בחברה בישראל קיימת מגמה של משפטיזציה. מגמה זו באה לביטוי בתחומים שונים ובאופנים שונים, כמו:
- אקטיביזם שיפוטי, התערבות בג"ץ בפעולות הרשות המבצעת והרשות המחוקקת.
- הרחבת התחומים המובאים להכרעת היועץ המשפטי לממשלה ויועצים משפטיים אחרים.
- ייעוץ משפטי צמוד למפקדים, חיילים, סוהזרים, פקידות בכירה ועוד.
- צורך באישור משפטי לביצוע פעולות צבאיות ומלחמתיות, לעיתים על חשבון שיקול הדעת של מפקדים בשטח. למשל לאחרונה שמענו ששוטרים של משמר הגבול שנטרלו מחבל הוזמנו לחקירה תחת אזהרה.
- התערבות בתי הדין לעבודה בהסדרת יחסי העבודה.
- שילוב שופטים בוועדות ציבוריות שונות.
- הסדרת תחומים רבים בחקיקה.
- ריצה הולכת וגוברת של תושבים ואזרחים להסתייעות במערכת בתי המשפט.
על כל אחד מהסעיפים לעיל אפשר לכתוב מאמרים רבים, ובמאמר אני מבקשת להתמקד בסעיף 8. אנו עדים לריבוי של פניות לבתי המשפט השונים, עד כדי יצירת עומסים בלתי נסבלים. אלה מובילים לעיתים להתמשכות התהליכים המשפטיים על פני שנים רבות וגורמים לצדדים עינוי דין, הוצאות רבות וחוסר ודאות. כמו כן מתרבות מחלוקות חברתיות ומתרחבים שסעים שונים בחברה הישראלית.
זכות העמידה, שהונהגה בארץ לפני מספר שנים, אף הגבירה עומסים אלו. התוצאה היא פגיעה בחברה, בפרט, בצדדים להליך, בצדק ובקניין. אדם מקבל את יומו בבית המשפט לאחר עינוי דין ותהליכים ממושכים.
הפגיעה רחבה ועמוקה ונמשכת זמן רב, לכן לא ברור מדוע הרשויות לא פועלות כדי לשפר את המצב. התחושה היא שכולם משלימים עם המצב בהנחה שאין מה לעשות. לדעתי יש מה לעשות, ויש חובה לעשות. הנה פתרונות אפשריים להתמודד עם הסוגיה:
- שימוש מוגבר בהליכי גישור – הפניית הצדדים המתדיינים לגישור וכן יצירת יחסי ציבור להליך הגישור והדגשת יתרונותיו הרבים.
- מיקור חוץ של תיקים מסוג מסוים.
- הגדלת כמות השופטים ובתי המשפט.
- קביעת מסגרת זמן לסיום תיק, הן בפרקליטות והן בבית המשפט.
לא ברור מדוע הרשויות השונות, הן המחוקקת, הן המבצעת והן השופטת, אינן מקדמות פתרון אחד או יותר על מנת להקל על עצמן ועל הציבור. חלק מהפתרונות המצוינים לעיל ניתנים ליישום בקלות רבה יחסית ובעלויות נמוכות. והשאלה הנשאלת היא אם אי מתן פתרון משרת אינטרסים שונים, ואם כן – של מי ולמה.
16 תגובות
צודקת, צודקת, צודקת!
הנטייה לליטיגציה (הכרעה משפטית) מאפיינת מאד את התרבות הישראלית הנמצאת במקום גבוה מאד בהשוואה בינ"ל. מתבטא בין השאר בשיא עולמי במספר עורכי הדין לנפש אחד ל- 130 תושבים, לעומת למשל ארצות הברית 1-ל 240, אנגליה, 1- 400, גרמניה 1 ל- 600, יפן 1- ל 4000 . אחד ההסברים להבדלים הללו מיוחס לתרבות המקומית. ככול שרמת האינדיבידואליזם גבוהה יותר, ורמת הסולידריות החברתית והאמון הבין אישי נמוכה יותר, כך ניכר ריבוי חוקים ונטייה ליישב מחלוקות וסכסוכים עי פנייה לערכאות משפטיות. יפן המייצגת כאן תרבות מזרח, גבוהה בקולקטיביזם,שאיפה לשמר הרמוניה חברתית, ופניה לבית משפט נחשבת לבושה וחוסר התחשבות חברתית. ומכאן ההעדפה ליישב סכסוכים בגישור קהילתי ופשרה. במהלך 20 השנים האחרונות נעשה מאמץ לקדם תחליפים כמו השימוש בגישור ובתי דין קהילתיים (מקובל בקרב קהילות אתניות/דתיות) אך לא נרשמה פריצת דרך משמעותית, כאשר מספר עורכי הדין עולה בהתמדה במקביל לריפיון משילות שלטונית המעדיף לפנות ליעוץ משפטי בהיקף בלתי סביר על פני מימוש סמכויות מוקנות והימנעות מקבלת החלטות לעומתיות.
תודה לד"ר נעמי דדון על הצפת הנושא הכאוב. התגובה של מר גדעון שניר, די משקפת את עמדותי לגבי הסוגיה.
אוסיף רק, שלדעתי המצב משקף משבר חברתי וערכי חמור אותו עוברת החברה הישראלית.
כל אחד ייחס את הגורמים לכך, בהתאם להשקפותיו.
איני בטוחה שיש פתרונות קסם למשבר שהתעצם במהלך שנים רבות כל כך.
אולי אפשר להקל במעט, אבל שיפור ממשי, צריך להתחיל מהתמודדות עם שורשי המשבר.
מאז שיתרו אמר למשה תעשה לך שרי מאות ושרי אלפים עם ישראל נוטה לרוץ לבוררויות . אצלנו כולם יודעים הכל וכולם צודקים .
להוכיח את זה הולכים לבתי משפט .
הרשות השופטת הצליחה "לגנוב" סמכויות שלא ברשות ופועלת כל הזמן כדי לנטרל כל רצון לשנות את המצב הקיים.
מערכת שאין עליה בקרה וריסונים, מרשה לעצמה לפסול כל ניסיון לשנות את המצב הקיים.
בעבר, כשותף להכנת מסמכים למכרזים עבור משרדי הממשלה הייתי עד לפעילותם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה.
עד שלא יהיו חברי כנסת נחושים לשנות את המצב הקיים על ידי קביעת חוקים להגבלת כוחם של היוע"שים המצב לא ישתנה.
כאשר שופטים עליונים מחליטים שיש להם סמכות לשנות חוקי יסוד, לפסול חוקים, לקבוע ולממש "הכול שפיט" ועוד ועוד שום דבר לא ישתנה.
גם כיום השופטים, על פי החוק, חייבים לפסוק את החלטתם תוך 90 יום מיום סיום המשפט. אין כמעט שופט שכותב את פסק הדין ב – 90 יום (למעט בית משפט לתביעות קטנות). בלשון העם, הוא עבריין שעובר על החוק. תארו לכם, אם היו קונסים את השופט על כל יום איחור בפרסום פסק הדין כמו שקונסים קבלן שלא מוסר את המוצר ביום שהתחייב (כמו שמופיע בכל המכרזים של הממשלה) הוא לא היה כותב פסק דין של 500 עמוד במשך שנים כדי שילמדו את חוכמתו בבתי הספר למשפטים.
לסיום,
שיפורים תמיד אפשר להכניס למערכת אבל השינוי העיקרי של רפורמה כללית עדין לא קיבלו את ההחלטה לבצע.
לדוגמא – חוק התכנון והבניה הינו משנת 1965 עליו יש כבר מאות תיקונים ותוספות. כל בר דעת (מבלי להבין בחוקים) יודע שיש סתירות רבות בהרבה מאוד סעיפים. אין אפשרות אחרת.
קיבלו החלטה לכתוב מחדש את החוק ("רפורמת המרפסות"), ישבה עו"ד שרית דנה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייניים אזרחיים במשך שנה (בביתה ברעננה על מנת שלא יטרידו אותה בעבודה) וכתבה חוק חדש שעושה סדר לשם כך הסתייעה בעו"ד שלום זינגר שהיה בעבר יועמ"ש משרד הפנים והבקיא מאוד בחוק התכנון והבניה. למה החוק לא שונה? שאלה מצוינת אבל התשובה ברורה, למה לעשות סדר אם אפשר להמשיך את הבלגן המתחולל עד היום. הרבה מאוד אנשים מתפרנסים (בעיקר עורכי דין) מהבלגן.
שבת שלום
תהליך המשפטיזציה של החיים בישראל הוא תוצאה של שבטיות מרובת מחלוקות מאז ימי התנ"ך ועד היום. ישראל אינה אומה הומוגנית כמו יפן ותפיסות עולם שונות מעלות מחלוקות רבות. ומהי מערכת משפט ישראלית אם לא הרחבה של הסוגיות התלמודיות כגון למי שייך הפרי שנפל מהעץ השלי ישר לתוך הגינה שלך? ומה לגבי עשרת הדברות שהן בבחינת "חוק" ושאר האיסורים שמערכת היחסים בין אדם לחברו/משפחתו/אויבו?
האקטיביזם השיפוטי של אהרון ברק הוא תולדה של ניצול ציני של המערכת הפוליטית את היעדר חוקה בישראל. ברק עמד כחומה בצורה מול ניסיון הפוליטיקאים – ימין ושמאל כאחד – ליצור כאן דיקטטורה. עיתון "דבר"היה שופר פוליטי לא פחות מעיתון "ישראל היום" וערוץ 14. מפא"י הייתה הראשונה לסגור עיתון וחופש העסוק נפגע בשל לחץ המפלגות הדתיות. חוקים "חוקתיים" כגון "כבוד האדם וחירותו" וחוק "חופש העיסוק" הם בעיניי סמל הדמוקרטיה אבל לא בזכות חברי הכנסת אלא בזכות מערכת המשפט. יש מפלגות שמתפללות לביטול חוקים אלה. סיבות חברתיות, תרבותיות, מגדריות, עדתיות ופוליטיות מחייבות מערכת משפט חזקה וריבוי עורכי דין. כך גם רמיסת הזכויות העקבית שניסית כאן ע"י מעסיקים, פקידי ממשלה ורשויות מקומיות שקיומו של החוק אינו באש סדר העדיפות שלהם.
באשר לעומס על מערכת המשפט והנזק הנגרם לציבור – אני מסכים עם כל מילה ואני מקווה שיגיע שר משפטים – לא חשוב מאיזה צד של המפה – ויחשוב על דבר אחד בלבד: טובת הציבור כולו.
שבת שלום נעמי
דר נעומי היקרה .את מעלה נושאים חשובים למדינת ישראל.כל נושא שלך מאוד חשוב לצדק ליעילות לטובת האזרח ולמדינה .טוב שיש אנשים כמוך הנלחמים בנושאים שונים ומגוונים.אנו תומכים ומעריכים אותךבכל נושא .אנו מקווים שהנושאים הנ"ל ייושמו לטובת העם המדינה
מעניין מאוד, בעיקר נוכח העובדה שיש פתרונות, מה האינטרס ושל מי לא לנסות וליישם אותם.
נתונים מדהימים, אך לא מפתיעים.
עם הספר אוהב להתווכח, לכל אחד יש דעה והוא עומד עליה ולא מתפשר.
כבר בבית הספר צריך ללמד את התלמידים כיצד להגיע לפשרה.
אולי נמנע את המצב העתידי בו יהיה עורך דין על כל 50 תושבים.
אז לידי מי את רוצה להעביר את ההחלטות? למתלהמים הלא ישרים מהפוליטיקה?
מאמר מעניין כמו תמיד.
אם כי לעניות דעתי, הבעיה היא אינה בריצה הגוברת של האוכלוסייה לבתי משפט. בניגוד למדינות נאורות מפותחות אחרות כמו למשל ארה״ב – שבשל מגבלות כלכליות והצבת חסמים אחרים בחסות הוראות הדין, מטילים קושי בפניה לערכאות, ומביאים במקרה הטוב- אזרחים רבים לחיות באי צדק משווע, ובמקרה הרע- לאנשים שיושבים בבתי כלא כיוון שידם אינה משגת והוראות הדין אינן מגנות עליהם ועל זכויות היסוד שלהם, הרי שבמדינת ישראל ניתנת לכל אדם שחפץ בצדק גישה קלה ופשוטה יחסית לבתי המשפט, וגם אם הדבר יותר עומס – לפחות אדם מקבל את יומו בבית המשפט. ולכן, דווקא בהיבט הזה, אני סבורה שישראל כן מדינה שמאפשרת לאזרחיה למצות את הדין והבעיה האמיתית מקורה במערכת עצמה. לטעמי, שורש הבעיה הוא מספרו הנמוך עד מאוד של שופטי בית המשפט בישראל, ושהוא הגורם העיקרי להתמשכות ההליך ועינוי הדין. שעה שאין אפשרות לקבוע דיונים בתיק אלא בהפרש של מספר חודשים ויותר- הבעיה היא בזמינות בתי המשפט, הא ותו לא.
הרי צורך בחיוב סכסוכים תמיד יהיה, ופניה למנגנונים חלופיים כמו גישור או בוררות אינם יכולים להוות פתרון משמעותי בתיקים שמחייבים התערבות של בית משפט, ולכן הפתרון הוא בהגדלת התקנים במערכת המשפט, הוספת בתי הערכאות בכל מחוז, מינוי של יותר רשמים ושופטים.
לצד זאת יוזכר כי עם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי (שפורסמו ב2019, אך נכנסו לתוקפן ממש לא מזמן) – אמורה להתחולל, בשנים הקרובות, רפורמה משמעותית מבחינת הבירוקרטיה המשפטית וסדרי הדין המתקיימים בכל הליך. ולכן, אם מערכת המשפט תורחב ומספר השופטים יוגדל- אין לי ספק שבשילוב עם התקסדא החדשות נראה שינוי לטובה..
ימים יגידו….
הסוסים ברחו מהאורווה ומזמן…
נראה כי רק קריסת המערכת תביא לשינוי אמיתי
את האורך של התהליכים ניתן לקצר אם היו עובדים יעיל והיו יותר דופטים יותר חרוצים עם פחות דיבורים ופרוצדורות
כאשר יש אי הסכמות צריך דופט טוב לפסוק. למה לבטל זאת?
מחד יש ריצה הולכת וגוברת של הציבור לבתי משפט ומאידך יש אנשים שנעשה להם עוול ונמנעים ללכת לבתי משפט בשל עינוי הדין שסביר להניח שיחוו. הידיעה שניהול המשפט ימשך זמן ממושך ובלתי סביר כמו כן הזמן שיצטרכו להקדיש לכך וכן ההוצאה הכספית שתדרש גורמים לאנשים רבים לוותר מראש על ההליך המשפטי.
נוסף לפתרונות המוצעים אני חושבת שכדאי ואף רצוי להגדיל את מספר השופטים על מנת לצמצם את העומס המוטל עליהם ולאפשר לציבור לקבל משפט הוגן בזמן סביר יותר.
ואולי עודף עורכי הדין שיש לנו כאן כשכולם מחפשים פרנסה, ודוחפים אנשים וחברות להכנס לתהליכים משפטיים?