"פסקה קטנה" כמבוא למוסר הוטנטוטי

תגובה לעודד מודריק ולמאמרו בנוגע לחוק ההסדרה
ארמון סנסוסי ותחנת הקמח בפוטסדאם צילום: commons.wikimedia.org

במאמר "פסקה קטנה שמשנה את התמונה" ("הארץ", 15 בפברואר 2017, עמ' 13), שעניינו חוק ההסדרה, כותב השופט לשעבר מודריק, היום פרופסור מלומד באוניברסיטת אריאל: "סכסוך שבו אין צד שעילתו עדיפה בבירור על זו של בעל ריבו, מוכרע באמצעות הפתרון שעלותו הכלכלית היא הפחותה ביותר".

תנאי הכרחי הנדרש כבסיס לטענה הזאת הוא ששני הצדדים באים בידיים נקיות ואין ספק ביושרם. כאשר ידי האחד נקיות והשני נמצא שידיו מלוכלכות ופגומות, זו המלוכלכת דינה ליפול, ונותרת היד הנקייה בלבד.

כותב השופט הפרופסור: "… בעלי המקרקעין הפרטיים טוענים שחוק המפקיע הלכה למעשה את מקרקעיהם, גם כנגד פיצוי … עולה כדי 'גזל'".

עסקה הוגנת חייבת להיעשות ברצון חופשי של שני הצדדים לעסקה, במודעות לטיבה ולטובת שניהם. פיצוי אינו מלבין גזל. גזל אינו נתן להלבנה. הפרופ' המלומד רואה בגזלן צד שידיו נקיות והוא בעל משקל שווה ליריבו. אדם הגון המתיישב בשטחים חזקה עליו שיהיה חשדן וזהיר מאוד בענייני בעלות מקרקעין באותו "מערב פרוע".

הפרופ' המלומד מציג את הנושא בדרך הנשענת על מוסר הוטנטוטי. סוג זה של מוסר כביכול עדיין פסול במקומותינו, אם כי נעשה מאמץ אדיר להפוך אותו לנורמה במדינה.

בתמונה המופיעה בכותרת המאמר נשקף מראה מוזר. בקדמתה חלק ממבנה מהודר, מעבר לו ניצבת בגאון טחנת קמח. לא, אין זה ארמונו של טוחן שהתעשר. המבנה הוא חלק מארמון סנסוסי, שבנה פרידריך השני, "הגדול", מלך פרוסיה במאה ה-18. המראה מוזר ותמוה כיוון שאין דרכן של טחנות קמח להימצא בארמונות מלכים ולהתריס נגדם.

הנה סיפור קצר על אודות בית המשפט העליון של פרוסיה בברלין, שסופר בשנות השלושים של המאה הקודמת:

"כל תלמיד בית ספר בפרוסיה מכיר עד היום את האגדה מאותו זמן, סיפור אמיתי פחות או יותר, שקיבע את שמו הטוב של בית המשפט הזה. כשפרידריך בנה את ארמון סנסוסי, הוא ביקש להרוס את טחנת הרוח שעומדת שם עד היום. המלך הציע לטוחן לקנות ממנו את הטחנה, אך הטוחן סירב. הוא רצה להמשיך ולהפעיל אותה. המלך איים עליו שיחרים את רכושו, ועל כך ענה הטוחן: 'אכן יכולת, הוד מלכותו, אלמלא היה קיים בית המשפט העליון בברלין'".

אין שום דרמה, אין אפילו סיפור, זה ההישג הגדול. אם כי כזכור "בשנת 1933 מכר בית המשפט הזה את נשמתו לשטן" (מתוך: סבסטיאן הפנר – "סיפור של גרמני". תרגום: שולמית וולקוב. הוצאת חרגול. עמ' 127. מומלץ לקריאה).

מלכי פרוסיה נעלמו אבל טחנת הקמח עומדת עד היום הזה. אין ספק בלב הרואה כי לבקשתו של פרידריך אכן היה טעם רב. מלך אינו רגיל לשבת במרפסת ארמונו ולצפות בטחנה המפריעה למנוחתו ובעגלות הבאות ויוצאות בגן שלו, פורקות ומטעינות שקים. אבל הטעם ורצונו של המלך אינם גוברים על זכותו ועל רצונו החופשי של הטוחן הפשוט.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. רק שכן אצלנו לא יהפכו את בית המשפט כפוף לפוליטיקאים לא דמוקרטים

  2. מה זה השטויות האלה?
    הטוחן רצה לחסל את פרידריך הגדול?
    מלכי פרוסיה נעלמו אז גם אנחנו נעלם?

  3. ממסורת ישראל:אחאב אל נבות: "תנה לי את כרמך ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו"..אם טוב בעיניך אתנה לך כסף מחיר זה. ובהמשך:"ויקום אחאב לרדת אל כרם נבות… וידבר אליהו התשבי לאמור: הרצחת וגם ירשת?" מלכים א'פרק כ'א פסוקים 1 עד 19.

    1. אכן כך. דוגמאות לעניין הזה פורסמו קודם ב'דה-מרקר קפה', לא ראוי היה להעתיקם כאן. הדוגמה הראשונה היתה פרשת כרם נבות. השניה היא ארמון המפטון קורט שבנה לעצמו הקרדינל וולסי, ו'נתן' אותו להנרי השמיני החמדן בתמורה לחייו. פרשת טחנת הקמח מעידה על ההתפתחות המשפטית המגינה על האדם הקטן מפני כוח השלטון ועריצותו, מסיעת לו לשמור על רכושו וזכויותיו, ומכבדת את רצונו החופשי.

  4. אבל בסוף הם פועלים
    נהפוך למדינה מוקצה
    כבר היום עוד גינוי במוסד של האום

    1. עוד גינוי באו"ם – WOW.
      מדינה מצורעת – האו"ם מתחיל להיות מצורע.
      בעולם המערבי התהליכים איטיים – שם מגלים לאט לאט מה זה האסלאם ומה השפעתו על האו"ם.

  5. יש הבדל גדול אם הויכוח הוא בין מעמדות באותה חברה או בין שני לאומים שונים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים