כשהמוות מפריד ביניכם

צוואה הדדית – בעיות ופתרונות
צילום של אירן
עו"ד אירן מלכה-לוי

כמו זוגות רבים אחרים הם ישבו מולי, חוככים בדעתם כיצד לחלק את ממונם לאחר פטירתם. מה עושים? לאחר בדיקת מחיר הם בחרו בצוואה הדדית. מדוע? כי היא זולה יותר.

צוואה הדדית פירושה כי במות בן זוג, יורשו הוא בן הזוג הנותר בחיים. ובמות בן הזוג השני, העיזבון עובר לילדים. דא עקה, הבסיס של כל צוואה הוא היכולת לשנות אותה. הכלל הבסיסי בחוק הירושה הוא שאי אפשר להגביל את זכותו של המצווה לשנות את צוואתו (סעיף 27 לחוק). בא המחוקק ותיקן את חוק הירושה, וקבע תוקף וסנקציה למי שמנסה לשנות הוראת צוואה הדדית. וזו לשון החוק: "צוואה הדדית (תיקון מס' 12) תשס"ה-2005 – בני הזוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר, צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין שני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד (צוואה הדדית) […] לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן יתקיים אחד מאלה:

  1. בחייהם של שני בני הזוג המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני. נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים;
  2. לאחר מות אחד מבני הזוג – כאשר מבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי צוואה הדדית של המצווה שמת. לאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש. הוראות סעיף זה יחולו אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת, ואולם הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי השני בני הזוג – בטלה."

הסדר זה יפה, אולם הוא לא פותר את כל הבעיות. ראשית, הוא אינו יכול למנוע את זכותו של בן הזוג הנותר בחיים לשנות את הצוואה. בן הזוג פשוט חייב לוותר על מה שקיבל על פי הצוואה. דוגמה: אם מדובר בדירת מגורים ששני בני הזוג חולקים שווה בשווה, הוא יצטרך לוותר על מחצית שקיבל על פי הצוואה, ואז יכול לעשות במחצית שלו מה שירצה. לפחות המחצית של בן הזוג הנפטר תיועד לילדים. ואז עולה השאלה אם יוכל לדרוש את חלקו על פי חוק הירושה, דהיינו לאחר שמחצית הדירה חזרה לעיזבון, האם בן הזוג הנותר בחיים יוכל לבוא ולומר "עכשיו אני רוצה לקבל את חלקי מכוח הירושה", קרי מחצית מהירושה, קרי רבע מהדירה. אם כך ייעשה, הרי שבן הזוג הנותר בחיים יחזיק שלושה רבעים מהדירה ואותם יוכל להעביר למי שירצה, והילדים יקבלו רק רבע מהדירה.

הבעיה הנוספת ואולי החמורה יותר היא שאי אפשר להגביל את זכותו של בן הזוג שנותר בחיים לעשות ברכוש מה שירצה ואפילו לכלות אותו, וזאת גם מבלי לשנות את הצוואה עצמה. וזה על פי הכלל הבסיסי בסעיף 42(ב) לחוק הירושה, האומר שבן הזוג שנותר בחיים יוכל למכור את הדירה ולהשתמש בכסף לכל צורך אחר, מבלי לשנות את הצוואה. ובסופו של דבר הילדים לא יקבלו כלום.

מה ניתן לעשות, אם בכלל?

ראשית כול, חשוב להבין כי אין פתרונות הרמטיים, אפשר רק לנסות ולהגביל מעט יותר את אפשרויותיו של בן הזוג הנותר בחיים לפעול בניגוד להסכמה. כל הגבלה כזאת משמעה הכבדה על בן הזוג הנותר בחיים. עוד חשוב לזכור כי במקרים רבים אף אחד מבני הזוג אינו יודע מי ימות ראשון.

כמו כן יש לי שתי עצות לבני הזוג המעוניינים. באשר לסיכון שבן הזוג הנותר בחיים ישנה את צוואתו – הסיכון הזה לעולם קיים. כדי למנוע את המצב שציינתי, שבן הזוג הנותר בחיים יזכה בחלק מהירושה מכוח דיני הירושה, הייתי מוסיפה הוראה בצוואה האומרת כי אם בן הזוג הנותר בחיים ירצה לשנות את צוואתו, אז הילדים הם היורשים החוקיים של כל עזבונו ויזכו במקומו של בן הזוג הנותר בחיים. כך לא ייוותר רִיק שיוכל להתמלא על ידי חוק הירושה. לעניין זה ראו סעיף 41 לחוק הירושה.

באשר לסיכון שבן הזוג הנותר בחיים לא ישנה את הצוואה אולם יכלה את הרכוש – ניתן להגביל אפשרויות של מכירה של הרכוש או משכונו, למשל באמצעות הערת אזהרה שמחייבת הסכמה של הילדים לפעולה חריגה של מכירה או משכון של הדירה. זהו פתרון טוב במקרה שרוצים להבטיח את השקט הנפשי של בן הזוג – למרות המגבלה, הנכס יישאר על שמו והוא יוכל להמשיך לגור בדירה כל עוד הוא חי, או אם יש דירה נוספת מושכרת ימשיך לקבל את דמי השכירות כל עוד הוא חי. ואפשר לקבוע תנאים מחריגים, למשל שאם בן הזוג יזדקק לסכום כסף גדול לשם מימון טיפולים רפואיים מיוחדים או כיוצא בזה, אז לא יהיה צורך בהסכמה למכירת הדירה. במילים אחרות, אפשר לעצב את ההערה על צורך בהסכמה כך שתאפשר לבן הזוג לחיות חיים טובים, וגם תגביל את האפשרות לפעול בפזיזות ברכוש היקר שצברו בני הזוג.

לסיום, מניסיוני, זהו נושא עדין מאוד. הוא דומה במידה מסוימת לחתימה על הסכם ממון לפני נישואין, ויש לו השלכות חמורות עוד יותר. בן זוג שדורש הוראה כזאת אומר, במובלע, כי הוא אינו סומך על בן הזוג הנותר, בן הזוג שהוא חי איתו שנים… כמו כן יש לזכור ולהזכיר לבן הזוג המתעקש, שלא תמיד אפשר לדעת מי ימות ראשון. לעיתים צריך להסביר לבן הזוג כי סעיף כזה בצוואה שומר גם עליו מפני ניסיונות השפעה מצד הילדים או מצד בן זוג חדש. האהבה עיוורת, ובלהט ההתאהבות הראשונית כל אחד עלול לעשות פעולה שיצטער עליה לאחר מכן. הסעיף הזה שומר עליו מפני פעולות פזיזות כאלה.

צריך לבדוק כל מקרה לגופו, ובהרבה עדינות ורגישות.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

10 תגובות

  1. רבים נמנעים משום מה מלחשוב מה יהיה אחרי מותם או מות בן זוגם. זה משונה. כי אם יש משהו בטוח זה המוות

  2. אסור לקבל החלטה חפוזה. איך ניתן להדריך ולהנחות את בני הזוג?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן