ארביב חוזר בתשובה

"אינני יכול להשלים עוד עם התנהלות מערכת המשפט, מערכת שמגלגלת אותי ואת משפחתי בזפת ובנוצות". צריך לקרוא מילים אלה שוב ושוב כדי להאמין שהן יצאו מפיו של אדם שפעל באותה מערכת מרבית חייו הבוגרים, וישב עד לפני חודש בלבד בצמרתה. מערכת זו "מגלגלת בזפת ובנוצות" כשיטת עבודה. עד אתמול היה ניצב ארביב אחד האחראים העיקריים לשיטה זו. אתמול, עם התפטרותו, חזר מנשה ארביב בתשובה ושינה את טעמו. אני מציע שייקח פסק זמן שבו יהגה בסוגיות מורכבות של זכויות אזרח או לפחות בסוגיות פשוטות של אחריות אישית, בטרם יצטרף למקהלת הספקנים הקטנה הקוראת לרוח חדשה במערכת המשפט.

לאיזו "זפת" ולאילו "נוצות" מתכוון ארביב? הוא מתכוון לשיטה שבה נמסרת לתקשורת ההמונים ידיעה מוקדמת על חשדות קשים נגד אדם. במקרה הקל יותר, שגם הוא פסול בעיניי, נמסרת הידיעה במהלך חקירתו של אותו אדם. במקרה הגרוע הרבה יותר, היא נמסרת טרם חקירתו. אין צורך להיות מומחה למשפט פלילי ולתקשורת כדי להבין שידיעות אלה אינן "הדלפות". הן אינן מיוצרות על ידי תחקירני עיתונות נמרצים הבולשים במסדרונות אפלים וחוזרים משם עם סודות כמוסים. פרנסתם של אמצעי התקשורת הגדולים תלויה ביחסי אמון מתמשכים עם גופי הגילוי והחקירה, והם אינם מפרסמים דרך שגרה ידיעות שיחבלו בעבודתם. די לראות את סגנונן הזהה של אותן "הדלפות" המתפרסמות בו בזמן בכל אמצעי התקשורת כדי להבין את המובן מאליו: ה"זפת" וה"נוצות" המוטחים בנשיאי מדינה מכהנים וברבנים כריזמטיים, בשרים מובילים ובראשי גופים כלכליים גדולים, לפני חקירתם הגלויה או במהלכה, הם חלק מתהליך החקירה עצמו והם משרתים את המערכת. תפקידם לחורר ולהחליש את כיפות המגן העוטפות אנשים אלה. הפגיעה בחשוד עצמו ובכל מערך התמיכה המשפחתי והמקצועי האופף אותו אינה נזק אגבי, ואין לה דבר עם חופש המידע. היא מכוונת לנער, לטלטל ולהתיש את החשוד ואת סביבתו, וליצור תנאים נוחים לשבירתו ולהשגת ראיות אחרות נגדו.

אין לי שמץ של ספק כי כוונתה של שיטה זו טהורה וכי ראשי מערכת המשפט מפעילים אותה רק נגד אנשים שהם חושדים בהם באמת ובתמים. אין לי גם ספק כי שיטה זו יעילה מאוד. רוב החשודים הנפגעים ממנה הם רשעים אמתיים והם ראויים לכל טיפת זפת המושלכת עליהם ולכל נוצה המודבקת להם. אלא שדעתי הייתה ונשארה שטוהר הכוונות של המערכת ויעילותה של השיטה אינן מצדיקות אותה בחשבון כולל. די בזכאותו הנדירה של אדם אחד ממאה הנפגע ממנה על לא עוול בכפו כדי לפסול את כולה. ארביב חשב אחרת עד אתמול. עד שהשיטה נגעה בו.

כדי להדגיש את כיעורו של מהפך זה אני מבקש לומר דברי כפירה דווקא על אשמתו של הרב יאשיהו פינטו. ארביב קרא לו אתמול במסיבת העיתונאים "עבריין". מניין יודע ארביב שפינטו הוא עבריין? ככל הידוע לי, חקירתו של הרב לא הושלמה, לא ניתנה בעניינו המלצתה של המשטרה, טרם הוגש נגדו כתב אישום והוא לא הורשע בעבירה כלשהי. האם ייתכן שמנשה ארביב "יודע" שפינטו עבריין משום שהיחידה שניצב ארביב עמד בראשה חקרה אותו? חמור יותר, האם ארביב מניח שהציבור "יודע" שפינטו הוא עבריין משום שדבר חקירתו ומהלכים שונים שקדמו לה פורסמו לפרטי פרטיהם בכל אמצעי התקשורת לפני יותר משנה, ומאז מוטחים בו "זפת" ונוצות" בכמות שהייתה יכולה לכסות את כיכר העיר כולה? האם לפינטו אין משפחה? האם אין לו חברים, קרובים ואוהבים הנאלצים לחלוק אתו את הרפש?

אינני יודע אם הרב פינטו יורשע בסופו של ההליך שהוחל נגדו, אך אני יודע שהיום אינני אמור "לדעת" שהוא עבריין. אם מנשה ארביב אינו מבין זאת הוא לוקה בכשל האופייני למרבית שכבת ההנהגה הישראלית – נתק בין אחריות אישית לתפקוד מערכתי. מי שניהל מערכות שיטור כל ימיו אינו יכול להינתק תוך יום מאחריותו להתנהלותה של המשטרה. הזפת של ארביב היא הזפת של פינטו והזפת של שניהם יכולה להיות של כל אחד מאתנו. יש למערכת האכיפה בישראל יותר מדי כוח והיא אינה משכילה לתרגם אותו לביטחון של ממש. ארביב אינו קורבנה של תובנה עצובה זו, אפילו הוא צח וטהור כשלג. הוא אחראי לה. את תיקונה של המערכת נעשה בינתיים בלעדיו.