ידוע לכול כי בחיים צריך לדעת עם מי להתחתן, אבל לא פחות חשוב – ממי להתגרש.
בשותפות עסקית זה נכון שבעתיים – פעמים רבות האינטנסיביות של עולם העסקים מכתיבה סדר יום שבו השותפים נמצאים יחד יותר שעות ביום מאשר בבית עם בני/בנות זוגם.
תחילת הדרך סוגה בשושנים. הצדדים מצפים שהחיבור ביניהם ייתן ערך מוסף, מעין "אחת ועוד אחת בעסקים שווה שלוש", אולם פעמים רבות היחסים האלו מגיעים לקיצם.
נניח שסיימתם את תהליך הפירוק של שותפות עסקית – סידרתם את החשבונות, טיפלתם בכל העניינים שנותרו פתוחים ועכשיו אתם עם הפנים הקדימה, מוכנים להגשים את החלום, לעשות את אותו הדבר שעשיתם, רק טוב יותר והפעם מבלי לתת דין וחשבון לשותפים.
חשבתם שתוכלו לפעול כרצונכם, משוחררים מכבלי השותפות שהכבידה עליכם?
תחשבו שוב. והנה החדשות – שותף לא יכול לעשות כרצונו, ופעמים רבות יש הגבלה על יכולתו לפעול ולעשות עסקים כרצונו.
הגבלה כזו נקראת בשפה המשפטית תניית איסור תחרות. בתמצית, מדובר בתניה בהסכם בין השותפים הקובעת הגבלות על היכולת שלהם לעסוק באותו תחום שבו פעלה השותפות שזה עתה הסתיימה, לפתוח עסק חדש באותו תחום או להיות מעורבים בו.
פסק הדין ע"א 1124/18 לובצקי נ' מכללת א.ר. פסגות בע"מ, שניתן בימים האחרונים בבית המשפט העליון, מתמודד עם התניה של איסור תחרות ומשרטט את הקווים המנחים לפרשנותה ולהיקפה.
מעשה שהיה כך היה – יזם נדל"ן הקים מכללה ללימוד השקעות נדל"ן בשם "פרקטיקה". לימים החליט לשתף פעולה עם מכללת פסגות, העוסקת בתחום לימודי שוק ההון. בהתאם להסכם שיתוף הפעולה בין הצדדים, חלוקת התפקידים הייתה כדלקמן: תפקידה של "פרקטיקה" במיזם המשותף היה בפיתוח התכנים, ההדרכה והסגל במכללה, ואילו "פסגות" הייתה אמונה על קידום ושיווק הפעילות וכן על אספקת כיתות הלימוד.
בהסכם היו סעיפי אי-תחרות המטילים מגבלות על "פסגות":
סעיף 9.1 הטיל מגבלה כללית וגורפת על "פסגות", ולפיה עם סיום ההסכם ובתקופה של ארבע שנים לאחר מכן, היא לא תהיה רשאית לעסוק בפעילות שמתחרה עם פעילותה של "פרקטיקה" (שהוקמה על ידי הבעלים שלה לפני שיתוף הפעולה עם "פסגות").
סעיף 9.2 (מצומצם יותר) אסר על "פסגות" להעסיק את המרצים לנדל"ן המלמדים במסגרת המיזם המשותף, וכן נאסר עליה להשתמש בתכנים ובקניין רוחני של "פרקטיקה", אלא אם כן תשלם על כך מחיר שהיה נקוב בהסכם.
לימים עלו היחסים על שרטון, המיזם המשותף נפסק והוגשו תביעות הדדיות.
תביעתה של "פסגות" נדחתה. וענייננו בתביעתו של היזם, שנסובה בעיקרה על שני ראשי נזק כספיים אלו:
- טענתו כי "פסגות" המשיכה את פעילות לימודי הנדל"ן ולפיכך הפרה את איסור תניית התחרות בסעיף 9.1.
- בנוסף, טען כי הוא זכאי לפיצוי מכוח סעיף 9.2 להסכם, שעוסק בהפרת קניינו הרוחני, בגובה הסכום הנקוב בהסכם.
הבעיה: בסעיף הפרת התחרות הכללי (סעיף 9.1) לא ננקב סכום של פיצוי מוסכם, וזאת בניגוד לסעיף 9.2 ששם נקבע סכום הפיצוי.
המשמעות מבחינת התובע: עליו להוכיח את הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפרת איסור התחרות על ידי "פסגות", להביא ראיות לנזקים אלו ולהוכיח גם את הקשר הסיבתי בין הפרת האיסור על ידי "פסגות" לנזקים שלו. קל להבין כי מדובר בנטל הוכחה לא פשוט.
היזם ניסה לטעון כי יש להקיש מגובה הפיצוי המוסכם בסעיף 9.2 להסכם, ככזה החל גם על סעיף 9.1 להסכם, היינו שהפרת תניית איסור התחרות מזכה אותו בסכום הקבוע הנקוב בהסכם, כך שלא יהא עליו להוכיח את הנזק שנגרם לו.
בית המשפט דחה טענתו זו וקבע כי ככל שכוונת הצדדים הייתה שהפיצוי המוסכם בגין הפרת זכויות הקניין הרוחני, יחול גם במקרה של הפרת האיסור לתחרות בתחום הפעילות המשותף, אזי היה על הצדדים לתת לכך ביטוי מפורש בהסכם.
התוצאה: אף שהוכח כי "פסגות" הפרה את ההסכם והמשיכה לעסוק בפעילות המתחרה של לימוד השקעות נדל"ן, הרי בסופו של עניין התובע לא הצליח להוכיח מה הנזק שנגרם לו, ולפיכך נדחתה תביעתו בראש נזק זה של הפרת איסור התחרות בתחום שהוא עצמו הביא ל"פסגות".
עם זאת בית המשפט קיבל את תביעתו בנוגע לראש הנזק השני של הפרת קניינו הרוחני, ופסק לו את הפיצוי המוסכם מכוח סעיף 9.2 להסכם.
ההבדל מבחינת היזם הוא כמובן הפסד של פיצוי בגין ראש נזק נוסף, במקרה זה של מאות אלפי שקלים!
ניתן היה להימנע מכך, לו תניית אי-התחרות הייתה מנוסחת בקפידה, היינו לו גם סעיף 9.1 להסכם, האוסר באופן גורף על "פסגות" להתחרות בעסקיו, היה נוקב בסכום קבוע של פיצוי מוסכם, כפי שנקוב בסעיף 9.2 – זה כל מה שהיה נדרש על מנת שהתובע יזכה בפיצוי נוסף על הפיצוי שקיבל.
המסקנה: סוף מעשה במחשבה תחילה. בהסדרים בין השותפים רצוי לקבוע מראש אילו הגבלות יחולו, ועל מי, עם סיום הפעילות המשותפת, ומה הסנקציה במקרה של הפרה. חשוב לא פחות לדעת לנסח בצורה מקצועית סעיפים אלו על מנת שיעמדו בבוא היום בבית המשפט וימנעו תוצאה הפוכה מכוונתם המקורית של הצדדים.
9 תגובות
חכם מאוד לומד מניסיון של אחרים
אכן כן וביחוד בשדה המשפט.
כל המהות של עולם המשפט היא תקדימי עבר ונסיון מצטבר
מסוג המאמרים שיכולים לעזור למי שצריך לקבל החלטה בענייני שותפות
וכל מה שצריך זה להעתיק אותו ואולי להתווכח על הסכומים.
שלום לבנה, מה הכוונה ״נוסח מגובש שהתגבש״?
אם הכוונה להעתיק משטאנץ או להוריד הסכם
מהאינטרנט אז ממש לא מומלץ .
צריך איש מקצוע, שיבחן עם הצדדים מה הם רוצים,
את העסק הספציפי, הדרישות הייחודיות ואז לנסח
באופן שיבטא את רצונם הספציפי של הצדדים.
ככה מצמצמים את הסיכון לויכוחים שעולים אח״כ הרבה
יותר ביוקר , גורמים מפח נפש גדול ומביאים לפסק דין
שבו הצדדים כולם הפסידו. יעיד על כל פסק הדין הנ״ל.
כאשר זה מתפרק מסתבר שיש בעיה
ואז זה בדרך כלל לא נפתר על מי מנוחות ולכל צד יש עורך דין וכולם מלבים את האש. הרבה אגו.
אולי מדור של שאלות ותשובות
לקבל מעננה לשאלות ספציפיות
בורר מוסכם שאיננו כפוף לדיני הראיות
חוזה נכון מראש מקטין את הסיכון למהומות והפרות בעת פירוק שוטפות. אבל לא מנטרל לגמרי.