקה בחוקים הרי איננה בדיוק לפי דרך המחשבה ברחוב

    1. משה היקר
      המחיקה אינה בגדר עבירה פלילית
      מה שלא נאסר מותר משפטית

    2. תודה צדוק, ואכן הלוגיקה המשפטית היא תחום בפני עצמו שונה מתחומי דעת אחרים וכמו שאמרת שונה מהלוגיקה של הלא משפטן . שוב תודה על קריאתך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

זוג קשישים

מפלגות הפנסיה

ראוי שיהיה ייצוג פוליטי לאזרחים הוותיקים בישראל

צילום תדמית סייבר

החגיגה נגמרה

הסיבות למשבר בהייטק ולאן הולכים מכאן