על שופטים ועל "שכל ישר"

בקרנבל התקשורתי שפרץ עם הרשעתו של אהוד אולמרט לפני יומיים, חיברה בין מרבית החוגגים אנחת רווחה אחת: סוף סוף, זעקו כולם, נמצא לישראל שופט בעל "שכל ישר". כמעט כל מי שייחס לשופט תכונה זו חיבר לה תכונה נעלה עוד יותר והיא "אומץ". התדמית הברורה העולה מחיבורן של תכונות אלה היא של גיבור בודד שנקלע לחבורה גדולה של משפטנים מבוהלים ועקומי שכל, החונקים את קולה של התבונה הפשוטה וגוזלים מעם טהור וישר דרך את התרופה למחלה אנושה הפוקדת אותו. שופטים, צועק עם שלם, אינם צריכים לחשוב כמו משפטנים. שופטים צריכים שכל ישר.

יש עמים בוגרים וחכמים בעולם שחושבים בדיוק כך, ולכן הם לקחו את ההכרעה השיפוטית ממשפטנים  והפקידו אותה בידי סוגים שונים של מושבעים הדיוטות. יש עמים בוגרים וחכמים בעולם שחושבים בדיוק להפך, ולכן הם חיזקו את מקצוענותם של השופטים ובנו סביבה שיטת שיפוט שונה לחלוטין. בהיעדר כלי תיקוף אובייקטיביים אין דרך להוכיח את יתרונו של פתרון אחד על משנהו, אך קשה להעלות על הדעת איוולת גדולה יותר מהשעטנז שביניהם. קשה גם להעלות על הדעת דוגמה טובה יותר לאופן הילדותי שבו מתמודדת החברה הישראלית עם הדילמות הגדולות שכל חברה חייבת להתמודד איתן. רק בעולם ילדותי יש "גם וגם". רק בעולם ילדותי יש שופטים מקצועיים שהם גם הדיוטות. רק בעולם ילדותי מוחאים כפיים לשופט מקצועי הקורע מעל עצמו את כבלי מקצועו ויורד לזירת ההתגוששות העממית.

עם המבקש שופטים שיחשבו כמוהו אינו זקוק לשופטים. עם ש"ידע" בשכלו הישר שאהוד אולמרט מושחת, אינו זקוק לשופטים מקצועיים כדי שיאשרו את ידיעתו. במקום לבזבז עשרות מיליוני שקלים ציבוריים ופרטיים על פולחני משפט מסוגננים שירגיזו אותו במשך שנים, יכול היה להרשיע אותו בכל אחד ממפגשי הקפה שבהם הוחלפו סיפורי זוועה על ירושלים של אודי ואורי. אם כולם הבינו את מה שהבין האזרח רוזן בשכלו הישר, לא היה שום צורך בשופט רוזן שיכתוב זאת על פני שבע מאות עמודים בשלוש מאות אלף מילים. את שלוש המילים "שלא יעבוד עלינו" יכול היה לומר מנקה המדרגות בעיריית ירושלים, בדיוק כפי שאמר אותן עיתונאי צמרת בבית הקפה הרחבייתי.

אילו הייתה ירושלים אמריקה, היו מנקה המדרגות ועיתונאי הצמרת מוזמנים לשבת בפנים חתומות יחד עם עשרה הדיוטות אחרים על ספסלים קשים באולם משפט, ולהיחשף במשך ימים ארוכים לראיות ששופט מקצועי היה מרשה להם לראות. אילו הייתה ירושלים אמריקה, יש סיכוי מצוין שהשופט המקצועי היה שולח אותם לביתם ומבטל את המשפט אם היו מודים שקראו בעיתון את מה שקרא השופט רוזן בישראל. אילו הייתה ירושלים אמריקה, יש סיכוי מצוין שהמשפט היה מבוטל חודשים רבים קודם לכן, עם מותו המצער של עד התביעה העיקרי. אמריקה הבוגרת והחכמה למדה לשלם את המחיר הבלתי נמנע של ה"שכל הישר". שיפוט עממי, הבינה אמריקה לאחר דורות רבים של ניסוי וטעייה, חייב באמת להיות עממי, אך דווקא משום שהוא כזה הוא חייב להיות כבול באלפי כבלים של פרוצדורה.

אילו הייתה ישראל צרפת, היה שופט מקצועי מנהל את הדיון באולם המשפט ביד חזקה ובזרוע נטויה מתחילתו ועד סופו, ולא היה בו מקום כלשהו ל"שכל ישר" עממי. "עד מדינה" לא היה נפטר שם לאחר שהותקף במילים חריפות במהלך "חקירה נגדית", משום שאין בצרפת "עדי מדינה" ואין בה "חקירות נגדיות". המשפט ממילא היה מוכרע ברובו בלשכותיהם הסגורות של שופטים-חוקרים, ואם היה אדם נפטר שם ממחלה קשה לאחר שסיים למסור במשך שבועות ארוכים עדות מפורטת על מעשיהם של חשודים אחרים, לא היה איש מעלה על דעתו סיבה כלשהי שלא להשתמש בעדותו להרשעתם. אילו הייתה ישראל צרפת, היה דינו של אולמרט מוכרע על ידי שופט מקצועי בפסק דין קצר בן עשרה עמודים שכולו משפטי ואין בו מילה עממית אחת. אך אילו הייתה ישראל צרפת, גם הכשרתו של השופט הייתה אחרת. אין דמיון בין הכשרתו של שופט בצרפת לבין הכשרתו של שופט ישראלי. בצרפת שפיטה היא מקצוע, ולא צורה של עממיות או של עריכת דין. שיפוט מקצועי, הבינה צרפת לאחר דורות רבים של ניסוי וטעייה, חייב להיות באמת מקצועי. לא נוכל לאלתר בישראל עולם חדש שהוא "גם וגם". אם ננסה, נישאר בלי זה וגם בלי זה. "משפט עממי" לא יהיה משפט ולא יהיה עממי.

שכלי הישר אומר לי שאהוד אולמרט ביצע את העבירות שבהן הורשע אתמול. שכלי המקצועי אומר לי שלא היו ראיות מספיקות במשפטו כדי להוכיח זאת ולכן אסור היה להרשיעו. עד יום א' האחרון היו לי אלפי שותפים, ובראשם עשרות כתבי משפט ומשפטנים מהשורה הראשונה שהסבירו לכולנו באריכות את חשיבותו המכרעת של אקדח מעשן שתספק שולה זקן. עם כל הצער על מותו של עד המדינה ועל שתיקתם המבישה של אחרים שידעו את האמת, אמרו כולם, לא ניתן יהיה להרשיע את אולמרט. כל כך ברורים היו הדברים האלה להם ולי, עד שסירבנו להבין את הרמזים העבים ששלח לנו השופט רוזן. לא עלה על דעתנו שהשכל המקצועי שלו שונה כל כך מהשכל המקצועי שלנו. זה יומיים חוגג כל עם ישראל את שכלו הישר של השופט רוזן, ואני, חמור עקשן שכמותי, מתעקש להישאר עצוב. אהוד אולמרט ילך כנראה לכלא, אך ציון לא במשפט תיפדה.