פיגור בפאזה

הקשיים בהסתגלות לטכנולוגיה חדשה
אדסחר דייקסטרה צילום: Hamilton Richards he.wikipedia.org

חוקרי תרבות שונים כדוגמת מקלוהן, ראשקופף ודייקסטרה תמימי דעים לגבי זיהוי תופעת "הפיגור בפאזה" ומאפייניה, בתרבות שעדיין לא הסתגלה לטכנולוגיה חדשה. כמה מהחוקרים מצביעים על כך שאלה השולטים ובקיאים בטכנולוגיה החדשה, תופסים חזקה, ולעתים קרובות מנצלים את מעמדם על חשבון אלה שלא העזו לקפוץ למים. התחום הפגיע ביותר בימינו הוא תחום החינוך.

כאשר יוצאת לאור טכנולוגיה מסוג חדש, רווחת מאוד הנטייה להתייחס אליה במונחים של הטכנולוגיה הישנה. לפעמים תופעה זו באה לידי ביטוי בניסיון להסתיר את החדש בגלל היותו מוזר. כך קרה בשנים הראשונות של השימוש בדפוס התווים הניידים, שנים שבהן השתדלו להימנע מאחידות הפונטים (חותמות התווים) והמשיכו ליצור טקסטים שנראו כאילו נכתבו ביד, או בשנים הראשונות של הצילום, שבהן הוצגו הצילומים באופן שייראו כציורים שצוירו במכחול. אפשר לייחס נטייה זו להתמדה תרבותית, לסירוב לחרוג מהתקנים המקובלים ולרצון לשמור על מסגרות מוכרות.

בנוסף למגמת השמירה על אפקטים ישנים, ישנה גם נטייה להתייחס אל טכנולוגיות חדשות בעזרת מושגים שאינם מתאימים להן, משום שאיננו יודעים איך להתייחס אליהן. גם זו שמירה על מסגרות ישנות, אלא שנטייה זו מוסיפה מכשולים בשימוש בטכנולוגיות החדשות, ומקבעת את התרבות במצב שבו נמנעים מלקבל את התכונות החדשות של הטכנולוגיה החדשה, במסווה של שימוש מטעה בה. כולנו משתמשים במחשבים וכולנו, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מתייחסים אליהם כאל מכונות מעידן התעשייה: כפי שמציין ראשקופף בספרו, בכל העולם מושווים המחשבים למכוניות; אנו אוהבים להשוות תוכנות (המשמשות לאיתור פריטים בטבלאות) למנועים ("מנועי חיפוש"); מנסים לעמוד על טיבה של תוכנה על-ידי בדיקה נקודתית שלה ("בקרת איכות" המקובלת בהנדסת תוכנה); מתייחסים אל הכלים הספרתיים כאל קופסות שחורות, כמו היו מנגנוני קלט-פלט ללא מנגנונים פנימיים ומתוחכמים המבצעים תהליכי עיבוד נתונים; מדברים על תחזוקת תוכנה, משל תוכנה נשחקת כתוצאה מהשימוש בה; ועוד.

כל התופעות האלה הן עדות לפיגור בפאזה אחת שדרכה עוברת תרבות ברגע שנוצרת טכנולוגיה חדשה. ככל שהטכנולוגיה החדשה מתקדמת יותר באופן רדיקלי, כן הפיגור נמשך יותר. הרדיקליות של הטכנולוגיות הספרתיות לא נקלטה בתרבות שלנו עד עצם היום הזה, וכך, לדברי מקלוהן, לא נדע לנצל את הטכנולוגיות הספרתיות ולרתום אותן לשירות מתוקן. כל עוד ניישם תפיסות של "נסיעת מבחן" והתנסויות שאינן מבוססות על הבנת עקרונות הטכנולוגיה החדשה, לשווא נייחל להפקת הפוטנציאל הייחודי שלה, אם בחינוך ואם בסביבות אחרות. הדבר בולט במיוחד בתחום החינוך, מכיוון שבניגוד למינהל או לתעשייה, התהליכים הנדרשים בחינוך אינם מתיישבים עם תהליכים המתבצעים בדרך נאיבית באמצעות הכלים הספרתיים. תהליכים נאיביים אלה הם טכניקות, וכיום אנו נוטים להרחיק טכניקות מחינוך.

בתרבות שעדיין לא התמודדה עם החדשנות הרדיקלית של הטכנולוגיה הספרתית, הוראת השימוש בכלים הספרתיים דומה להוראת הנהיגה. אפשרו לנער כמה נסיעות מבחן – והוא ידע לנהוג. כך לומדים רבים מאזרחי ארה"ב לנהוג במכוניות של הוריהם. נסיעות מבחן הן כלי דידקטי יעיל לשימוש בכלים הקדם-ספרתיים. בכלים הללו, גם אם הם מורכבים ממנגנון (או מ"אורגניזם") ולא רק מערוצי קלט-פלט, הכרת יחסי הקלט-הפלט מספיקה, כי ניתן לנבא את התנהגות הכלים הללו ממקרים נקודתיים.

האם אין זו תפיסה מקבילה לתפיסה ההתנהגותית (הביהביוריסטית) של הלמידה? בפסיכולוגיה פותחה תפיסה המכירה בתרומת "האורגניזם" (או המנגנון הקוגניטיבי, הפנימי) להבנת התנהגות האדם, ובעיקר להבנת תהליכי למידתו. אי-אפשר להבין את האדם בשיטת "הקופסה השחורה", בצפייה רק בקלט-בפלט שלו ללא שימוש בתיאוריה, המניחה שיש התרחשויות המתבצעות על-ידי גורמים שאינם ניתנים לצפייה או לניבוי, כמו מטרות, דימוי עצמי וכדומה. זו גם הסיבה מדוע קל לנו לדמות בדמיוננו את האדם לכלי ספרתי, או להיפך, את הכלים הספרתיים לבעלי יכולות קוגניטיביות.

דייקסטרה טוען שהחידוש הרדיקלי של הטכנולוגיה הספרתית מקשה עלינו להבין אותה, ולכן אנו מנסים ליישם עליה גישות אנליטיות מיושנות או מוכרות. בשנת 1937 לערך, הומצא רעיון הטכנולוגיה הספרתית על-ידי כמה חוקרים כפתרון להבנת מושג הטכניקה התווית. כבר אז התברר שמדובר בתופעה מורכבת יותר ממכניקת הקוואנטים, שעליה אמר פיינמן: "אתם עשויים לחשוב כי אינכם מצליחים לרדת לסוף דבריי, […] בשעה שאני מתאר לפניכם כיצד פועל הטבע, אתם לא תבינו מדוע הטבע פועל בדרך זו. אך האמת היא שאיש אינו מבין זאת. אינני יכול להסביר מדוע הטבע פועל בדרך זו דווקא". התיאוריה המוזרה של אור וחומר נבנתה, בין היתר, כדי לתאר באופן שלם את זהות הממשות של חלקיקים (חומר) ושל גלים (האור). מדובר בחפיפה של שתי התגלויות של ממשות, בעלות תכונות נצפות שונות לגמרי זו מזו. והנה, בתחום הטכנולוגיה הספרתית, מראשיתה, היה ברור שמדובר בחפיפה של יותר משתי התגלויות של ממשות, בעלות תכונות שונות לחלוטין זו מזו. מנגנוני קלט-פלט עם היזון חוזר, שבדרך כלל נבנים מרכיבים פיזיקליים; טקסטים שנבנים מסימנים מופשטים; תהליכים של ביצוע שינויים בטקסטים כאלה; ופונקציות חשבוניות המוגדרות בדרכים מסוימות, התגלו כבלתי ניתנים להפרדה אלה מאלה. וזאת רק תכונה אחת מכמה תכונות של הכלים הספרתיים המיוחדות רק להם. מיותר לציין שתכונה זו איננה מוסברת לאלה החפצים להשתמש בה כמומחים בניצולה למטרות חשובות ביותר.

ברצוני להתמקד בסוגיית הוראת השימוש בכלים הספרתיים במערכת החינוך. מורים מאפשרים לתלמידיהם להשתמש בכלים כאלה, מבלי שהיה להם חלק בייצורם ומבלי שלמדו אותם מעבר לכמה נסיעות מבחן. כאשר חיל האוויר שלנו רוכש מטוסי קרב הוא איננו משתמש בשיפור ובשיפוץ שהוכן בידי יצרנים שאינם בשליטתו. ההיגיון מחייב שהמטוסים, שזה עתה נרכשו, יפורקו מכל ציוד אלקטרוני-דיגיטלי, ישופרו וישופצו מחדש. המחשבה שטייסינו יטוסו במטוסים שהותקנו בהם, ללא ידיעתנו, מנגנוני מעקב, הקלטה ושידור, מחרידה אותי. מורים בכל רחבי העולם נלהבים להשתמש בכלים ספרתיים. אולם יש לזכור כי הכלים הללו נוצרו על-ידי יצרנים שנאמנותם לחינוך היא רק ברמת ההצהרה. המכללות להכשרת מורים אינן מכשירות את המורים כיצד ניתן לנתח את התוכנות המגיעות עם הכלים הללו לכיתות ולידי התלמידים. הדרך הבטוחה ביותר היא שאנשי חינוך יעצבו את התוכנות בעצמם, או לפחות ישתתפו באופן מושכל בעיצובן. אם ראשקופף בספרו קרא לציבור קוראיו: "תכנתו או שתתוכנתו", אני קורא לאנשי החינוך: "שפרו ושפצו בעצמכם את הכלים הספרתיים או שילדינו ישופצו".

שרי טרקל, חוקרת מנוסה בתחום הפסיכולוגיה של המשתמשים בכלים הספרתיים מאז שנות ה-80, כתבה בספרה האחרון על מפגש מאלף שהיה לה עם יו"ר הנהלת גוגל, אריק שמידט, בעת השקת ספרו החדש. "כאשר הוא נכנס לאולם, הוא שאל את הקהל, 'כמה מכם מתכוונים להשתמש בטלפונים שלכם במהלך ההרצאה?' כאשר רוב הקהל הרים את ידיו הוא אמר, 'טוב! זה מה שאנו רוצים שתעשו.' האפליקציות מעוצבות כדי לתקוע אתכם באפליקציות". אם כך, אפשר להסיק, שאינני מפריז כלל בקריאה להגן על ילדינו.

מורים שרכשו את "הכרת הכלים" ללא הבנתם, לא יוכלו להגן, לא על התלמידים ולא על עצמם, מפני התערבות כזו. גם מחקרים שונים מצביעים על כך בגלוי. מורים כאלה גם לא יוכלו להנחות את התלמידים בניצול מיטבי של הכלים, מכיוון שלא ידעו לצאת מגבולות עידן התעשייה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. חלק ממה שנחשב גילויים טכנולוגיים לא מוכיח עצמו ונעלם. וחוץ מזה לוקח זמן להטמיע וללמוד כדי שנוכל גם ללמד אחרים.

  2. יש בה התעלמות-מה מגורם הזמן.

    העובדה שהכלים הספרתיים (המחשב ותוצריו) הם ישויות מתמטיות מרובות פנים היתה ברורה כבר ב-1937. האם לדעתך יש סיכוי שהם "לא מוכיחים את עצמם ונעלמים"?

    מצד שני, האם אתה טוען ש-80 שנה לא מספיקות להטמעת הטכנולוגיה החדשה?

    אני מסכים אתך לגמרי שצריך להשקיע זמן ומאמצים לגילוי דרכים כדי ללמד את הטכנולוגיה הזו ושעדיין הוראתה נכשלת.

    אבל בשטח מתגלות תופעות מדאיגות שנובעות מהשתלטות של אלה שתפסו את המקום ליד הברז ואשר מלבד זאת הם גם מגייסים כוחות השפעה שלא היו ידועים לפני 70 שנה ויותר.

    על כך אכתוב בגלים הבאים…

  3. אבל הניצחון הוא תמיד למי שמיישמים אותה יותר טוב. ובשביל ליישם טוב לא צריכים להכיר את כל הפרטים הטכנולוגיים.

    1. השימוש במונח "טכנולוגיה" כאן מבלבל ומטעה ומעולם לא הצעתי "להכיר את כל הפרטים הטכנולוגיים":

      1. אני לא משתמש בפועל "להכיר" מאז שהבנתי את הרדידות שמשדר הביטוי "הכרת
      המחשב" (כלומר מאז שנות ה-80 – בתחום החינוך שהוא עיקר התעניינותי וניסיוני
      מהכשרת מורים בהוראה ועד להכשרת מורים ביישום המדובר);
      2. מאז ומתמיד טענתי שלצורך שימוש טוב צריך לדעת "ליישם טוב";
      3. העובדות מאז שנות ה-60 חושפות מצב גרוע ב"יישום טוב" (של השימוש בכלים
      הספרתיים – בלע"ז דיגיטליים) בתחום החינוך יחד עם אי הבנה גלובלית שמדובר בכלים
      ש"הכרה" איננה מספיקה ליישום טוב. היא מספיקה להשלייה מתמידה גם בתוצאותיה ברחבי העולם.

    1. לחנוך, תודה על תגובתך.

      לא נראה לי שכתבתי על הפיגור "דווקא במסחר האלקטרוני". אז הסבר נא את תגובתך כדי שלפחות אבין אותה.

      המספר "שתיים" מופיע בבלוג שלי בהקשר אחר לגמרי – בהקשר של התגלויות של חפיפות בין ממשויות מסוגים שונים: טקסט מול מנמנגון ועוד. נמנעתי מלפרט כדי להקל במטען….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גדעון

פרס ישראל לאן?

בעקבות המחלוקת בעניין הענקת פרס ישראל

צילום של אבי רוזנטל

לא הקלף מלוכלך

על הסרט "קלף מלוכלך" ועל רמאויות בברידג'