בימים אלה אנו עדים לכמה התנגשויות בין העולם הישן לבין זה האינטרנטי המקוון, העולם החדש שנטל את הכתר זה מכבר. רשויות השלטון בארצנו נצמדות לנהלים ולמסגרות של העולם הקודם, ומתעלמות מכך שהוא כבר לא קיים. בחודש החולף התעקשו גורמים ביטחוניים למנוע דליפת הקלטות מביכות מפרשת חטיפת שלושת הנערים. כל ילד הרי מבין שאי אפשר לסכור את הרשת וכי ניסיונות השווא רק מגבירים את תשוקת החשיפה בפרהסיה.
אחר כך היינו עדים לעוד צו מניעת פרסום של המשטרה, הפעם בנוגע ל"פרשה המטלטלת" שלפי מפיצי השמועות והמידע עוסקת במעורבות של גורמים במשטרה ובפרקליטות במעשים לא חוקיים. בשל הצו בהו העיתונים וערוצי הטלוויזיה בחלל בשעה שחצי מתושבי המדינה הוצפו באין ספור פרטים באמצעות אתרי אינטרנט ועוד יותר דרך הרשתות החברתיות. ניתן היה לצפות מרשויות חוק אינטליגנטיות לנהוג אחרת. בטלוויזיה הודיע גדול פרשני המשטרה כי הוא מנוע מלמסור את שם עורך הדין שנעצר, ובה בשעה כל מי שגלש באינטרנט לא יכול כמעט שלא לדעת שמדובר בעו"ד רונאל פישר.
אי כיבוד צו איסור הפרסום האמור, משמעותו הייתה שרבים עברו על החוק, מבלי לחשוש ומבלי שהרשויות הסיקו את המובן מאליו. גזירות שלא ניתן לאכוף יש לבטלן. יש להתמקד במקרים קריטיים שלא ניתן להתפשר עליהם, ואז להילחם בעוצמה כזאת ששמירת החוק תובטח. אחרת ייפרצו הסכרים. בימים אלה ממש חווינו הפרת חוק קולקטיבית נוספת, חסרת תקדים. מדובר בהתבטאויות המוניות אסורות לגבי הטיפול בערבים – בעקבות הרצח הנתעב של שלושת נערי הישיבה. תופעה קשה עד כדי כך שהיא מעמידה את הרשויות על סף אובדן שליטה.
רבבות (!!) גולשים ברשת הביעו באמצעות מלל, תמונות, הקלטות וסרטים דעות אסורות על פי החוק הקוראות לפגיעה בערבים. זהות רובם ידועה או ניתנת לגילוי. הם לא חששו להביע דעתם ובמקרים רבים לעשות זאת במופגן מתגרה ובריש גלי. מערכות השלטון נותרו דוממות כמעט לחלוטין. העבריינים, ולו בתת-מודע, הסיקו את המסקנות לקראת הפרת החוק הבאה.
כוח ההמונים הוא הכוח הגדול מכולם, אך בה בעת הוא כבוש במרבית המקרים. אין שלטון שיחזיק מעמד אם כמה מיליוני מוחים ינועו פיזית אל בנייני הממשלה. אין צבא בעולם שיוכל לעמוד בפני נהר של מיליוני מפגינים שימרו הוראותיו וישטפו בתנועה את כוחות הביטחון. אף מנהיג ישראלי לא יוכל לכפות גיוס בני ישיבות אם אלה, על מאות אלפיהם, יחליטו לסרב ללכת לצבא. תיאורטית לא יהיה אפשר לעשות מאומה לשני מיליון אזרחים שיסרבו יחדיו לשלם מס הכנסה. כל חוכמת הניהול גלומה בזיהוי מוקדם של הסכנות וביכולות נטרול האפשרות להיווצרות מופעים שכאלה.
כבר שמעתי טענות כי לעבירות הקולקטיביות אין קשר לרשת האינטרנט. הרי התאגדויות ומרי של אזרחים היו מאז ומעולם. מי שסבור כך איננו מבין את העולם בן זמננו. יכולות הרשת מביאות להעברת מידע ולחשיפתו ברבים במהירות האור, הרשת יכולה להביא מחאות חריפות ויוזמות שאינן רצויות לשלטון מבלי שמישהו חייב לצאת מביתו, או חלילה לוותר על צפייה בשידור משחק הכדורגל. הכלים זמינים וכיום כל ילד הוא מערכת וידיאו מהלכת שמסוגלת לצלם את שליחי הרשויות בכל פעולה ומעשה שלהם מבלי שהם יוכלו להסתתר. לשלטונות אין שליטה טכנית על אוקיינוס המידע הגועש.
ככל שהרשת משתכללת ביכולותיה, פוטנציאל הסיכון של ניצולה לרעה רב יותר, לבטח מאז שהפכה לכיכר העיר המרכזית שבה מתרוצצים כולם. פעולות המניעה צריכות להתחיל מוקדם מאוד, ראיית הנולד הופכת לגורם מרכזי. הנכונות לגלות נחישות בנקודות הקריטיות, ורק בהן, הופכת לשאלה שלטונית קיומית.
4 תגובות
"אי כיבוד צו איסור הפרסום האמור, משמעותו הייתה שרבים עברו על החוק, מבלי לחשוש ומבלי שהרשויות הסיקו את המובן מאליו. גזירות שלא ניתן לאכוף יש לבטלן" – לעתים צו איסור הפרסום חשוב מאוד לקידום תהליכים שסודיותם חשובה להצלחת חקירה/שמירה על זכויות בסיסיות של הפרט. לטעמי לא ניתן לבטל את צווי איסור הפרסום רק כיוון שקשה לאכוף אותם. צריך להשקיע יותר באכיפה של מפרי צו איסור הפרסום וכן לפתח מערכת מרתיעה שתמנע מאנשים לעבור על החוק
תודה על התגובה,
אין טעם ואין צורך בחוק שהכלל לא מתייחס אליו
צו איסור פרסום, שכולם מתעלמים ממנו, אין בו טעם כי הוא לא משיג את מטרתו גם אם צודקת היא
ניסיתי להבהיר לכן שתפקיד השלטון הנו להתמקד באמת באותם דברים חיוניים ולהפעיל אכיפה,
אפילו נוקשה, בטרם יתדרדר המצב לנקודה בה אין טעם בחוק
בעידן שלטון הרשת, האבחנה והעיתוי הופכים לקריטיים
יונתן –
בהמשך לכתבה זו, אך בתחום שונה וכואב הרבה יותר-
כולנו נחשפנו אתמול לשמועות על חיילים הרוגים, לפני שיצאה הודעה מסודרת לתקשורת. השמועות הללו, המפירות איזושהי הוראת ערפול, הן בעלות השפעה אופציונלית הרסנית הרבה יותר מאשר הפרות של צו איסור פרסום בפרשה פלילית.
נדמה שבכל זאת יש איזשהו צורך במנגנון שיגביל הפרה מסוג זה (למשל בקרב חיילים שככל הנראה הם שהחלו בהפצת השמועות).
ויזל שלום,
אני מסכים לחלוטין
לכן כתבתי מפורשות, כי בנקודות ובמקרים שיסומנו כחשובים, יש לאכוף איסורים
יש להגדיר מה אסור ועל כך יש לעמוד בדבקות.