חובת מסדר זיהוי

חשיבות עיגון חובה משפטית כללית לעריכת מסדר לכל עד
תמונה של דורון
פרופ' דורון מנשה

בעת האחרונה התעשר השיח בנושא זיהוי פנים לצורכי ההליך הפלילי. תחילה פורסם דו"ח הביניים מאיר העיניים של הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא ותיקונן בראשותו של פרופ' יורם דנציגר, לשעבר שופט בית המשפט העליון, ואחר כך יצא לאור ספרה המונומנטלי של השופטת ד"ר נגה שמואלי-מאייר על ראיית הזיהוי. הספר הוא פיתוח עבודת הדוקטורט שלה (למען הגילוי הנאות: הייתי מנחה העבודה), מחקר מופתי, דגם נכון של שילוב תיאוריה ופרקטיקה, שבו המחברת סוקרת את פרקטיקת הליכי הזיהוי, מחלצת מהם הנחות משפטיות, לאחר מכן פונה למדע ומחלצת ממנו את עיקרי המסקנות, ואז כמו כל מודל תיאורטי טוב בתחום התיאוריה של הפרקטיקה, חוזרת ומעמתת אותם אל מול ההנחות המשפטיות, גוזרת מסקנות מעשיות, ומציעה הצעת חוק כמשנה סדורה.

ובכל זאת ברשימתי זו אתייחס לעניין מסוים שלדעתי אינו מודגש דיו, הן בספר והן בדו"ח של הוועדה הציבורית האמורה. מדובר בחשיבות עיגון חובה משפטית כללית לעריכת מסדר לכל עד, זאת כל עוד למסדר כזה יש היגיון אפיסטמי (הוכחתי). הפרת חובה לקיים מסדר כאמור צריכה, לשיטתי, להפוך את הזיהוי בבית משפט שלא קדם לו מסדר לבלתי קביל או לחסר משקל!

ואפרט: הפסיקה מכירה באפשרות של עד מצביע, קרי עד המספק ראיית זיהוי ללא קיום מסדר. יש לכך שתי קטגוריות רחבות, שתיהן תחת הכותרת של היכרות:

הקטגוריה האחת, היכרות מוקדמת בין העד לחשוד; נאמר שהעד הוא קרוב משפחה של החשוד. אם העד סבור שקרובו הוא מבצע העבירה ברור שאין טעם במסדר, שהרי כבר נקבעה דעתו של העד בדבר זהות החשוד, וממילא העד יבחר בו ורק בו אם יוצב במסדר זיהוי, וידחה את המסדר אם הקרוב לא יהא נוכח בו. המסדר לפיכך לא יספק כל ערובה בדבר מהימנות הזיהוי.

הקטגוריה השנייה, שבה עוסקת רשימה זו, היא מצב שבו יש היכרות בין העד לחשוד, אבל היא אינה מוקדמת אלא היכרות תולדות "המגע" ביניהם בהקשר לביצוע העבירה. למשל בפרשת כהן ע"פ 654/79, סוכן משטרתי נפגש פעמיים עם סוחר סמים בביתו של הסוחר ורכש ממנו סמים. הנאשם – אותו סוחר סמים – נתפס חודשיים לאחר מכן. בית המשפט הכשיר את החלטת המשטרה לא לערוך מסדר זיהוי והסתפק בהצבעה של הסוכן על הסוחר בבית המשפט לשם זיהויו כמבצע העבירה. לשיטת בית המשפט נוצרה היכרות מספקת תולדת הפגישות האמורות.

עם כל הכבוד, זו פסיקה שגויה בעליל. ללא מסדר, ההצבעה נעשית אך בבית המשפט. היא בגדר מה שקרוי בספרות המקצועית: Show-up, קרי זיהוי על ידי הצגת תמונה אחת של החשוד לעד, תוך ששואלים אותו: האם זהו האיש? זיהוי זה הוא כמובן חסר משקל, יש בו לשחד את זיכרונו של העד למתן תשובה חיובית, ואין בו העמדה של זיכרון העד במבחן של ממש.

אמור מעתה: ההצבעה במסדר על סמך הנחת היכרות מספקת, אינו מקנה ערובה של מהימנות לא להנחה בדבר היכרות מספקת, ומכל מקום לא למסקנה שיפוטית בדבר נכונות הזיהוי. בהיעדר ראיות אחרות טובות לזיהויו, הסיכון שחף מפשע עשוי להיות מורשע על בסיס הצבעה כזו הינו מוחשי ובלתי נסבל.

הערה אחרונה בהקשר זה, אדגיש כי הכרה בחובה ובסנקציה המוצעות בדבריי אינה נוגדת את דחיית חובת הראיה האופטימלית במשפט הישראלי. על פי חובת הראיה האופטימלית

או בשמה האחר: עקרון הראיה הטובה ביותר – (Best Evidence Principle), כל אימת שברשות (או בהישג ידו) של בעל דין, בפרט התביעה בפלילים, מספר ראיות להוכחת עובדה מסוימת. לשם פשטות אדגים שתי ראיות e1, e2 להוכחת עובדה f, ומתקיים ש-e1 נחותה אפיסטמית מ- e2 להוכחת f, אזי חובה עליו להגיש את e2 ואם תוגש  e1 בלבד להוכחת f, היא תיפסל.

חובת הראיה האופטימלית נדחתה כעיקרון כללי במשפט הישראלי. e1 אינה נפסלת אצלנו. ועם זאת אין הדבר פוגע במסקנתנו, שכן כאן ללא מסדר הזיהוי e1 אינה סתם ראיה אפיסטמית נחותה מראיית המסדר e2. e1 אינה ראיה כלל.

יש לקבוע חובה משפטית כללית לעריכת מסדר כל עוד למסדר היגיון הוכחתי!

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

16 תגובות

  1. אינני משפטנית אבל טענתך נשמעת מאוד הגיונית וצודקת. למה נקבע הנוהל המעוות הזה?

    1. אפרת שאול היקרה,
      שאלה גדולה שאלת
      כנראה שההלכה הזו נקבעה בסיטואציות שמאפייניהן כדלקמן:
      1. השתבשה תוכנית הוכחת הזיהוי הראשונה של התביעה, למשל התביעה הסתמכה על ראיה פורנזית לזיהוי וזו לא היתה בסופו של דבר בעלת משקל מספיק/ מספיק חד משמעית לזיהונ הנאשם
      2. בתיק היה אדם שיכול היה לזהות את הנאשם
      3. אותו אדם לא זומן מראש בשלב החקירה, לזהות במסדר את החשוד כי לתביעה היתה תכנית הוכחת זיהוי אחרת כאמור ב1
      4. משהשתבשה בהתוכנית, ובהנתן שהעד המזהה כבר נחשף לדמות הנאשם שוב לא ניתן היה לערוך מסדר
      5. התביעה התחננה על נפשה לבית המשפט שיסתפק במה שיש ( מה שנותר מהתכנית המקורית אם נשאר + עד מזהה ללא מסדר )
      6. בית המשפט נרתע משחרור נאשם שיש סיכוי לא קטן שביצע עבירה ,לעיתים חמורה מאוד
      7. בית המשפט מצא אמתלה שבמקרה הזה על אף אי קיומו של מסדר , נוצרה " הכרות מספקת" ,אגב ביצוע העבירה עצמה
      ———-
      כך נקבעה ההלכה /הנוהל המעותת

  2. כלומר, סוכן משטרתי שנפגש עם "אובייקט", פעמיים, וביצע איתו עסקה, אינו מהימן לזכור אותו חודשיים לאחר מעשה? או, האם לחשוד, שאינו לא קרוב ולא מכר, תמיד נדרש מסדר זיהוי?

    כבר אבי ז"ל לימד אותי שכאשר שואלים שאלה לא מספקים את התשובה ביחד איתה. במילים אחרות, מסדר זיהוי של איש אחד אינו מסדר זיהוי כלל וכלל.

    1. בדיוק כך , מסדר זיהוי של איש אחד אינו מסדר, כי כמו שאמרת זה כמו לשאול שאלה ועימה התשובה (ליתר דיוק , זו לא בדיוק התשובה כי זו כמו שאלה אמריקאית שיש בה הצהרה ותשובות כן,לא, לא יודע אבל הבוחן לא יודע מה התשובה הנכונה, ןלכן לא יוכל להפריך את תשובתך , כמו כן די ברור שהוא עצמו חושד שהתשובה כן היא הנכונה ואף לעיתים גם רוצה בה

  3. בהזדמנות זו, אומרים שמבחן פוליגרף איו מהימן ולכן אינו מקובל כראיה משפטית, ובכול זאת הוא מוצג כעדות בבית משפט. מה המצב המשפטי הנכון שלו?

    1. הפוליגרף אינו קביל כראיה אלא אך בהסכמת הצדדים בהליך אזרחי בלבד

  4. יש הרי סיבה למה קבעו כך ולא אחרת. אזצריך לדעת מה הדעה הנגדית והיא חסרה כאן.

    1. ראה את התשובה שנתתי לאפרת שאול למעלה. היא "הדעה הנגדית"

    1. זה יכול להיות בידי בית המשפט שיקבע שראית זינוי במקום שניתן היה לערוך מסדר מראש והוא לא נערך אינה קבילה

  5. למי יש אינטרס שהמצב הקיים יישמר? למי מפריע שההצעה שלך תתקבל?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

קוד השתיקה

ראוי שפעילות ישראל נגד איראן תישאר ברובה סמויה