הודאות נאשמים ורעיון העיפרון הכחול

הודאה שניתנה לאחר הודאה פסולה – קבילה?
פרופ' דורון מנשה

האם מבחן הקבילות מאפשר רעיון של "עיפרון כחול", קרי הכרה בקבילותן של הודאות אף על פי שניתנו בעקבות הודאות פסולות?

לאחרונה התבשרנו כי הרכב השופטים בעניין דומא הורה לפסול את הדברים שאמרו הנאשמים כשהחוקרים הפעילו עליהם כוח; באותה נשימה קבע ההרכב שהודאות נוספות שמסר אחד החשודים בחקירות עוקבות וללא הפעלת אותו כוח, תיחשבנה קבילות. יצוין שבחקירות אלו החשוד לא רק הודה שוב, אלא גם ערך שחזור ובו סיפר פרטים מוכמנים מזירת הפשע.

סעיף 12 לפקודת הראיות פורש מגן על זכותו הדיונית של החשוד לשתוק ועל זכותו המהותית לשלמות גוף. כאשר מופעל אמצעי שיש בו אלימות פיזית הדבר יביא לפסילת ההודאה. כאשר מופעל אמצעי פסול אחר השולל מהחשוד את זכותו לשתוק או אפשרות של ממש לבחור בקו תגובה אחר מהודאה, אזי הודאה שתינתן בעקבות אמצעי כזה תיפסל. יושם לב שההודאה תיפסל גם אם יהיו בה סימנים מובהקים של מהימנות, למשל אם במסגרתה הפגין החשוד בקיאות בפרטים מוכמנים שנמצאו בזירה, כמו לכאורה במקרה דומא.

אך מה הדין אם החשוד הודה מספר הודאות ורק הראשונות ניתנו בעקבות אמצעי פסול? על פי הפסיקה, גם בעניין דומא פסילת הראשונות אינה גוררת מיניה וביה את פסילת האחרונות. למעשה גורלן של האחרונות ייקבע על פי השאלה הרושם שהותיר האמצעי הפסול על החשוד עדיין היה תקף, וכך לא הותיר בידיו חלופה סבירה מלבד מתן הודאה. לעומת זאת, אם רושם האמצעי הפסול פג והחשוד בחר מרצונו להמשיך להודות, אותן הודאות אחרונות תהיינה קבילות לכל דבר. אכן, נראה שהלכה זו מיישמת בעקביות את הערכים בסוגיה זו – הגנה על חירות השתיקה ושלמות גופו של החשוד מזה, וחשיפת האמת ומניעת זיכויים שגויים מזה.

עם זאת קמה השאלה אם ניתנה הדעת למצב כזה: לאחר ההודאות הראשונות, הפסולות, פג אמנם רושמו של האמצעי הפסול אך החשוד מסכים מרצונו להמשיך להודות רק משום שהוא מניח שההודאות הראשונות תוכרנה כתקפות בהליך המשפטי שייפתח נגדו. תסריט זה אינו בלתי סביר, המציאות היא אכן שהודאות חשוד כמעט לעולם אינן נפסלות, והחשוד יכול להניח או עורך דינו אמור לגלות את אוזנו שזה אכן המצב. שנית, חשוד המודה במשטרה בדרך כלל מיטיב משמעותית את מצבו בהליכים עד למשפט ובמשפט עצמו. שלישית, החשוד עלול לחשוש שאף שהחקירות האחרונות המיועדות להוציא ממנו הודאות אינן נגועות באמצעי פסול, המשטרה ממילא עשויה לנקוט חקירות נוספות פסולות ובלתי חוקיות, אם לשם חילוץ הודאות נוספות ממנו אם לשם השגת ראיות אחרות, אמיתיות או כוזבות. נכנה את המצב הזה "מצב 1 – הודאת שווא תועלתית".

על המצב הזה נרכיב כעת מצב נוסף: המשטרה, המודעת להשתלשלות הדברים המתוארת לעיל, נוקטת בכוונת מכוון את השיטה האמורה, קרי נוקטת חקירות פסולות שבעקבותיהן חקירות כדין. נכנה זאת "מצב 2 – תחבולה להשגת הודאת שווא תועלתית".

הבה ננתח משפטית את המצבים האמורים. נפתח במצב 1 – במצב זה נותק לכאורה הקשר הסיבתי שבין הפעולה הבלתי חוקית לבין חילוץ ההודאה, כך שהחשוד מבין שאין כל תועלת באי מתן הודאה נוספת, ועל כן אין לו באמת בחירה שתהא בעלת נפקות או תועלת של ממש. מצב זה אינו יכול להביא לפסילת ההודאה על פי סעיף 12 לפקודת הראיות. עם זאת, לדעתי – ודעה זו למיטב ידיעתי טרם נטענה בפסיקה או בספרות המשפטית – ניתן בכל זאת לטעון לאי קבילות ההודאה בנסיבות מסוימות (להלן: "תנאי אי הקבילות"). הכיצד?

יש משהו שנשכח בדיון המשפטי על הודאה. כל ראיה היא קבילה רק אם היא רלוונטית ואין כלל הפוסל אותה. עם זאת כשמדובר בהודאות נראה שהרלוונטיות, הכוח ההוכחתי שלהן, תמיד קיימת. השאלה היחידה היא אם ניתן לפסול אותן על אף רלוונטיות זו. הנימוק המרכזי לכך הוא המכנה המשותף הקיים בכל הודאה משפטית לאמור: פעולה מובהקת בניגוד לאינטרס. "אין חף משים עצמו רשע" מספרת לנו הפסיקה, תוך הפיכת הכלל התלמודי "אין אדם משים עצמו רשע" על פניו.

אפס, רציונל זה אינו תקף במקרה של הודאת שווא תועלתית שהוצג כאן. כאן החשוד פועל בהתאם לאינטרס שלו, לפחות מה שהוא מזהה כאינטרס שלו. משום כך הודאה כזו, בהנחה שאינה כוללת סימני מהימנות נוספים וככל שלא נראה שתכלול כאלו עם התמשכות ההליך המשפטי – היא פשוט בלתי קבילה כי היא חסרת רלוונטיות, חסרת כוח הוכחתי. למשל כאשר מדובר בהודאה לקונית ביותר או בהודאה הנתמכת בפרטים מתכלים מהזירה או בלתי ניתנים להוכחה או הפרכה. המבחן הבייזאני לחוסר רלוונטיות בוחן אם נטיית האשֵם להודות הודאה תועלתית גדולה מנטיית חף להודות הודאה כזו. אם הנטייה ההסתברותית זהה או קיים פער זניח בנטיות האמורות, ההודאה בלתי רלוונטית, וזה אכן עשוי להיות המצב כאן.

כעת למצב 2. גם במקרה זה, ככל שמתקיימים תנאי אי הקבילות לעיל, ההודאה ממילא בלתי רלוונטית. נוסף לכך לכאורה תחבולה כזו והפעולות הכרוכות בה מקיימות את דרישת הקשר הסיבתי שבין אמצעי פסול למתן הודאה. אם כך ללא קשר לחוסר הרלוונטיות שלה, ההודאה תהא ראויה לפסילה על פי סעיף 12 לפקודת הראיות.

יושם לב שאף אם לא מתקיימים התנאים האמורים לעיל, למשל גם אם כלול מרכיב של מהימנות ההודאה ואפילו היא כוללת פרטים מוכמנים מסוג חזק במיוחד, היא עדיין פסולה לפי סעיף 12 הנ"ל, שכאמור אינו מאמץ מבחן של מהימנות.

עם זאת, לדעתנו יש לשנות את הדין במקרה זה, ולמעשה בכל מקרה אחר של פסילת הודאה לפי סעיף 12 כאשר ההודאה כשלעצמה בעלת כוח הוכחתי. ככל שניתן יש להפריד את מרכיב המהימנות, בבחינת עיפרון כחול, ולהתייחס אליו כראיה רלוונטית עצמאית. למשל אם בהודאה כלולים פרטים מוכמנים מהזירה הרי במקום לפסול את ההודאה על כרעיה ועל קרביה, יש לפסול אותה תוך הותרת קבילותם של סימני המהימנות כראיה נסיבתית עצמאית. לדעתי, ההגנה החוקית המיוחדת בסעיף 12 אינה משתרעת מעל אמירות שאינן חלק אינטגרלי מההודאה ויכולות לצוף ולעלות גם בלעדיה.

אמנם נכון שאמצעים לא חוקיים הם שהביאו את החשוד לחשוף פרטים כאלו, אולם לדעתנו כל עוד פרטים אלו מהימנים אין לפסול אותם אוטומטית אלא יש לבחון אם ניתן לפסול אותם לפי דוקטרינה כללית חלשה יותר, שמגינה פחות על החשוד, ובצדק – הדוקטרינה הנקראת מבחן פירות העץ המורעל, כפי שנקלטה בפסק דין יששכרוב.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

14 תגובות

  1. יש לבחון בזהירות מופלגת האם מידע שהתקבל שלא כדין אכן ראוי להיות הוכחה. בכל המשפט הבינלאומי זו שאלה שמעוררת ספקות רבים.

    1. תודה. במשפט הפנימי קיימת לעניין זה הלכת בית המשפט העליון בעניין יששכרוב.

    1. תודה אלון . הצגתי את הדין המצוי (הדין הפוזיטיבי) ברשימה

    1. תודה. אתה יכול לפרט יותר. לאיזה שאלה מתוך השאלות שעלו במאמר אתה מתיייחס

  2. תודה רבה צדוק . הנושא באמת חשוב מאחר שמרבית ההרשעות מבוססות בדרך זו אחרת על הודאות- הודאות במסגרת הסדר טיעון, הודאות פורמאליות, שלא במסגרת הסדר טיעון, והודאות חוץ של נאשם

  3. אבל נראה לי כי אם מישהו הודה במעשה ויש הוכחות יהיה לא צודק לזכות אותו

      1. אבל הסיטואציה שדנתי בה כאן היא של הודאה שניתנה כדי לקדם את אינטרס המודה מבלי שיש הוכחות, קרי סימנים פנימיים או חיצוניים למהימנותה

    1. אבל הסיטואציה שדנתי בה כאן היא של הודאה שניתנה כדי לקדם את אינטרס המודה מבלי שיש הוכחות, קרי סימנים פנימיים או חיצוניים למהימנותה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

צילום של אליהו

סיפור גן העדן

על מונותיאיזם, פוליתיאיזם וההיררכיה של הפולחן