למה דווקא עכשיו?

סוגיית התלונה המאוחרת על איש ציבור שאינו בחיים
פרופ' דורון מנשה

תתארו לכם איש ציבור שהגיע לתפקידים בכירים ביותר במהלך שירותו את הציבורי ונפטר בשיבה טובה. שנים ספורות לאחר מותו פקידה בכירה במשרדו, שעימה קיים יחסי עבודה רצופים, חושפת לציבור לראשונה שהוטרדה על ידיו מינית גופנית. כעבור שבועות אחדים פקידה בכירה נוספת מתלוננת על איש הציבור באותו אופן. בהנחה שאלו הראיות הממשיות היחידות שברשותנו, איש הציבור כבר אינו בחיים ולא ניתן לחוקרו בדבר ולקבל גרסתו, האם עלינו להניח שאיש הציבור חטא לפחות באחד מן המעשים האמורים או ששתי הפקידות הנ"ל משקרות?

לא, מטרת רשימה זו אינה ליתן תשובה חד-משמעית ודאית לשאלה. מטרתה היא רק להניח את הגישה הנכונה לניתוח הקושיה האמורה, ולבאר כשלים אפשריים בניתוח כזה.

מהי אם כן הגישה הנכונה לפתרון הקושיה? ראשית, יש להימנע מפתרון המייחס משקל מכריע לשיקול הבא: בדרך כלל אנשים אינם בודים מעשי תקיפה, ונשים אינן בודות מעשי תקיפה מינית בפרט, לכן ההסתברות שתלונה על תקיפה כזו היא אמת – גבוהה מאוד. אולם פתרון כזה הוא לא פחות מכשל. אין לייחס הסתברות שקר לתלונת הנשים משל היו נשים כלשהן שנבחרו מתוך קהל נשים רלוונטיות. אם הקהילייה הרלוונטית במקרה הנ"ל היא כלל הנשים שעבדו בקשר רצוף עם אותו איש ציבור, ניתן לשאול לו הייתה נבחרת אחת באקראי, מה ההסתברות שהייתה בודה כזאת מליבה? התשובה לכך לדעת רבים, ואני בתוכם, קטנה למדי, נניח אולי 2%. ועם זאת, ההסתברות 2% הנ"ל אינה מייצגת את הסיכוי שאישה שבחרה להתלונן דוברת שקר.

מדוע? נבחן את ההמחשה הבאה, המבוססת כמובן על מספרים מומצאים להמחשה בלבד! מספר הנשים שעבדו בקרבתו של אותו איש ציבור במהלך עשרות שנות שירותו את הציבור, ושמידת מעורבותן בעבודתו הייתה כזו שאם היו מתלוננות באורח שקרי שהטריד אותם מינית, לא ניתן היה לדחות את טענתן מחוסר היתכנות או סבירות – היה 100. לאור זאת, ובהינתן ההסתברות 2% לתלונת שקר מכל אחת מהנשים הללו, צפוי אותו עובד ציבור לספוג שתי תלונות שקריות בממוצע על הטרדה מינית.

מנגד, חייבים להודות שהטרדות מיניות הן תופעה נפוצה למדי, בוודאי בסביבת יחסי מרות, ועל כן באין ידיעה מיוחדת על אודות אותו איש ציבור אפשר להניח כהנחה אפריורית שהסיכוי שיטריד מינית במשך שנות פעילותו היא, לדאבון הלב, כמתקיים באוכלוסייה הכללית הרלוונטית באותם זמנים, נאמר 20%. נוסיף עוד כי בדרך כלל אישי הציבור המטרידים לא מסתפקים בהטרדה כלפי אישה אחת במשך כל שנות שירותם, אלא פועלם המצטבר בתחום הטרדות המין הוא ברמה של הטרדה כל שלוש שנים כלפי אישה אחרת, וכך בכל שלוש שנות פעילותם. איש הציבור שלנו עבד שלושים שנה, ולכן בממוצע רחמנא ליצלן "צפוי" היה על דרך "הממוצע הסטטיסטי" להטריד מינית עשר נשים בהסתברות שהוא מטרידן, כלומר בהסתברות 20%.

העניין הוא שמיעוט הנשים המוטרדות באמת חושפות את כאבן לציבור. אולי אך 10% עושות כן. המשמעות היא שאיש הציבור שלנו חשוף אפריורית לסיכוי של 10% מכלל ה-20% לתלונת אמת של כל אחת מעשר הנשים האמורות. בקירוב מדובר בסיכוי של 2% של תלונת אמת מקרב כל אחת מעשר הנשים, כלומר בממוצע הוא חשוף לסיכוי של 20% לתלונת אמת אחת.

כעת נחשב מה הסיכוי שבהינתן שתי תלונות בפועל, לפחות אחת מהן תהא אמיתית. לו היה מדובר בתלונה של אישה אחת, הסיכוי שהיא תלונת שווא היה גדול על פי החישוב שביצענו פי 10 (2 /0.2), כלומר הסיכוי לתלונת אמת היה קטן מ-10%, והסיכון לתלונת שקר מעל 90%. אם מדובר בשתי תלונות, הסיכוי לכך ששתיהן שקריות גדול מ-80%, הרי הוא גדול מ-(90%*90%), והסיכוי שלפחות אחת מן המתלוננות היא דוברת אמת הוא ההסתברות המשלימה, כלומר קצת פחות מ-20%.

הניתוח הנ"ל, אף שהניח מספרים לאילוסטרציה בלבד, צריך שישמש תמרור אזהרה בפני הפעלתם של כשלי הסתברות והנחות מוקדמות שגויות בדבר אשמת איש הציבור.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

25 תגובות

  1. יש משהו בסיסי שאי אפשר להתעלם ממנו. אשה מכובדת ונורמטיבית מה האינטרס שלה להמציא כעת סיפור לא נכון כי נפגעה או הוטרדה מינית לפני עשרות שנים. שום רווח מעשי הרי לא יצא לה. אי נעימות רבה כן.

    1. עלתה מתהום הנשייה. פתאום מדברים עליה. כתבה ספר ורוצה שיקנו אותו.

      1. גם ללא נתון זה עצם העובדה שבחרה להתלונן הוא נתון רלוונטי לניתוח

    2. אפרים היקר, זו בדיוק מטרת הרשימה להבחין בין התהיה שלך הנכונה עקרונית ביחס לאישה הנבחרת אקראית מכלל הנשים שהיו בקשרי עבודה עם איש ציבור , לבין ההתיחסות הנכונותה להסתברות אמיתות תלונת אישה כלשהי שבחרה מתוך קהל זה להתלונן

  2. אני משער שאי אפשר לדון בשאלה זו, מבלי להכיר את ההשפעה של הנחייה 5.2 של עדנה ארבל כפרקליטת המדינה ב1993. בהנחייה זו הוספו על ידי ארבל שני סעיפים שלמעשה מנעו הגשת תביעה שכזו נגד נשים שהעלילו על גברים, עלילות שווא בגין עברות מין. תקנה שבוטלה רק ב2016 על ידי השרה שקד.
    איך היה נראה שדה הקרב המשפטי אם תוספות אלו לא היו באות לעולם, כנראה שלא נדע, אבל צריך להיות אדם מאד מאמין ביושר האנושי, כדי לחשוב שלא היתה לכך השפעה. אולי כל המשקלים הסטטיסטיים כבר לא היו רלוונטיים? אולי האפקט של "אין לקטוף את פרחי הבר" משנות ה50, היה פועל גם כאן. מי יודע עד כמה הפרמיסיביות בפועל להגיש תלונת שוא, הושפעה משני הסעיפים בהנחייה 5.2?
    כל סטייה מהצבת מדדים אובייקטיביים לשפיטה, חייבים לדעתי לגרום לעיוות דין. את ההפלייה החברתית, צריך לתקן בחינוך ובתעסוקה מקדמים ולא באמצעות עיוות הדין. עובדה היא שMETOO, עשתה את ההבדל בעצם הצגת הפער.

    1. יגאל היקר,
      מובן שלעניינים שציינת יש השפעה תמריצית אבל היא יכולה להיות השפעה תמריצית להתלונן תלונת אמת,לא רק תלונת שקר. גם מתלוננת אמת עלולה לחשוש מייחוס מוטעה של תלונת שווא לה

      כל זאת ברנמת הניתוח של ההשפעה הסטטיסטית על הסתברות תלונת שווא

      ברמה הנורמטיבית מובן שתלונת שקר העניין זה או בכל ענין אחר היא מעשה אנטי מוסרי בעליל ולעיתים קרובות אף פלילי

  3. אני מכיר הרבה מאוד עורכי דין. לאף אחד מהם אין אפילו מושג קטן בסטטיסטיקה.
    מעניין

    1. אריאל היקר, אכן לרוב עורכי אין הכשרה מתמטית , בפרט הכשרה סטטיסטית , אבל מכאן אי אפשר להסיק על הכלל או על מקרה פרטי נוסף, ודי לחכימא

  4. מאמר בנושא חשוב ובגישה מאוד מעניינת וחדשה בשבילי. נראה משכנע.

  5. השילוב בין נושא שמעורר אמוציות לבין ניתוח סטטיסטי קר מעורר על פניו אצל מרבית האנשים אי הבנה ובלבול. לדעתי הוא מעניין מאוד.

    1. תובנה מעניינת מאוד יחיאל היקר, ונראה לי אכן שצדק בידך

  6. מאמר מסוג אחר
    מחשבה אחרת ממה שאנחנו רגילים
    והמסקנה הראשונה היא: לקרוא
    כל היתר בידכם

    1. ניב ביקר,
      בדיוק כמו שאמרת
      לקרוא, להגיב, לבקר ואם טעיתי אשמח לשמוע , ולתקן

  7. בחינה של סוגיה קשה בדרך מיוחדת. שרק בעצם אומרת שזה נושא מורכב ולא פשוט

    1. הנושא אכן מורכב עודד היקר
      גם הרשימה הזו מכילה הנחות מפשטות
      ובכל זאת מקווה שאכן ניא מאירה את הסוגיה בדרך שונה
      תודה מקרב לב

  8. פרופ' מנשה ידוע בגישותיו המקוריות ובדעותיו המבוססות, ובסגנון המאופק והתרבותי. כבוד.

    1. תודה מקרב לב מיכאל היקר, משמח אותי מאוד לקרוא את דברייך, הלוואי שכך.

  9. החוק קובע מי יכול להתלונן ועד מתי ומה הוא צריך להוכיח. זה מה שחשוב ומי שזה לא מתאים לו שישנה את החוק.

    1. הגיוני יקר, החוק קובע מי יכול להתלונן, מה מגבלת ההתיישנות, ומהו צריך להוכיח – אכן. מטרת רשימה זו היתה עם זאת לעסוק בשאלה אחרת- כיצד לשקול קרי להעריך את מהימנות התלונה של המתלוננת ,כלומר כיצד לשפוט אם הטעון הוכחה אכן הוכח במקרה נתון

  10. כאשר קוראים מאמר, בין אם מסכימים ובין אם לא, רואים מיד אם הכותב הנו אדם חושב. ובמקרה של המאמר זה התשובה חיובית מאוד. וזה חשוב מאוד. הרבה אנשים כותבים מאמרי דעה, מעטים מהם מתבססים על מחשבה וניתוח ממשי. וזה אפשרי גם אם מדובר בהסבר תיאורטי.

  11. פרופ' דורון, הניתוח מאד מעניין ויצירתי ושונה כהרגלך, הניתוח הסטטיסטי מתאים ומצביע על רעננות חשיבה. לצערי, במקרים רבים שנשים מתלוננות מיד מתייצבים לימינן, אבל יש לשקול היטב, וזה סוג חשיבה שונה המעלה את מידת הסתברות קיומה של תלונת אמת .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

צילום של נתניהו

שגיאת המאה

עסקת הטיעון עם נתניהו לא תשיג שום מטרה ראויה