אילן ישועה עד מדינה?

במאמר זה אבקש להביא בפני הקורא את תיאורה, מהותה וחשיבותה של ראיית עד המדינה, כפי שהוכרה במשפט הפלילי ובדיני הראיות וזאת על מנת להבין האם אילן ישועה הוא עד מדינה. ראיית עד מדינה היא ראייה קבילה המצויה בידי שותף לעבירה שבוצעה. ראייה זו עשויה להוכיח את יסודות העבירה או העבירות המפורטות בכתב האישום. המחזיק בראיה שואף להעביר את הראיות שבחזקתו לגורמי אכיפת החוק, קרי החקירה והתביעה, מרצון חופשי, בכך לסייע בהטלת האשמה כנגד החשוד העיקרי בביצוע העבירה וכך להשיג הטבות בעבורו. ההבטחה לכך יכולה להינתן בכתב או גם בעל פה, אולם רצוי שיהיה לה גיבוי בכתב כדי לא לאפשר לצדדים להימלט מההסכמות שהושגו. אם כן, הפעולה של מסירת ראיית עד המדינה מבוצעת על ידי שותף לעבירה, תוך סיוע לשלטונות החוק ובזיקה לטובת הנאה כמפורט בחוק (ראו פקודת הראיות סעיף 54 א(א): "בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה; ואולם אם היה השותף עד מדינה – טעונה עדותו סיוע; לענין זה, 'עד מדינה' – שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה").

הראיות והמידע המועברים לגורמי החקירה הם בחסות הסכם שנחתם בין הצדדים. לרוב, הסכם זה כולל הודאה של העד באשמה ובחלקו בפרשה כפי שנתפסת בעיניו. על הפרקליטות ובית המשפט מוטלות החובה והאחריות לנהל הליך הוגן, ולוודא האם ראיית עד המדינה קושרת בין העבירה לנאשם. מרכיב מרכזי בהסכם עד המדינה הוא נטילת אחריות על ידי עד המדינה, שהינו שותף לעבירה, ומתוך הרצון להתנקות, תוך כוונה ליציאה מחיי הפשע, גם אם לעיתים מתוך אינטרס אישי גרידא. ראיית עד המדינה מורכבת מעדות ובמרבית המקרים מתווספות לעדות זו ראיות נוספות כגון הקלטות, לדוגמה בפרשת אולמרט מסרה עדת המדינה קלטת שהביאה להרשעתו של אולמרט (ראו ת"פ (י-ם) 426/09 מדינת ישראל נ' אהוד אולמרט, (פורסם בנבו, 21.05.2015)); פסק הדין עוסק בהקלטות ובקבילותן. על סמך ראיות אלו הוחלט על הרשעת אהוד אולמרט (ראו ע"פ 5270/14 אולמרט נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, דצמבר 2015)); מסרונים; נשק ששימש לביצוע העבירה; מיקום הגופה במקרי רצח ועוד (ראו ע"פ 5975/14 אברהים דרויש אגבריה נ' מדינת ישראל, המערער הודה בביצוע הרצח ויש בכך סיוע חזק לעדותו של עד המדינה).

יש חשיבות לעובדה שעד המדינה אינו השותף המרכזי בפרשה כמצוין בחקיקת משנה (ראו הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, משפט פלילי חקירות, עד מדינה, הנחיה מספר 4.2201 (50.031) התשס"ה). ראיית עד המדינה נמסרת לשלטונות החוק תוך הסכמה בין עד המדינה לבין גורמי התביעה לקיומה של הגנת אי-הפללה עצמית, בארצות הברית לעדי המדינה עומדת זכות חוקתית כנגד הפללה עצמית, המעוגנת בתיקון החמישי לחוקה (בפרק 18 בסעיף 6002). בישראל – בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, שהוזכרו לעיל. הטבות אלו ניתנות לנוכח ההכרה בחשיבות הסיוע הניתן לשלטונות החוק על ידי עד המדינה, שכן לולא סיוע זה לא ניתן היה להאשים ולהרשיע את הנאשם שיש חשיבות בהבאתו לדין. למותר לציין, כי מדובר בסיוע משמעותי באכיפת שלטון החוק והמשפט הפלילי בפרט.

אין נפקא מינא בהקשר זה אם שיתוף הפעולה על ידי עד המדינה קורה מסיבה כזו או אחרת, אשר עשויה להיות נוגעת לניקוי עצמי, רצון לשנות את אורח חייו של העד (הנאשם שחצה את הקווים), חשש לחייו, על מנת להשיג הישגים בעבור עצמו ולהקל בעונשו, או על מנת שהאחר לא יקדימו וימסור ראיות כנגד מי ששואף להיות עד מדינה, כב"דילמת האסיר". דילמת האסיר היא בעיה פרדוקסלית בתורת המשחקים. היא מדגימה מצב שבו התנהגות רציונלית, מנקודת מבטו של הפרט, תוביל לתוצאה שאינה אופטימלית, והיא מותנת פעולתו של אחד מהשחקנים. בהתאם לדילמת האסיר, מבחינה רציונלית כדאי לאחד מהצדדים "לבגוד" בשותפיו ולהעיד כנגדם כדי לזכות בגמול (ראו ויליאם פאונדסטון, דילמת האסיר, הוצאת זמורה ביתן, בעמ' 98).

החשיבות הגדולה שבראיה זו היא בכך שהיא משמשת את המדינה במקרים שבהם מדינה מתקשה בהשגת ראיות כנגד נאשמים, ולכן היא פונה לשותפים לדבר עבירה ומציעה להם הטבות תמורת ראיות, קרי חשיפת השותפים, לכן לא אחת ראיית עד המדינה מכונה גם "ראיית חשיפה". בהתאם לחוק (דיני הראיות סעיף 54א (א)) קיימת הדרישה לראיה נוספת על עדותו של עד המדינה ממקור חיצוני (ראיית סיוע מסבכת), זאת כדי לנקוט משנה זהירות מתוך החשש שמא עדותו של עד המדינה אינה מהימנה לאור הזיקה להטבה (יש לציין שבחוק האנגלי בוטלה דרישת האזהרה למושבעים שהעדות המובאת בפניהם היא עדותו של עד מדינה). למרות האמור לעיל הפסיקה קבעה כי בפרשיות שוחד יחול סעיף 296 בדיני העונשין, שעל פיו ניתן להרשיע בעבירות שוחד, על יסוד עדות אחת, לרבות שותף לעבירה, כיוון שהעבירה מבוצעת לכאורה במסתורין (ראו פרשת תלוואי – ע"פ 385/97, עבדול תלאוי נ' מדינת ישראל, לפי פסיקתו של השופט בך, סעיף 9). עם זאת, בפרשה הנוכחית שבה אנו דנים, אף שעניינה פרשת שוחד, יש החמרה בדרישות ונדרשות ראיות סיוע רבות בהתאם לפקודת הראיות וזאת לשם זהירות והקפדה, דהיינו מסתמן שקיימת בפרשה זו אכיפה בררנית.

לאור האמור לעיל, האם אילן ישועה עד מדינה? השאלה מועלית כיוון שלאחרונה נשמעו קולות שמא מדובר בעד מדינה שהובטחה לו חסינות. השאלה הועלתה גם על ידי פרקליטי הנאשמים כיוון שלדידם העד אינו נקי מביצוע עבירה. סוגיה זו עלתה לא אחת בפסיקות אחרות לגבי עדי תביעה (ראו לדוגמה, ת"פ (י-ם) 417/97 מדינת ישראל נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פסיקתו של השופט דוד חשין), עם זאת הפרקליטות מחויבת בניהול הליך הוגן, נטל ההוכחה הוא על התביעה ונקודת המוצא היא חזקת החפות. בכל מקרה הסניגוריה צריכה רק להטיל ספק סביר וגם זה רק אם הוכחה אשמה לכאורית. לכן מועלות הטענות כדי לפגוע במהימנותו של העד, כיוון שההתייחסות למהימנותו של עד מדינה נמוכה, גם אם בפועל היא גבוהה.

משלא הוגש כתב אישום כנגד אילן ישועה לביצוע העבירה, העד אינו שותף לעבירה, והוא עד תביעה רגיל, גם אם פרסם ידיעות בהתאם לדרישה (אילן ישועה היה ביחסי עובד ומעביד עם בני הזוג אילוביץ, ומרבית המידע הרלוונטי התפרסם בהתאם לדרישות). יש לציין שאילן ישועה פנה מיוזמתו לרשויות האכיפה ולפרקליטות, ומסר מידע שהיה ברשותו על החשודים הכולל את הפלאפון ומסרונים. משלא היה בחזקת חשוד, לא היה מקום לחתימת הסכם עד מדינה בין הצדדים. לאור האמור לא נוצרה זיקה בין הטבה מהמדינה לעדות, כמצוין בחוק (פקודת הראיות סעיף 54 א(א)). אי לכך אין לראות בו עד מדינה. וכפי שהשופטים קדמי, דוד חשין ואחרים פסקו (ראו תפ (י-ם) 417/97 מדינת ישראל נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פסיקתו של השופט דוד חשין, עמ' 193, לא ראה בצורני עד מדינה, כמו כן פסיקת קדמי בפרשת שמרלינג, בע"פ 4938/94 שמרלינג ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 181, 192-191), הוכחת קיומה של עדות מדינה מתקיימת כאשר יש הבנה בין התביעה לעד המדינה הפוטנציאלי שקיימת זיקה בין העדות הנמסרת לטובת הנאה, יש להוכיח כי נוצר בסיס לחזקה שבעובדה כי קיים קשר בין טובת ההנאה לבין תוכן עדותו של העד. עם זאת, אין זו הראיה היחידה בדבר היותו של עד במשפט – עד מדינה, מעמדו של העד נקבע בסופו של דבר, גם על בסיס הראיות המלאות הנפרשות לפני בית המשפט, ובמקרה זה יש עדויות, מסרונים, רישומים וראיות נוספות אחרות.

כיוון שאילן ישועה אינו בחזקת נאשם, עדותו לא נמסרה בזיקה לטובת הנאה, לכן אין אנו דנים בעדותו של עד מדינה. יש חשיבות לעובדה שאילן ישועה מוסר פרטים גם על חלקו בפרשה, עובדה המחזקת את מהימנות עדותו. מעבר לאמור לעיל, גם אם מדובר בעד מדינה, כדי להוכיח את מהימנות עדותו נדרשות ראיות מסייעות חיצוניות לעדותו, יש לציין כי קיימות עדויות ברמת סיוע. ולכן אין חשיבות לעובדה האם אנו דנים בעד מדינה או בעד תביעה רגיל.