אל תזרקו – תמסרו

על אתר "אגורה" ועל הנפשות הפועלות בו
צילום: rickjpelleg commons.wikimedia.org

אתר אגורה – www.agora.co.il – עושה עבודה ברוכה. זוהי מערכת להחלפת חפצים שבה משתמשים מכל רחבי הארץ יכולים לפרסם חפצים שהם רוצים למסור ללא תמורה ולקחת חפצים שאחרים מוסרים. המערכת מתווכת בין אלו לאלו ומציגה את מיקום המוסר על מפה לנוחות שאר המשתמשים. כך, במקום להשליך לאשפה, להשמיד בשריפה או לגרוס, אפשר לצלם חפץ ולעודד אחרים לקחתו.

אני מנוי באתר ומקבל הודעת מייל יומית, ומתוך סקרנות בדקתי מה אנשים משליכים או מוסרים ומדוע. ברצוני לשתף את הקוראים בתובנות מסוימות, אישיות לחלוטין, שעלו בי לאחר תקופה ארוכה של עיון בחפצים הנמסרים:

כמעט אין הבדל בין אזורי הארץ השונים. כולם מוסרים הכול. הנה רשימה אקראית מיום אחד: שתי מחטים, ספל ("מאג") משומש עם סמל קבוצת כדורגל, מכסה אסלה משומש, מטרייה קרועה קצת (ניתן לתיקון), סלסלה לפירות, חולצות בית ספר יסודי, בגדים מוכתמים למִחזור, פנקס פתקיות דביקות, שלושה תיקי קרטון עם גומי, חבילת טיטולים למבוגר, נעליים מספר 34 משומשות, מדרסים, שפע של סלונים, פינות ישיבה ורהיטים (רק קחו ותובילו), סטים של צלחות – לא מלאים, כוס "אולד-פאשונד" (כך במקור), כפות בצורת ידיים לערבוב סלט, שתי חנוכיות בעבודת יד. מי שאוהב לקרוא ספרי טלפון או דפי זהב יכול למצוא באתר זה חוויה שמעבירה את הזמן ומחזירה בזמן. כל דיוור – בידור.

לפעמים מגיע רצף מקומי של מתבודד כל שהוא המפרק מגירה לפרטיה, מצלם ומעלה לאתר, ומזמין את המשתמשים להתקשר ולהתעניין או לבוא ולקחת. כנראה זו שיטה מתקדמת ליציאה מבדידות קבועה – לפרסם מודעה בתקווה שמישהו יתקשר או ימסור פרטי קשר, אולי אפילו ייסע קילומטרים כדי לקבל בחינם חפצים נוסטלגיים אישיים שהמוסר אינו מסוגל להשליכם.

למשל לא ברור למי אפשר למסור פקס בן 12–14 שנה, ללא דיו, שבעבר היה פעיל (ככל שזכור למוסר)? או עציץ זעיר (פרחי פלסטיק)? מי ירצה פותחן של ברז גינה, פותחני שימורים (בתמונה נראים חלודים עד אימה), משקפי קריאה ישנים ("לא יודע מה המספר"), לוח שנה ישן, פינצטה, משהו של אינסטלציה ("כנראה"), אולר קטן, נרתיק למסמכי רכב, ארבע אבני שפה למדרכה, מתקן לנר… וכהנה וכהנה.

כדאי ואפשר לבצע מחקר סוציולוגי-גאוגרפי, כי גם לפי חלוקה זו אפשר לזהות מקבצים שונים. מעניין מאוד מדוע לא קם נדבן או יזם שיאסוף באזורו את כל מה שמציעים ויפתח חנות למכירת "כל חפץ בשנקל". לוגו החנות – מטבע של שני שקלים, צוות בחנות – מתנדבות שנת שירות והעיקר – לא לפחד כלל, כי עם ישראל נדיב מיסודו, לא זורק לפח.

אבל אם נסתכל מסביב ונראה כמה חפצים מעניינים נזרקים ומוצאים דרכם לשווקי הפשפשים, נבין עד כמה התפשטה לה אותה תרבות של "מסור לרֵעך את כל מה שכבר רַע לך".

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

  1. מכונת כביסה מקולקלת- עלות תיקון 800 שח, רק כדי שיהיה סבל שיוציא את המכונה?"טלוויזיה יד שנייה משוטר. 29 אינץ', לא מסך שטוח" (11 פברואר) ???? זו ערובה לטיב, לגודל או לסרטים שנראו בה?

  2. אוזניות חצי עובדות, בקבוקון פיצית של בושם, פקק לאמבטיה,אטמי אוזניים, מתקן לנייר מגבת…מי יטרח להגיע לקחת? הנסיעה יקרה יותר….מעניין לבצע מחקר סוציולוגי למה לא שמים ליד הפח ומישהו כבר ייקח…

  3. שקית ריח, מעצור גומי משולש לדלת, כתפיה לרצועה של תיק, ומה עוד יתרום ומי עוד יגיע לאסוף פריט כזה? לא עדיף לשחים ליד הדלת במעונות ומישהו כבר ישתמש בזה? הכל מבוקר 13 לפברואר…אין הגיון באגורה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

חוק הנאשם

מדוע חוק הנאשם בפלילים אינו סביר ואינו ראוי