דילמת "חוק דרומי"

כישלונה המחפיר של מערכת החוק והמשפט בישראל
תמונה של גדעון
ד"ר גדעון שניר

השלכות "חוק דרומי" שבים ועולים לתודעה הציבורית כל אימת שאזרח נחלץ להגן על עצמו ורכושו מפני פושעים המתנכלים לו, וכתוצאה מירי בכלי נשק נפגע פושע ואף נהרג. החוק קרוי על שמו של שי דרומי, בעל חוות כבשים בנגב, שירה בגנבים שחדרו לחוותו באישון לילה בינואר 2007, והוא הרג אחד ופצע אחר. על פי החוק באותם ימים דרומי הואשם והועמד למשפט בגין הריגה (אם לא ברצח בכוונה תחילה). בעקבות מחאה ציבורית מקיפה בשל הטרור החקלאי שפשט בארץ כמגפה, נחקק חוק (2008) הפוטר מאחריות פלילית מי שיפגע בפורץ לבית, לעסק או למשק חקלאי.

אזרחים נפגעי פריצות וגניבות הביעו קורת קוח, בעיקר חקלאים הניצבים חשופים וחסרי אונים מול טרור חקלאי מהחמורים שידעה המדינה, וקיבלו מאז רשות להגן על גופם ורכושם. אך לא מעטים היו שהביעו חשש מפני הזליגה ל"האצבע הקלה על ההדק", מכוח עמדה שגניבה אינה עילה מספקת לתגובה בירי העלול לגרום למוות.

מאז היו מספר מקרים שהעמידו את החוק במבחן. לפני זמן קצר חזר איש בן 80 לביתו בלילה, ומצא שניים בחדר השינה מנסים לפרוץ כספת כשבידיהם כלי עבודה חדים. כשהחלו להתקרב אליו, שלף אקדח שהיה ברשותו ברישיון וירה – הוא הרג אחד ופצע את השני. האיש נכלא אך שוחרר ממאסר בטענה להגנה עצמית.

בעקבות חוסר בהירות בהגדרת ההבדל בין סוגי המתה ורצח שונים, עודכן החוק (2013) בהסתמך על "חשיבות ערך חיי האדם, כי על עבירת הרצח להתאפיין ביסוד נפשי של כוונה או אדישות כלפי התוצאה הקטלנית. "אדישות" הוגדרה כ"שוויון נפש כלפי התוצאה הקטלנית, חוסר אכפתיות של הנאשם אם הקורבן של מעשיו ימות או יחיה". לכן "המתה באדישות" מוגדרת היום כרצח שהעונש המרבי בצדו הוא מאסר עולם.

לאחרונה השתמש תושב ערד שבנגב באקדחו, ירה והרג פורץ שישב במכוניתו. שוב פרץ הוויכוח במלואו עוזו. תחילה הואשם היורה מערד ב"המתה בקלות דעת", אך לאחר מכן שונתה הגירסה והאיש נכלא – והפעם באשמת "רצח באדישות". האם ניתן להבין מהגדרה זו כאילו קם אדם בשתיים בלילה, יצא מביתו חמוש באקדח במטרה להרוג מישהו, ולא משנה מי ולמה – ובדם קר! כי בא לו, ככה באדישות…

האדם הסביר יתהה אם תיאור המקרה תואם את הגדרת הפשע המיוחס לאיש מערד. אמנם כבר גנבו לו ארבע רכבים, ופרצו לביתו מספר פעמים, ומן הסתם יש בליבו ריגשי טינה לבדווים פורעי החוק העושים כרצונם ברכוש תושבי ערד (והנגב בכלל) ואין מונע מהם ואין מכלה, כפי שמוכיחה הרשימה הארוכה של פשעים שעשה בחייו הקצרים "החשוד" בפריצה שישב במכונית. ובעיקר דאגה מאוזלת ידה של המשטרה ובתי המשפט בישראל, המספקים הגנה כמעט מוחלטת לכל פושע ברכוש. אלמלא התמיכה הציבורית מקיר אל קיר למקרה של דרומי, אפילו הישיש בן ה-80 שפרצו לביתו, והוא ירה והרג, היה נשלח לכלא לשארית ימיו.

לא, אין זה כישלונו של האיש, זה כישלונה המחפיר של מערכת החוק והמשפט בישראל מלהתמודד עם הפשיעה האזרחית הבלתי נסבלת, המביאה אדם מן היישוב לשלוף אקדח לירות בפושע ולהסתכן באשמת רצח ומאסר לשנים ארוכות.

יש מקום לשאלה האם מצב אנרכי זה, ברוח הליברליזם האוניברסלי והאדרת זכויות הפרט – עדיף על פני השלטת סדר לדיכוי הטרור האזרחי? האם לא הגיע הזמן שהאזרחים השפויים יצאו הפעם להפגין למען שינוי דרסטי במערכות המשפט והחוק בתחום זה, כישלונה המחפיר של מערכת החוק והמשפט בישראל! – ולפעול כמעשה ניו יורק, שהשכילה במאמץ מרוכז לחסל את הפשע מרחובותיה? זה יקרה אולי אחרי הבחירות, כדי לא לפגוע במנדטים של הנוהרים לקלפי…

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. עד שזה לא קורה לך- אנשים לא מבינים את הנזק החומרי והנפשי שנגבה מקורבנות הגניבה והפריצה
    מה שמפחיד הוא חוסר האונים, ואוזלת יד השלטונות כאילו מדובר במכת טבע חסרת שליטה
    ולא כך!!
    חרף הסכנה לנפגעים, וראוי להיות רגישים לחשש לנפגעים תמימים- מוטב שכול כנב ופורץ ידע שבמעשיו- הוא מעמיד עצמו במודע לסכנה חמורה, ובמקביל- שבית המשפט לא יפטור אותו ב"עבודות שירות" במקרה הכי גרוע.. אז אולי יהיה סיכוי לבער את הנגע

  2. אדם שמופתע על ידי פושע שפרץ לשטח הפרטי שלו הוא רחוק מלהיות אדיש. להיפך. הוא מוצף באדרלנין והתגובות שלו נמרצות ואוטומטיות. הכי נכון זה לפטור אותו בטענת אי-שפיות זמנית. אם נשווה את זה אל האירוע באום אל חיראן ששם שוטרים ירו באדם שנהג במכוניתו סמוך לביתו וגרמו לו לאבד שליטה ולדרוס למות שוטר ולאחר מכן הניחו לו לדמם למות – זה בדיוק הריגה באדישות. היורה בערד לא היה אדיש. הוא היה נסער וברגע מסויים פעל ללא שיקול דעת. לאחר מכן הוא מייד הזמין סיוע רפואי. יש ביטוי לכך ב"עברית": בעל הבית השתגע.

  3. אבל אני שומעת מקרוב משפחה שלי בצפון על מה שקורה בישוב שלהם והסביבה וזה ממש מבהיל.

    1. זהבה
      זה המצב בכול הארץ.בצפון מתנהלת מלחמה של ממש בין החקלאים ובין השודדים והחמסנים הבאים ממגזר מאד מוגדר. החלה התארגנות שמירה של מתנדבים יוצרי יחידות מובחרות לתת מענה כל שהוא בהיעדר כול תגובה אפקטיבית של משטרת ישראל. המצב במקומות מסוימים גובל ביאוש

  4. אחרת נגיע למצב בארצות הברית שם כולם יורים על כולם

    1. ללשעבר
      נכון,זו בדיוק הדילמה.אנשים אוחזים בנשק כאשר אין ממשל ואין שלטון המסוגל לממש את האחריות האלמנטרית -ביטחון אזרחי. בלית ברירה-יהיו רבים שיטלו את החוק לידיהם- ואי אפשר יהיה להאשים אותם

  5. בתי המשפט מקבילים על העבריינים האלימים. זאת נוסחת הכישלון.

  6. שזה עלול להגביר השימוש של העבריינים בנשק חם

    1. לאזרחצ מהשורה
      אני חבר בארגון השמירה הצופה כבר שנתיים על טרור העפיפונים מעזה-למעשה מחליף את צהל במשימה ביטחונית בסיסית ביותר- אוזלת היד, אובדן ההרתעה,שיקולים פוליטים מקומיים- הכניסו מאות אלפים למקלטים תחת צבע אדום- ככה נראת ההפקרות הביטחון של אזרחי ישראל,
      כך גם תושבי הדרום, מופקרים לטרור חקלאי, לארגוני סחיטה,מחנות צהל שציודם הצבאי נבזז לאור היום- ואין עושה דבר לעצור את זה אחת ולתמיד!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך