פרדוקס התיווך

מספר המתווכים בסחר האלקטרוני עולה
סמל סחר אלקטרוני בסל
סחר אלקטרוני. צילום: commons.wikimedia.org

בראשית, בימי המסחר המסורתי, הייתה שרשרת אספקה ארוכה מדרך הטבע. בבסיס ניצב היצרן, ספק השירותים או בעל המותג. בינו לבין הצרכן הסופי היו כמה מתווכים. למשל: זה שלקח על עצמו ההפצה ליבשת, אלה מתחתיו שהפיצו בארצות מסוימות ולבסוף בעלי החנויות.

גם כאשר הבקיעה טכנולוגיית המידע, לא קוצרה השרשרת. באמצעות מחשבים ותקשורת בניהם, הכול נעשה מהר ומדויק יותר, אולם מספר השחקנים בתהליך לא פחת. חברת התעופה שווקה חלק גדל והולך מכרטיסי התעופה באמצעות GDS, גורם מתווך בדמות חברות הפצה גלובאליות פרטיות, שמקשרות בין הספקים לבין סוכני הנסיעות. הלקוח התייצב פיזית אצל סוכן הנסיעות בסביבת מגוריו ושם הוא שילם על שירותי התיירות ואלה הובטחו לו.

אז הבזיקה רשת האינטרנט. היא נשאה עמה בשורה: שרשרת האספקה תקוצץ באכזריות והנהנה הראשי יהיה הלקוח. עד היום מסר זה ניצב בכותרת דבריהם של המרצים בשבח המסחר המקוון. שהרי לכאורה אין יותר צורך במתווכים. חוליות הביניים הפכו למיותרות. מעתה הקונה יכול להיכנס ישירות לאתר החברה ולקנות ממנה, תוך ויתור על כל השתדלנים המתפרנסים לאורך הדרך.

אכן, יש כיום לא מעט חברות תעופה, אלה המכונות Low-Cost, בהן ניתן לקנות כרטיסי טיסה אך ורק באתר האינטרנט של החברה. גם לו רצית, אין לסוכן נסיעות אפשרות למכור לך בכלל כרטיסים. אולם מי שחושב שתופעות כאלה מייתרות את המתווכים טועה. אלה האחרונים פשוט שינו פניהם. מאחורי הסחר האלקטרוני, אפילו במקרה של חברות שאינן מחזיקות כלל חנויות פיזיות ופועלות במישור הווירטואלי בלבד, עומדים לא מעט מתווכים. יתכן שמספרם באופן כללי אף הולך ועולה.

סצנריו שגרתי בזירת המסחר ברשת העולמית עלול להיראות כיום כדלקמן: לקוח פוטנציאלי מתעניין בבגדים (או בכל דבר אחר). הוא פונה לבדוק האופציות באמצעות מנוע החיפוש גוגל למשל. בדף התוצאות הוא בוחר ללחוץ על קישור ממומן של חברה מסוימת. בנקודה זו המתווך גוגל מעביר אותו לאתר של מתווך אחר, לדוגמא: שופינג.קום. שם באמצעות כלים מאד משוכללים יאפשרו למתעניין למצוא בדיוק את הבגד בו חפץ (מידה, צבע, גזרה, מותג ועוד). אולם בכדי לבצע את הרכישה על הגולש ללחוץ ולעבור לאתר אמזון, הלא הוא המתווך השלישי.

אולם בכך לא תמה השרשרת. רוב הבגדים שאמזון מוכר, כלל אינם מצויים ברשותו. הוא אמנם מוכר לכם בגד (או ספר משומש, או תכשיט וכדומה) מסוים, אבל זה ישלח אליכם ע"י המוכר המקורי. המוכר יכול להיות אפילו מותג בין לאומי מוכר, שנזקק לכל השרשרת האמורה. האחריות הנה של אמזון, כך גם המוניטין. אמזון תעביר חלק מהסכום למוכר בראש הפירמידה. נכון הכול קורה כהרף עין. אתה מקליק כמה פעמים, מעופף למעשה בין אתרים וקונה את שאוותה נפשך, בפרק זמן אפסי. אולם, שמתם לב כמה מתווכים נדחפו כאן באמצע?

לפני שנים רבות פגשתי בכיר מחברת שופינג.קום. הוא סיפר לי כי הם משלמים לגוגל סכום מסוים על כל קליק שגולש עושה בדרכו לאתרם. אולם אחר כך, בתום תהליך השבחה קצרצר, הם מוכרים את הקליק לבא אחריהם בשרשרת במחיר של פי שמונה. בתחילה התקשיתי להבין את האמירה. אני מקווה שכעת לקוראי הטור הדבר נהיר. על פי תפישת עולמי, מספר המתווכחים איננו מפריע. אם הלקוח מקבל כעת מבחר גדול בהרבה, סחורה באיכות משופרת, מחירים נמוכים מתמיד ושירות יוצא מן הכלל-למה איכפת לי שההכנסה מקנייתי נחלקת בין כמה גורמים?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של עדו

מי אמר קיפוח?

על קיפוח רוב, קיפוח מיעוט ומה שביניהם