מייצג האינטרס הציבורי

הנושא החשוב ביותר העומד עתה על סדר היום הלאומי הוא נושא רכש הצוללות וספינות המשמר מגרמניה. רכש הצוללות הוא אולי מן היקרים ביותר שביצעה מדינה ישראל. אמנם עלותו של מטוס החמקן הייתה היקרה ביותר, אך הוא נקנה מכספי סיוע אמריקני, ולא גרם לנו הוצאה תקציבית.

תהליך רכש הצוללות וספינות המשמר היה ממושך וכלל מהלכים פוליטיים ותקציביים מסובכים, שבמרכזם עמד הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. ראש הממשלה הודיע כי רכש הצוללות והספינות חיוני לא רק לביטחונה של המדינה אלא להישרדותה ולעצם קיומה. לדבריו, רכש הצוללות והספינות הוא עבור מדינת ישראל שאלה של "להיות או לא להיות". נתניהו חזר והדגיש את העובדה שאויבינו המשתוקקים להשמידנו, מחכים לכל סימן של חולשה ועלינו לנקוט את כל הדרכים והאמצעים האפשריים כדי לשמור על העדיפות הצבאית שלנו ואף להגדיל אותה פן יבולע לנו.

מאחר שהאינפורמציה הביטחונית המאשרת הנחות אלו היא אינפורמציה חסויה, אנחנו האזרחים חייבים להאמין לראש הממשלה ולסמוך על שיקוליו האסטרטגיים. אנחנו האזרחים חייבים להאמין לנתניהו ולסמוך עליו כי ההוצאה האדירה של 1.4 מיליארד יורו לשם רכישת הצוללות וצי הספינות היקר, אכן חיונית, ועלינו האזרחים לקבל באהבה צמצום שירותים אזרחיים, צמצום בתקציבי חינוך, רווחה, בריאות, כמו גם קיצוץ בתקציבי סיוע לרשויות מקומיות, לתשתיות ולחידוש ומודרניזציה של משרדי הממשלה. עלינו האזרחים לקבל באהבה את "הידוק החגורה" – כי הביטחון הלאומי הוא העדיפות העליונה. עלינו להדק את החגורה של השירותים האזרחיים על מזבח הקיומיות של מדינת ישראל.

אבל, אולי התמונה אינה כה "שחור לבן"? לאחרונה, אנשי ביטחון כמו שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון, השמיעו ביקורת על רכש הצוללות וטענו שהנושא לא נבחן כהלכה, וכי נפלו פגמים חמורים בתהליך קבלת ההחלטות ואישור הרכש, בין היתר, אישור רכש כה יקר ללא מכרז. נשמעה ביקורת על מעורבותו הלא עניינית ולא חוקית של ראש הממשלה בתהליך קבלת ההחלטות וכן עלה נושא "בן דודו של ראש הממשלה" שהיה המתווך בעסקה ו"גזר קופון" של 30 מיליון יורו מהעסקה.

ביקורת קשה נשמעה גם על מעורבותו של דוד שמרון, עורך דינו של ראש הממשלה בעסקה, מאחר שהלה משמש גם כעורך הדין של בן הדוד, המתווך בעסקה. כדי לפתור את ה"פלונטר" ולהתיר את הסיבוכים נדרשה מעורבותו של היועץ המשפטי לממשלה.

התיק הונח, אם כן, לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה שיחליט: מי צודק, התומכים בעסקה או המערערים עליה? האם היה בתהליך פגם חוקי? האם היה שוחד? מדוע הרכש התבצע ללא מכרז? ב-21 בנובמבר 2016 הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי "בעקבות דיווח על ניגוד עניינים לכאורה מצד ראש הממשלה בעסקת רכש שלוש צוללות מגרמניה, התקיים דיון בין מנדלבליט לפרקליט המדינה ונבדקת האפשרות לניגוד עניינים בשל מעורבות עו"ד שמרון. לפי שעה אין חשש לפלילים".

אבל, שלושה ימים מאוחר יותר הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי "המידע שקיבלתי אתמול בצהריים (מהבדיקה המשטרתית) שינה את התשתית הראייתית באופן שהצדיק את בירור הטענות בכלי של בדיקה". דברי היועץ נוסחו הפעם באופן חמור יותר, ברם, עדיין אין תשתית ראייתית לחקירה פלילית.

ב-21 בנובמבר הנושא עלה סוף סוף לדיון בכנסת, ובסיומו נקבע כי הוועדה לביקורת המדינה תקיים דיון דחוף בנושא רכש הצוללות. נשאלת השאלה: האם לא היה הגיוני יותר שהנושא יעלה לדיון בוועדת חוץ וביטחון? או בוועדת התקציב? האם לא היה נכון יותר לבדוק את הנחיצות האסטרטגית של ההוצאה הכספית האדירה? האם לא היה חשוב יותר לבדוק את הנושא בראי עדיפויות הצבא? מדוע הוועדה לביקורת המדינה דווקא? ובכן הסיבה פשוטה. בראש הוועדה לביקורת המדינה עומד נציג האופוזיציה!

עובדה מעניינת יותר היא מקומו של היועץ המשפטי לממשלה בדיון האסטרטגי על רכש הצוללות. מסתבר שהיועץ המשפטי לממשלה הוא דמוי תמנון רב-זרועות. בעניין זה מתעוררות כמה שאלות: מה חלקו ומעמדו של היועץ המשפטי לממשלה בנושא רכש הצוללות? מדוע כה חשובה דעתו, והאם הוא יכול לחסל את ה"בדיקה" או להפוך אותה לחקירה פלילית? מהן סמכויותיו בהקשר של סמכויות הכנסת והקבינט? האם דעתו היא בגדר "עצה בלבד" או האם חוות דעתו היא בגדר "הוראה"?

לשם בירור סוגיות אלו פניתי לבדוק במקור עצמו – אתר היועץ המשפטי לממשלה – מהם תפקידיו וסמכויותיו של היועץ. ובכן, ראשית, "היועץ עומד בראש התביעה הכללית". לעניין זה אין קשר לצוללות, ועל כן הורד מן הפרק. שנית, "הוא ממונה על פרקליטות המדינה". גם עניין זה לא שייך לצוללות, והורד גם הוא מן הפרק. אולם, לסעיף "הוא מנחה את התביעה הכללית-המשטרתית […] המקבלים ייפוי כוח שלו לפעול" כבר יש קשר לנושא הצוללות.

היועץ המשפטי יכול להחליט על פתיחת תביעה או להחליט שאין מקום לתביעה. יכולת החלטה זו נותנת לו, למעשה, כוח וטו על תביעות נגד משרדי ממשלה שונים. יתרה מזאת, "היועץ המשפטי לממשלה מוסמך להחליט על הגשת כתבי אישום, הוא הגורם היחידי והמוסמך לאשר העמדה לדין. יש לו סמכות להחליט שלא לחקור או שלא להעמיד לדין […] לעכב הליכים פליליים לאחר שהוגש כתב אישום […] וגם חלק מתפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא להכריע בחילוקי דעות בין הגורמים הממשלתיים".

למקרא הדברים הללו נחרדתי מעט מהכוח ומהעוצמה של היועץ המשפטי לממשלה. נחמה אחת ויחידה הייתה לי למקרא הסיומת באתר היועץ: "היועץ המשפטי לממשלה מייצג בבתי המשפט את האינטרס הציבורי". האומנם? המבחן האמתי יגיע כשהיועץ המשפטי לממשלה, לאור סמכויותיו המפליגות, יידרש להחליט בנושא האסטרטגי רב-המעלה – האם תהליך קבלת ההחלטות בנושא רכש הצוללות היה תהליך תקין. האם האינטרס הציבורי אכן יכריע והיועץ יקבל החלטה המבוססת אך ורק על האינטרס הציבורי?