מחשב אישי כתעלול שיווקי

איך הטכנולוגיה הממוחשבת השפיעה ומשפיעה עלינו
מחשב
צילום: Ruben de Rijcke en.wikipedia.org

אין ספק שרוב העוסקים ביחסי הגומלין שבין הטכנולוגיה לבין התרבות, משוכנעים לחלוטין שהטכנולוגיה מסוגלת לגרום דברים, ובפרט להשפיע עלינו. יש מי שמאמינים בהשפעה חד-סטרית של הכלים על מחשבת האדם, יש מי שבוחרים בפתרון "גם את צודקת" של השפעה הדדית, אבל אלפי כותבים מנסחים היגדים שבהם מתוארת הטכנולוגיה כגורם פועל: "מכונת הדפוס יצרה את…", "הטלוויזיה הרסה את הילדות" ו"המחשבים שינו את החיים שלנו". אך אם רוצים לדעת עובדות על המציאות, לא תמיד חוכמת ההמונים קובעת.

במאמר זה ברצוני לבחון מקרוב ובקצרה תחום מוכר אחד שבו קל לראות עד כמה הטכנולוגיות החדשות, קרי המחשבים והמוצרים הנלווים להם, טלטלו כביכול את התרבות האנושית והניעו בה תהליכים של שינוי מכל היבט ובכל תחום. התחום הזה הוא מנהל עסקים.

המחשב המודרני, שהומצא למטרות צבאיות בעיקר (למשל לפיענוח קודים, לחישוב מסלולים בליסטיים ולפתרון משוואות מסובכות לצורכי בניית פצצת המימן), עבר בשנות ה-60 תמורה חשובה. עסקים וארגונים קנו שירותי מיכון בעיבוד נתונים משרדיים, וכאשר המחשבים היו קטנים יותר וזולים יותר, נמכרו מחשבים רבים לצרכים מנהליים.

מעטים יודעים שהכינוי "מחשב אישי" נדחף לשוק המסחרי כתעלול שיווקי של חברת מכונות העסקים הבין-לאומית IBM, עת רצתה להיכנס לנישה של המנהלים הבכירים. כפי שהיו למנהלים אלה מזכירה אישית ומכונית אישית, החברה הזו מכרה להם אחרי התלבטויות ממושכות את הרעיון של "מחשב אישי". ההתלבטויות נבעו מהעובדה שמחשבים לשימוש אישי נמכרו באותם הימים במיליונים כ"מחשבים ביתיים" לשימושם של ילדים. התעמולה המסחרית ניצחה, הביטוי "מחשב ביתי" נעלם משפתנו ובמשך שנים הביטוי "מחשב אישי" נחשב לשם המותג של המוצר של חברה זו, אף שהביטויים "מחשב אישי" ו"חישוב אישי" הוטבעו כבר בשנות ה-70 כרעיון חינוכי על ידי אלן קיי. כניסת המחשב לתעשייה ולארגוני עסקים לא הייתה חלקה כל כך, בניגוד לכניסתו לעולם החינוך, אך בסופו של דבר הוא נספג מהר מאוד וללא קושי עקרוני לעולם המִנהל. התעמולה המסחרית טלטלה אפוא את תרבותנו, ואין ספק שאיננו מודעים למעורבותה הפעילה בניצול הטיות ונטיות שלנו עד עצם היום הזה. עמק הסיליקון כולו מבוסס עליה.

פרופ' שושנה זובוף מאוניברסיטת הרווארד ערכה את המחקר האמין ביותר על שורשי התהליך הזה במחקר שלה לתואר השלישי, ופרסמה את תוצאותיו בספר על "עידן המכונה הפיקחית" בשנת 1988 (קל למצוא פרטים ברשת על עבודתה המרתקת). היא הייתה החוקרת הראשונה שבדקה אם למחשבים בתעשייה ובארגונים העסקיים יש השפעה שאי אפשר לעמוד בפניה.

באותו ספר תיארה זובוף עובדות מרתקות על כניסת "מכונות העסקים" למשרדים. המכונה הראשונה הייתה מכונת הכתיבה שיצאה לשוק בסביבות 1870, ובתוך עשרים שנה מכירותיה עלו ליותר מ-60,000 יחידות לשנה. בשנת 1919 העורכים של מגזין חשוב לעסקים מודרניים דיווחו על 30 (!) סוגים של מכונות משרדיות שונות שהיו בשימוש נפוץ במשרדים. חדירת המכונות הללו התרחשה במקביל לגידול העצום בתעסוקת הנשים כעובדות משרדיות. ב-1920, 92% מכוח העבודה המשרדי בארה"ב היה מורכב מנשים. מובן שמדובר כאן בכמה תהליכים, חברתיים וכלכליים, שלצערי קצרה היריעה מלפרט אותם כאן.

במאמר זה אני מעוניין להדגיש את העובדה שהמכונות המשרדיות התאימו לעבודה משרדית כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בגלל תכונות מיוחדות של העבודה המשרדית. ראשית, היא התמקדה בעבודה טקסטואלית טהורה (כתיבה, מיון וסידור, אחסון, ניהול ארכיבים, אחזור, דואר, חישובים וכדומה). שנית, המשימות שבוצעו בעבודה זו היו בעזרת תהליכים שהמתמטיקאים ידעו לאפיין רק בשנות ה-30; קרי תהליכים אלגוריתמיים, כלומר שגרות שביצוען אינו דורש תושייה, תבונה או יצירתיות. לכן בדיעבד אנו יכולים להבין שקל היה לבנות מכונות שיבצעו תהליכים אלה באופן שאינו דורש התערבות אנושית. מכונות אלה לא ביצעו הדמיה של תהליכים משרדיים, אלא ביצעו את התהליכים ממש ובמדויק, ובהכנסת המכונות האלה לשימוש לא היו צריכים עובדי המשרדים להתרגל לתהליכים חדשים.

הכול טוב ויפה, הייתה רק בעיה הנדסית אחת. בשנות ה-20 וה-30 לכל משימה היה צורך בהמצאה, בעיצוב ובבנייה של מכונה מיוחדת ונפרדת המיועדת לביצועה. תארו לכם משרד רגיל עם שלושים מכונות שונות. כמובן היה גם צורך בהתארגנות מיוחדת לניצול יעיל של המכונות הללו.

המחשבים "הכלל-תפקודיים" הראשונים נבנו בשנות ה-40 כיישום של המצאות ותגליות של כמה מתמטיקאים. אלן טיורינג הוא המפורסם שבהם בהקשר הזה. לקח זמן עד שהתברר שכדאי, מסחרית, לשווק אותם לא רק כמכונות חישוב ספרתיות. בתעשיית המחשבים הבינו שעתה יש בידיהם פתרון לאותן עשרות מכונות משרדיות, שעכשיו אפשר לייצר אותן ולהפעיל אותן במכונה אחת. אין להתפלא אפוא שהמחשבים נקלטו כפי שנקלטו, בשנות ה-60 ואחר-כך בשנות ה-70 וה-80, בעולם העסקים.

אציין עוד דוגמה היסטורית שמופיעה היום ומופעלת בכל מחשב: הטבלה. את הטבלאות הראשונות המציאו פקידים ומהנדסים כבר לפני אלפי שנים. אפשר לומר שהטבלאות הכתובות הקדימו את המצאת האלפבית, ושימשו עוד בתקופת הכתיבה ההברתית שהייתה נהוגה בבבל העתיקה. ניהול המחסנים בבבל דרש פתרונות מתוחכמים, והטבלה הייתה לרשותם כמכונה המשרדית הראשונה שהומצאה עוד בסין העתיקה כמו גם בשומר העתיקה. היום אנו יודעים מי גילה גם את המבנה האלגברי של השימוש הנוהלי בטבלאות (חברי ללימודים, טד קוד, בשנות ה-70), והיום מבנה זה מופעל בכל השרתים ובמערכות ההפעלה.

כאשר אנו מסתכלים על עולם העסקים היום, על כל שולחן מוצב "מחשב אישי". קל להאמין שהמחשב בכוחו הטמיר פשוט השתלט על העובדים ועל המשרדים, אבל אם בודקים את פרטי הדרך שתיארתי כאן, צריך להתעורר ספק.

האומנם המחשבים הם שטלטלו את עולם העסקים, או שהיו אלה הפקידים והמהנדסים היצירתיים אשר הדליקו את התמרורים הללו, והם מי שהראו את הדרך להתפתחות המנהלית רצופת ההמצאות והעבודה התבונית במשך כמה אלפי שנים? או שמא אנשי השיווק, בעזרת טכניקות המניפולציה הפסיכולוגית המתקדמות ביותר, הציבו מול עינינו מצג שווא שמסתיר את העובדות, מצג שנבנה כדי להגדיל את המכירות של היצרנים ולתרום להכנסות של משלמי המשכורות שלהם?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

  1. קודם יש צורך ואחר כך פותרים אותו
    ככלל לא יתכן מצב שמישהו ממציא משהו שאף אחד לא צריך אותו ואחר כך ממציאים לו שימושים

  2. קודם יש אנשים שיש להם צרכים ואז יש אנשים שמציעים פתרונות ואז הפתרונות נבדקים (אם בצורה מתוכננת ואם בדיעבד) ואם יש אנשים שמקבלים את הפתרון הם ישתמשו בו.

    אבל לעיתים קרובות הצורך אינו מטריד את האנשים אלא אחרי שהם מכירים את הפתרונות. למשל, אנשים אינם מכירים בצורך לתקן את שגיאות התכנתים כי יש מאמץ עילאי לבטל את הצורך, לזלזל בפתרונות וכדומה. כך אנשים משתמשים בתוכנות פגומות ומרגישים שאלה הן הפתרונות לצרכים שלהם. וכנראה אי-אפשר אחרת. דוגמה אחרת, האם יש צורך לאנשים לדעת קרוא וכתוב? ללמוד אלפבית שרירותי ולהכיר כללי תחביר מוזרים?

    אפשר כמובן לנקוט בגישה שתמיד יש צורך ולכן זה מצב הדומה לפסיכואנליזה: היא מסבירה כל התרחשות אפשרית, ביחוד בדיעבד. משהו לא מסתדר עם הלוגיקה במצבים כאלה. אם "חוק קודם יש צורך" נכון תמיד ולא ניתן להפריך אותו, אין לו תוכן.

  3. לא היו מחשבים כעת יש
    כל היתר זה רק התפתחות של המחשבים
    למרות שחלק מהשכלולים מרשימים מאד אין בינתיים מהפכות של יש מאין
    אז מה ההמצאה הבאה?
    ומי ידחוף אותה?
    ולמה?

    1. אם נסתכל על החומרה שפועלת במשרדים (לדוגמה) אז חל בה שינוי מהפכני. אבל אם נסתכל בתהליכים ובמשימות שבשימוש במשרדים, נגלה שרק מעט מאד השתנה: אותם תהליכים ואותן משימות. אבל מה יותר חשוב??

  4. לפני המחשב האישי רק ארגונים גדולים ועשירים יכלו להרשות לעצמם מחשב. אחרי המצאת המחשב האישי לא רק שכל ארגון יכול לעבד נתוניו, גם כל אדם ואפילו ילד. מה כאן התעלול השיווקי? האם לא באמת נחוץ ומועיל מחשב לכולנו?

    1. זה היה תעלול שיווקי למכור מחשבים, המיועדים כביכול למנהלי עסקים, שהרי עד אותו זמן (לפי שעון IBM) נמכר רק לילדים במיליוני עותקים. והיום רבים חושבים שהמחשב האישי הומצא על-ידי יועצי השיווק של IBM.

    1. העובדה היא שחברת יבמ המציאה את שיווק המחשבים האישיים למנהלי עסקים ומחלקות בארגון בתקופה שהביטוי "אישי" במנהל היה "מובן מאליו": מכונית אישית, מזכירה אישית (גם זה צורך בסיסי?) ואז גם מחשב אישי. הביטו "מחשב אישי" לא היה נפוץ כמו הביטוי "מחשב ביתי".
      ואבולוציה היא תורה ביולוגית שהושאלה למטרות אידיאולוגיות על-ידי גורמים שלא כדאי להזכיר אותם כאן.
      מדובר בהיסטוריה של ביטויים ולא בתוצרים. היו מיליוני מחשבים שנמכרו כמחשבים ביתיים וחברת יבם רצתה למצוא לה נישה משלה. פלח השוק של בעלי תפקידים בכירים בעסקים ובארגונים היה רחוק מהרעיון של המחשבים הביתיים. לכן, חברת יבם, אחרי לבטים ממוסכים, יצאה עם ה"קונספט" החדש… אלו הן עובדות היסטוריות.

  5. פילוסופית המאמר דן בביצה ובתרנגולת ומי קדם למי. ממש כמו הדיון כיום בעניין אבטחת מידע וגם על וירוס מחשבים. מתי התחילה בעיית אבטחת המידע, והוירוס? מי המציא אותה ולשם מה? מי מכיר את הניתוח שנעשה ברמההאקדמית כבר ב 1990 באונ' חיפה בעבודת מסטר – "וירוס מחשבים – מיתוס או מציאות?" ומדוע נבחר השם הזה לתזה?

  6. העובדות שלא תוכל להתווכח עליהן הן שלפני שחברת IBM יצאה מההיסוס שלה (שאני זוכר אותו עד היום) נמכרו מליוני מחשבים ביתיים. והיום הביטוי "מחשב ביתי" נעלם מהשפה, כמו הרבה דברים שאין להם קשר לא לביצים ולא לתרנגולות. ואני זוכר היטב את הופעת המחשב שנקרא PC שיצא לשוק כמחשב למנהלים.
    אם תרצה, הנה עוד דוגמאות נוספת להיסטוריה המעוותת של "המהפכה הדיגיטלית": רשתות חברתיות היו קיימות ופעלו בשנות ה-80, ברחבי העולם, בלי כינויים מפוצצים; מכונת החישובים של באבג' היתה דוגמה למכונת חישובים בסגנון עידן התעשייה והיתה מיועדת לביצוע חישובים מוגבלים מאד, על סמך תחשיב שפותח על-ידי ניוטון וכמעט אף אחר לא מזכיר זאת; מושג החישוב הרלבנטי לנושא שלנו הוגדר בשנות השלושים עלידי מספר לוגיקנים ומתמטיקאים בדרך שחרצה את הפיתוח ההנדסי של המחשבים וגם את זה לא מזכירים בצורה מדויקת; ועוד, ועוד, ועוד.

    הנה לך תרגיל בהיסטוריה: אפיין את המאמר של טיורינג משנת 1936. האם הוא היה:
    מאמר פילוסופי גרידא? האם הוא היה ניסוי חשיבתי? האם הוא היה מאמר בהנדשת אלקטרוניקה? האם הוא היה מאמר תיאורטי? או, האם הוא הגדיר וקבע כיתד בונים (במקביל להגדרות אחרות לגמרי) מה זה מחשב ספרתי רב-תפקודי? (או אוניברסלי)

  7. אם תרצה- אפשר להתווכח גם על תאוריות הניהול, שהתפתחו החל מהמהפיכה תהתעשייתית, עד שהתנקזו לתאוריות הממוקדות של פאיול וגיוליק גם בשנות ה 30 במאה הקודמת. מאז נפרסו (לא טעות כתיב) כל תאוריות הניהול וכיום יש קרוב ל 300. הכיצד? יש תאוריות חדשות? לא בהכרח, אלא שהאקדמיה חייבת להמציא את עצמה כל פעם מחדש כי צריך למצוא נושאים ותתי נושאים לכתיבת עבודות ומאמרים. כך הארקדמיה נמשדדת ומודדת. פרסומים כתעשיה, לתועלת או שלא, ויהיה ויכוח מהי תועלת ולמי. ואם נחזור לתאוריות הניהול – אין עבודה מרכזית על כל תאוריות הניהול שנמצאות בתנך, כי האקדמיה סירבה להכיר בנושא כזה, צרות מוחין אקדמית באוניברסיטת חיפה לפני כ 20 שנה. מסקנתי עגומה. האקדמיה ממציאה שמות ומונחים לצורך שיווק ושכנוע ולא לצורך תפעולי או אחר.

    1. אינך יכול להכחיש את העובדה שרעיון החישוב האוניברסלי ורעיון החומרה הדיגיטלית הומצאו באקדמיה ופרסמו לראשונה בעבודות מחקר של חוקרים. רעיונות אלה היו רעיונות מהפכניים שרוב המדברים על מהפכות בתחום המחשבים אינם מבינים אותם.
      הצירוף של בורות ושל המצאות לצורך שיווק הוא רעל לאקדמיה שגומעת אותו בשקיקה. הנוגדן היעיל לרעל זה הוא השכלה עם הבנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

צילום של אליהו

סיפור גן העדן

על מונותיאיזם, פוליתיאיזם וההיררכיה של הפולחן