הרשתות החברתיות כבית המשפט

הרשתות החברתיות מצויות כיום בקונצנזוס, כדרך המהירה להפצת מידע שלכאורה אינו נשלט על ידי מוסדות שלטוניים. עם זאת, דרך הפעלתן האישית מעוררת לא אחת דילמה מוסרית ולעיתים אף משפטית, כיוון שהן מנצלות ומנוצלות לרעה בחזיתות רחבות. למעשה, הן הפכו לפוסקות דינם של אנשים שלא במשפט.

הרשתות החברתיות תורמת להטיות חשיבה החודרות לתפיסות העולם הרווחות בקרב חברה או עם, ולעיתים אף באופן גלובלי. הטיה זו מבוצעת בדרך של פרסום מהיר, אגרסיבי ופוגעני. השימוש הנרחב ברשתות יוצר ריחוק וניכור. התקשורת הבינאישית מרוחקת, כיוון שהיא נעשית באמצעות המקלדת כשאיננו רואים את האחר, אופי התקשורת הזה תורם לקלות יתר בפגיעה באחר, הפגיעה אינה מוחשית כיוון שמדובר באדם רחוק ולעיתים באדם שאינו מוכר כלל. התוצאה הכוללת מביאה לשינויי תפיסה תרבותית ולשינויי נורמות של שיח ודרך ארץ והתייחסות לאנשים. לצערנו, הולכות ומתקבעות נורמות של שיח ציבורי שבעבר לא היו מקובלות, וכיום כל שיח רדוד ומשפיל הופך לשיח נוהג. נורמה זו משפיעה אף היא על צורת החשיבה, כולל על המערכת המשפטית.

השימוש הנרחב ברשתות החברתיות למיניהן הופך אותן במידה רבה למערכת משפטית הפוסקת את דינו של אדם מבחינה חברתית והופכת למוציאה לפועל, וכך, לא אחת בית המשפט נסחף, במידה זו או אחרת, אחר הרשתות ולא להיפך.

הרשתות החברתיות משפיעות על הכרעת הדין, ראו לדוגמה פסק דינו של אלאור עזריה שעונשו הוקל בעקבות לחץ ציבורי שהופעל על בתי המשפט וכן על ראשי הפיקוד הצבאי. לעומת זאת, בעקבות סדרת הדוקו "המניע", פורסם ברשתות החברתיות שמו של הנער שרצח את משפחתו לפני 35 שנים וריצה את עונשו, פרסום שהביא לידי פיטוריו מעבודתו. מדובר באדם שריצה את עונשו, חזר לחיים נורמטיביים והקים משפחה. המרשתת פסקה, לא בית המשפט, והיא שהחליטה להענישו בחומרת הדין גם לאחר שנים רבות, שלכאורה ריצה את עונשו. בפרסום שמו לא רק הוא נענש אלא משפחתו ובראש וראשונה ילדיו.

נשיא ארצות הברית פנה לרשתות החברתיות והסית את תומכיו כנגד בית הנבחרים, בעקבות הסתה זו, ציבור תומכיו התנהג באלימות ופרץ לבית הנבחרים. וכאן, עוד לפני תגובת בית הנבחרים, החליטו מנהלי הרשתות החברתיות לחסום את הנשיא. לא בהוראת גורם משפטי, אלא בצו השעה שהתקבל על ידי מנהלי הרשתות. אומנם השימוש ברשתות הוא בהרשאת מנהלי המרשתות, אך האם ההחלטה על חסימה היא אכן בידיהם? הכרעת הדין התבצעה על ידי מנהלי הרשתות, ופסק דינם הוא שהכתיב.

העוצמה הקיימת בידי הרשתות החברתיות ומנהליה עולה על המשוער. באמצעות הרשתות מוקיעים אנשים בדרך של ביוש והרחקה. וכך, לא אחת כדי לקבל פתרון מהיר ופוגעני, אנשים פונים לרשתות במקום לבית המשפט, בהנחה שלו היו פונים לבית המשפט, הפתרון היה ניתן תוך פרק זמן ארוך. הרשתות נותנות פתרונות תוך פרק זמן קצר וכך, לכאורה, מייתרות במידה מסוימת את מקומו של בית המשפט גם אם בית המשפט פוסק אחרת (ברשתות לדוגמה, פסקו כי יש לזכות את זדורוב, ללא בדיקת המידע המשפטי הקיים). על בית המשפט להשכיל להתאים עצמו לתקופה ולהכתיב את הדרך, לנקוט דרך אקטיביסטית, ולא להיות מובל. לדוגמה, לאחרונה בית משפט בארצות הברית נקט עמדה ופסק בפרשה הנוגעת להתייחסות משפילה ברשתות החברתיות שהובילה להתאבדותו של נער.

לעניות דעתי, בית המשפט והכנסת צריכים להפסיק להיות פסיביים, עליהם לעצור את השיח המפלג, את השנאה, ואת נטילת הדין לידיהן של הרשתות, וכל זאת על מנת שדינם של אנשים שונים לא יחרץ ברחובות. כמובן מבלי לפגוע בחופש הביטוי, אך גם לחופש הביטוי יש גבולות ואין זה הערך היחידי החשוב.