האם יש לפחד מסמכות שיפוט אוניברסלית?

מספר שאלות מעניינות החלו לרחף בחלל האוויר של מדינת ישראל בראשית שנות האלפיים. לפתע החל הציבור במדינה להתעניין במשפט הבין-לאומי ובמשמעותו לגבי אזרחי המדינה. מה המשמעות של המשפט הבין-לאומי? האם יש למשפט הבין-לאומי סמכות לגבי אזרחי מדינת ישראל? האם המשפט הבין-לאומי דן רק בפשעי מלחמה? האם רק אנשי צבא צריכים להיות מודאגים מהמשפט הבין-לאומי? מי בעצם מיישם את פסקי הדין של המשפט הבין-לאומי? ואנחנו שאלנו: מדוע התעוררו לפתע אזרחי המדינה והחלו להתעניין במשפט הבין-לאומי, ומדוע נראה שלא ניתנו תשובות ברורות לשאלות הללו מצד הגורמים המשפטיים המוסמכים?

ובכן ביום חמישי ה-13 בפברואר 2003, בית המשפט לערעורים בבלגיה דן בתביעה שהגישו אזרחים לבנונים נגד ראש הממשלה דאז מר אריאל שרון ובכירים ישראלים נוספים באשמה של פשעי מלחמה שבוצעו לכאורה נגד תושבים פלסטינים במחנות הפליטים סברה ושתילה בלבנון בשנת 1982. בית המשפט לערעורים פסק שהתביעה יכולה להמשיך ולהתברר בבתי משפט בבלגיה בכפוף לחסינותו של שרון כראש ממשלה מכהן. משמע הפסיקה הייתה שעם סיום כהונתו של שרון כראש ממשלה ניתן יהיה להמשיך נגדו בהליכים משפטיים בבתי משפט בבלגיה בגין פשעי מלחמה שעל פי האישום ביצע בלבנון בהיותו ראש ממשלה. עבור הנתבעים האחרים, ביניהם קציני צה"ל, הפסיקה הבלגית הייתה ביצוע משפט בזמן הקרוב, מאחר שהקצינים לא נהנו מחסינות.

פסיקה זו הפכה פסיקה של ערכאה נמוכה שדחתה את התביעה בטענה שלבית המשפט בבלגיה אין סמכות לדון במקרה מאחר שלא קיימת זיקת סמכות מהותית בין התובעים לנתבעים והתביעה נסמכת על "סמכות שיפוט אוניברסלית". "זיקה מהותית" משמעה שבוצע פשע נגד אזרח מהמדינה השופטת או שהפשע בוצע על אדמת המדינה השופטת. במקרה סברה ושתילה, ישראל לא פגעה באזרחים בלגים והמעשה הנדון לא בוצע על אדמת בלגיה, לכן סמכות מהותית איננה קיימת. אז מה קרה? לפתע נרעשו אזרחי ישראל. בכירי המדינה עלולים להישפט בכל מדינה ממדינות העולם על פשעי מלחמה כביכול שישראל מבצעת בגדה ובעזה, על בסיס "סמכות שיפוט אוניברסלית". מהי אותה סמכות שיפוט אוניברסלית והאם היו בעולם מקרים שאנשים נשפטו על בסיס סמכות אוניברסלית?

למרבה האירוניה, מדינת ישראל עצמה הייתה הראשונה שהשתמשה בערך המשפטי "סמכות אוניברסלית" – במשפט אייכמן. אייכמן נשפט בישראל על פי החוק לעשיית דין בנאצים מ-1950. החקיקה מתבססת על הסכם לונדון, שקובע שמי שביצע פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ופשעים נגד השלום – כל מדינה יכולה לשפוט אותו. ההסכם קבע סמכות אוניברסלית על עבירות אלו. גם באמנות ז'נבה מ-1949 נקבע כי מי שנאשם בעבירות חמורות המוגדרות שם, כל מדינה רשאית לשפוט אותו. פרקליטיו של אייכמן העלו טענות רבות נגד סמכות המדינה לשפוט אותו, ברם בית המשפט דחה את כל הטענות וקבע כי במשפט הבין-לאומי אין איסור לשפוט נאשם שביצע פשעים נגד האנושות במקום אחר ולגבי נתינים של מדינות אחרות. כמו כן קבע בית המשפט כי האופי האוניברסלי של הפשעים מקנה לכל מדינה סמכות לשפוט על עבירות אלו בתוקף הסמכות האוניברסלית. בית המשפט סיווג את הפשעים כפשעי מלחמה ואין ספק באופיים הבין-לאומי כפשעים נגד השלום.

בדצמבר 2009, לפי בקשת עורכי דין פלסטינים, שופט בלונדון הוציא צו מעצר נגד יו"ר האופוזיציה דאז ציפי לבני בחשד לביצוע פשעי מלחמה. ציפי לבני הייתה אמורה להשתתף בכנס "חזון 2010". כאשר הייתה במטוס ללונדון קיבלה את הידיעה כי ייתכן שתיעצר כשתרד מהמטוס. אי לכך ביטלה גב' לבני את הביקור, נשארה במטוס ושבה עם אותו מטוס חזרה לארץ. ובכן, האם יש לחשוש מסמכות אוניברסלית?

המשפט הבין-לאומי אינו אוסר על מדינה להחיל את משפטה לגבי מעשים שנעשו מחוץ לשטח הריבוני של המדינה, בתנאי שהאכיפה לא נעשית בשטח של מדינה אחרת. צ'ארלס טיילור, נשיא ליבריה לשעבר, נשפט ב-2007 בבית המשפט הבין-לאומי בהאג וב-2012 הורשע ב-11 סעיפים של פשעי מלחמה ונידון ל-50 שנות מאסר. הוא ביצע את הפשעים בליבריה, נתפס בסיירה לאון, נשפט בעיר האג בהולנד, והוא יושב במאסר בסקוטלנד. אכן, משפט בין-לאומי!

הסמכות האוניברסלית קיבלה את הגושפנקא של המשפט הבין-לאומי, אך יש צורך שחוקי המדינה עצמה יאפשרו סוג כזה של העמדה לדין. במקרה של ראש הממשלה שרון, התביעה בבלגיה בוטלה מאחר שחוקי מדינת בלגיה לא הכירו בסמכות האוניברסלית במפורש ולא דאגו לעגן את הסמכות האוניברסלית בחוקי המדינה. יש צורך שחוקי המדינה עצמה יאפשרו סוג כזה של העמדה לדין. בעקבות המקרה של ראש הממשלה שרון, המחוקק הבלגי העביר חוק שהמשפט הבלגי הוא בעל סמכות משפטית רק לגבי אזרחים בלגיים או פשעים שבוצעו על אדמת בלגיה. לבלגיה אין סמכות אוניברסלית. מדינות רבות אחרות, למשל בריטניה, בהחלט אימצו את הסמכות האוניברסלית. האם עלינו לפחד מהסמכות האוניברסלית, יחליט כל אחד לעצמו.