כיצד התקשורת שלנו הפכה לשיח מלבה אי-הבנה?

מהמורות בתקשורת הדיגיטלית
תמונה של שפי
פרופסור יהושפט גבעון

במאמר קודם דנתי באיכותה של התקשורת המתבצעת במכשירים הדיגיטליים. כולנו, מי פחות ומי יותר, משתמשים בתקשורת זאת. כדאי בכל זאת לדעת שאמצעים דיגיטליים באו לידי שימוש פעיל גם בטלפונים הקוויים הישנים, כי כבר אז השיחות שלנו, בעיקר לטווח רחוק ולפחות בארצות הברית, קוצצו לחתיכות ("מנות") ונשלחו במסלולים הנשלטים על ידי אלגוריתם מעניין שפותח בשנות ה-30 של המאה הקודמת כדי למזער את ההשהיות בקווים ארוכים מאוד. כלומר ניצני התקשורת המבוססת על אמצעים דיגיטליים נוצרו כבר לפני תשעים שנה. וכיום, מי לא משתמש בתוכנות תקשורת דיגיטלית כמו "מסנג'ר", "וואטצאפ" או "טוויטר"? ובתוכנות שיתוף חוויות כמו "טיקטוק", "פייסבוק" או "אינסטגרם"?

במאמר הזה אני מבקש להעמיק במעט את הדיון בנושא התקשורת הדיגיטלית. תחילה נבהיר לעצמנו היטב את משמעות המונחים שלנו. עלינו להכיר בכך שהמונח "תקשורת מחשבים" הוכנס לשפת הנדסת המחשבים כמטפורה, כביטוי מדמה, ללא מחשבה מעמיקה. זה קרה בשנות ה-60 כאשר חיברו לראשונה מחשבים מרוחקים בכבלים שדרכם הועברו נתונים ממחשב למחשב. לחיבור החשוב הזה קראו מהנדסי המחשבים "תקשורת מחשבים". אני נכחתי באחד הניסויים המוצלחים הראשונים בהעברת נתונים באמצעות קווי הטלפון למרחקים בשנת 1966, בהנחיית המדריך שלי פרופ' אנטוני אוטינג'ר, ממרכז החישובים של אוניברסיטת הרווארד, כאשר מחשב באוניברסיטת הרווארד חובר טלפונית אל מחשב בחוף המערבי של ארה"ב ונתוניו עברו בהצלחה מחוף אל חוף.

העברת נתונים כלשהם שמתרחשת בין מחשבים נחשבת היום לתקשורת. אבל מאז המחשב האלקטרוני הראשון העברה כזו הייתה קיימת בתוך כל מחשב – בין חלקיו הפנימיים, למשל בין המקלדת למעבד של המחשב. אולם מהנדסי המחשבים לא ראו צורך להכניס לשימוש מונח חדש כדי להתייחס אל העברת נתונים זו. רק העברת נתונים בין מחשבים מרוחקים נחשבה להישג חשוב שראוי לכינוי מיוחד. הביטוי "תקשורת מחשבים" גם נשמע טוב יותר מהביטוי "העברת נתונים בין מחשבים (מרוחקים)".

המונח "תקשורת" אף הוא ראוי להגדרה בהקשר החוויה האנושית. אני הייתי מגדיר את המונח "תקשורת אנושית" כמצביע על כל גרימה של העברת ייצוגים של תכנים שכליים אישיים, כגון מטרות, עמדות, השקפות, תצפיות, דעות, חוויות ורגשות, מאדם לאדם, וזאת למטרות שונות ובעיקר ליצירת הסכמה בין שולח התקשורת לבין מקבלה. כל תקשורת אנושית נובעת מעולם פנימי של היוצר את התקשורת, היא מבוססת על הסכמה תחילית והיא מיועדת ליצור הרחבה של הסכמה זו בין הבאים בתקשורת. אולם היא תמיד מתבצעת באמצעים השוכנים בעולם החומרי המשותף לכולנו, כי איננו ניחנים במיומנויות טלפתיות. אם אני רוצה לעניין אתכם במה שאני חושב בנושא מסוים אני מייצג את מחשבותיי באמצעים פיזיקליים ומשתדל שהקוראים ישכפלו אותן, אף על פי שמה שאני יכול לשלוח אליכם ואליכן אלו הם אותות חשמליים ולא מחשבות.

בימינו השימוש באמצעים הממוחשבים לביצוע תקשורת נהיה פופולרי מאוד, ויחד עם זאת, בד בבד, העולמות הפנימיים של בני האדם הבאים בתקשורת מוּדרים מתשומת לב. אדם הבא בתקשורת מנסה לשתף קטע מעולמו האישי והפנימי עם אדם אחר, אך בשיח הקיים עובדה זו זוכה להתעלמות מוחלטת, הן בציבור הכללי הן בקרב חוקרי ההתנהגות האנושית. זוהי תופעה מדאיגה ביותר. שהרי יחד עם השימוש הזה בכלים הדיגיטליים, אופי התקשורת הפופולרית השתנה, כי תקשורת באמצעים הממוחשבים גורפת את המשתמשים בה, בעצם מפתה אותם, להתעלם מעולמות פנימיים של המשתמשים.

צריך להכיר בעובדה שבתקשורת הדיגיטלית אנו מתרחקים מהעולמות הפנימיים של המשתתפים בתקשורת. נוסף לכך, הכלים הדיגיטליים, מעצם טבעם ככלים דיגיטליים, פועלים על נתונים ללא שום קשר להקשר. כפי שציינתי במאמרי הקודם על איכות התקשורת, בשימוש המרובה בכלים הדיגיטליים אנו נוטים להדהד את תכונותיהם. וכך ההתנתקות גם מההקשר וגם מעולמותינו הפנימיים מועתקת מהכלים הדיגיטליים אל התקשורת של המשתמשים בתקשורת הדיגיטלית. הסכמה והבנה הן תופעות המתרחשות רק בעולמות הפנימיים והאישיים שלנו.

ההתנתקות מההקשר יוצרת מצבי אי-הבנה. בפלטפורמות התקשורת הדיגיטלית אנו מתגלים כטיפשים יותר מאשר במציאות. אנו מתקשים להבין את בני ובנות שיחנו לעתים קרובות, הרבה יותר ממה שהורגלנו בהיכרותנו הישירה עימם. אני בטוח שגם אתם תוכלו להבחין בתופעה מדאיגה זו בהתנהלותכם ובהתנהלות יקיריכם. כמה פעמים קרה לכם ששלחתם הודעה פשוטה יחסית וההודעה התקבלה באי-הבנה מפתיעה? כאמור לעיל, אחת המטרות העיקריות של תקשורת אנושית היא יצירת הסכמה. אי-הבנה פוגעת ישירות בהסכמה.

ספרו של מיכה גודמן "מהפכת הקשב" מכיל עדויות רבות על העובדות המצערות המלוות את השימוש בכלים הדיגיטליים. ככל שאנו מרבים בשימוש בתקשורת הדיגיטלית אנו הולכים ומאבדים מאפיינים חשובים של התקשורת הבין-אישית הישנה והטובה יותר שלנו מבלי לדאוג למימושם של מאפיינים אלה גם בכלים החדשים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. הפסקה האחרונה במאמר הינה החשובה, ולה אני ממש מסכים. אבל היא לא כל כך קשורה לדעתי לרוב הנאמר במאמר.

  2. לפרופ' שפי גבעון,
    כותרת מאמרך אומרת: "כיצד התקשורת שלנו הפכה לשיח מלבה אי-הבנה". ראשית אבקש להסכים עם דבריך. התקשורת שאתה מתייחס אליה מעצימה את הבורות וחפיפניקיות בעיקר בקרב הדור הצעיר. אולם מכיוון שהכותרת כשלעצמה לא מגבילה את הזירה התקשורתית, אבקש להרחיב את תגובתי.
    התקשורת ככלל, ולא רק בישראל, אולם בישראל הדבר בולט במיוחד, הפכה לגורם מעודד בורות, מעוות מציאות, מרבה יאוש ומצב רוח רע. כבר כתבתי על רינה מצליח – ואכן הוציאו אותה מ"פגוש את העיתונות". אופירה וברקוביץ מהווים שיא של וולגריות. הוויכוחים במהדורות החדשות בין כתבות וכתבים צעירים שעדיין החלב לא יבש משפתותיהם ממש מייאשים. אולי זה מעלה את הרייטינג ומביא עוד פרסומות. אבל זה משחית את הציבור והסביבה. לא מגיעה לנו תקשורת כזו. אגב – הערב הדחה בבית האח הגדול ומחר מתחילה התחרות על "מאסטר שף" לתפארת מדינת ישראל.

    1. לד"ר דגני,

      תודה על תגובתך למאמרי על המהמורות שבתקשורת הדיגיטלית, תגובתך מתייחסת אל הזירה הנקראת "התקשורת". תוכן תגובתך מקובל עלי ללא הסתייגות, אם כי אני בטוח שהיית מודע לכך שבתגובתך סטית מהמאמר שלי. הרי כבר בכותרת המשנית הבהרתי שכוונתי בביטוי "התקשורת שלנו" לתקשורת הדיגיטלית. הרי קשה לקרוא לתקשורת עליה כתבת "התקשורת שלנו". במאמר עצמו, עוד מפסקתו הראשונה, מיקדתי את דבריי לשימושים הרווחים באמצעים הדיגיטליים…

      דעתי היא שלתקשורת הדיגיטלית יש תכונות שמהדהדות, וגורמות, גם את ההתנהגות הפרועה של "התקשורת". הרי יוצרי התכנים של "התקשורת" אינם חסינים מפני השפעת התכונות הללו שתיארתי בכמה ממאמרי באתר הזה. אם כי ייתכן שלהתנהגות הפרועה, שהתייחסת אליה בתגובתך, יש סיבה שאיננה תלויה בתקשורת הדיגיטלית כי היא התגלתה עוד לפני שהתקשורת הדיגיטלית נוצרה…

  3. לפני שמגיבים ראוי לקרוא בקפידה את המאמר. כיום רוב התגובות מתייחסות לכותרות, והן עלולות להטעות

  4. לניצן,
    תודה על תגובתך.
    למיטב הבנתי, מדובר כאן, גם כן, בתוצאה של השפעת הכלים הדיגיטליים על הקשב של הקוראים, או, להבדיל, בהשפעת כותרת נוקבת על תשומת ליבם.
    במאמר קודם (על בעיות בידיעת הקריאה https://www.jokopost.com/thoughts/20078/) דנתי בהכשרה הלקויה במיומנויות הקריאה…

  5. השיח בין אנשי טכנולוגיה לבין אנשי רוח, הוא שיח של חרשים. כל צד חושב שהצד השני לא מבין את העיקר. הטכנולוגים מתנשאים יותר.

    1. נהפוך הוא. אנשי הרוח (מה זה בדיוק?) הם לא רק המתנשאים, אלא גם אלה המנסים לקבוע מי הוא הנעלה. וכל זה כאשר הטכנולוגים דואגים שיהיה לחם לאכול ויין לקידוש.

  6. המאמרים של פרופסור מעניינים מאוד ולא שיגרתיים ברשת. מבלי להשתחצן לדעתי רוב הגולשים לא מבינים במה מדובר. אני מסיק את זה מהתגובות שלהם. הם לא אשמים. מערכת החינוך שלנו תקועה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך