"ויהי בימי שפוט השופטים"

ביקורת טלוויזיה: "שופטים בשר ודם"
פטיש עץ
צילום: Chris Potter Flickr. wikimedia commons

בחודש שעבר החל ערוץ תאגיד השידור הציבורי לשדר את הסדרה "שופטים בשר ודם", המאפשרת לנו, אזרחי ישראל, מפגש בלתי-אמצעי עם ארבעה שופטים שכיהנו בעבר כנשיאי בית המשפט העליון ועם שופטים נוספים. מבחינה טלוויזיונית מדובר בסדרה דוקומנטרית מעולה. הצפייה זורמת ונעימה. התמה המרכזית בכל פרק ברורה. משולבים קטעי ארכיון ומוזיקה המוסיפים נופך של דרמטיות ומגרים את הצופים להמשיך ולצפות בכל פרק עד סופו, תוך סקרנות להתפתחות המאורעות – כאילו הדברים לא ידועים ומפורסמים לכול.

החומרים שבהם עוסקת הסדרה נפיצים – הצגת המתח הערכי במדינת ישראל דרך פסיקותיו של בית המשפט העליון בעשור האחרון של שנות התשעים ותחילת המאה העשרים ואחת. יוצר הסדרה, נפתלי גליקסברג, יודע את העבודה. קורות חייו המגוונים תורמים ליכולת שלו להציג את השופטים כמורכבים ורבי-ממדים. גליקסברג עצמו למד בישיבת באר יעקב ובישיבת פוניבז'. בשנות השלושים לחייו, לאחר שהשלים לימודי הסמכה לרבנות, עזב את החברה החרדית והחל בלימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב והפך ליוצר הסרטים המוכר לנו היום.

שם הסדרה, "שופטים בשר ודם", טומן בחובו הבטחה כי נראה את השופטים מנקודות מבט פחות מחמיאות, ואולי אפילו נראה "דם". בתחילת הסדרה נראה כי היוצר מבקש לעורר אמפתיה סביב בית המשפט העליון, ולכן מתנגדיו הקלאסיים ביקרו את החיבוק שהוא מעניק למושאי הסדרה שלו. עם זאת, יש להודות, כי במבט שני, הבוחן לעומק את דברי השופטים כבר בפרק הראשון, ניתן לומר שלא עם כולם נעשה חסד. אומנם הצגתם במדיה הדוקומנטרית נעשתה באופן מפרגן ואוהד – החל מזירת הצילום וזווית המצלמה וכלה במרחב ההתבטאות שניתן לכל שופט – אולם הטקסטים שנאמרו על ידם חושפים גם מעט את ערוותם. חלקם התבטאו באופן שיכול להיתפס כמתנשא; חלקם נתפסו כמנותקים, אם מפאת גילם ואם מפאת הצגת תפיסת עולם אליטיסטית הנחזית כחותרת לכאורה תחת עקרונות יסוד של הדמוקרטיה (ולא, דמוקרטיה זה לא ליברליזם – טעות שחוזרת על עצמה אצל רוב המרואיינים בסדרה, חלקם בטעות וחלקם בכוונה).

בהמשך הסדרה, נפרעה ההבטחה הטמונה בשמה. הפרקים הציגו את השופטים בתור בשר ודם – פשוטו כמשמעו. שלא לומר השופטים הוצגו בתור פוליטיקאים לכל דבר ועניין. לא במובן מפלגתי, אלא כבני אדם המביעים את עמדתם הערכית. כך למשל, השופט ברק "נסדק" מעט ומביע את עמדתו הפוליטית ביחס לסוגיות של דת ומדינה, אם כי לפעמים דבריו נשמעים יותר כהצגת "עקרונות היסוד של השיטה" ולא כעמדתו האישית במסגרת מחלוקת פוליטית. גם השופטות דורית בייניש ואילה פרוקצ'יה והשופט אשר גרוניס חושפים מעט מהשקפתם הפוליטית. השופט יצחק זמיר, לעומת זאת, מתבטא באופן שאבד עליו הכלח – מעין תפיסה רומנטית, משל השופט אובייקטיבי בכל הליכותיו השיפוטיות.

השופט צבי טל הוא הדמות המרתקת ביותר עד כה, משום שהוא היחיד שמדגיש באופן ברור ושקוף את ערכיו האישיים וכיצד הם באים לידי ביטוי בתפקידו השיפוטי. הוא גם זה שיודע לומר, יותר מפעם אחת לאורך הפרק השני, "לזה אני לא נכנס". רק שופט שיודע כי כל דבריו נאמרים מתוך עולם ערכים מסוים, יודע גם לשים את הגבול ולומר "לא נוגע", כי ישנם דברים שאין לשופט מקום להתבטא בהם או שאין לו יתרון על פני כל אחד אחר. לא כך מתנהלים השופטים "האובייקטיבים".

נראה כי גם יוצר הסדרה זיהה זאת ביחס לשופט צבי טל. בפוסט מרגש בפייסבוק כתב: "מבין כל גיבורי הסדרה, צבי טל גיבור הפרק הבא, הוא הדמות שהכי נקשרתי אליה והסעירה אותי רגשית. שופט עליון בדימוס בן תשעים וארבע, אופוזיציונר ראוי לאסכולת ברק וחד כתער. לא יכולתי שלא להתרגש מדמותו. יושרה דתית ומשפטית, המציבה את הגיבור בלב הקונפליקט, ביושבו על כס השיפוט. טל בשבילי הוא אבי שיאריך ימים, תלמיד חכם הגון ומורכב, הבוחר לקחת חלק בעיצוב החברה הישראלית המאתגרת. […] היה שבוע סוער ומרתק. לצד הדיבור החזק על הסדרה, חוויתי אלימות מילולית אישית ממוקדי כוח בתקשורת, החזיר אותי קצת לילדותי ונעורי שצעקו עלי דתי מסריח…".

ביקורת אחת חשובה יש להדגיש ביחס לאופן הצגת הדברים בסדרה. הפרקים עד כה אינם מציגים את המתנגדים האינטלקטואלים של בית המשפט העליון. התומכים האינטלקטואלים מקבלים במה רחבה (חוץ מהשופטים עצמם כמובן); המתנגדים מוצגים רק דרך סרטוני ארכיון ובהם אזרחים מן השורה או פוליטיקאים, ולא תמיד באופן מחמיא. הדבר יוצר הטיה הפוגמת בנקיות הדוקומנטרית המצופה מסדרה מעולה כזו; או שאולי זו הפררוגטיבה של יוצר הסדרה – להציג את הדברים לפי נקודת מבטו – אך גם המבקרים יבקרו בהתאם. ואולי מספיקה שורת הסיום של הפרק השני, שבמסגרתה עולה ביקורת עצמית של יוצר הסדרה ונשיא בית המשפט העליון – גליקסברג אומר: "אולי כבודו צודק…", וברק משלים: "אבל לא חכם".

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. אתה לא כותב זאת מפורשות אבל עמדתך השלילית כלפי השופטים השמאלנים ברורה מאוד

  2. המאמר משקף דעתי על בית המשפט
    את התכנית ראיתי פעם אחת והספיק לי
    לא חידש לי

  3. אני מאמין שאחרי הבחרות הקרובות האזרחים יבחרו ממשלה וכנסת שיתקנו את הכשלים של מערכת החוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יונתן

מסתכלים קדימה

כיצד להגדיל את הסיכוי לבחירת מסלול מקצועי מיטבי