טקסטים ומבני נתונים

במאמר זה אנסה להבהיר לקוראים פרטים לא מוכרים של מושג הטקסט בד בבד עם מושג מבנה הנתונים כפי שפותח במדעי המחשב. נדמה כאילו מושג הטקסט ומושג מבנה הנתונים (או טיפוס הנתונים) הם מושגים זרים זה לזה ורחוקים זה מזה. מושג הטקסט התפתח במסגרות הקשורות למדעי החברה ובפרט בתחומי הלשון והספרות ואפילו בתחום הפסיכולינגוויסטיקה (הפסיכולוגיה של ההתפתחות הלשונית של האדם), ואילו מושג טיפוס הנתונים נוצר במדעי המחשב ובעולם התכנות. במאמר הזה אני מבקש להציג תפיסה מאחדת של שני המושגים האלה, וזאת בניגוד למקובל כיום בהצגת הנושאים הללו.

ההגדרה הפשטנית ביותר למונח "טקסט" היא: טקסט הוא תבנית שימושית כלשהי המורכבת מתווים השייכים לאלפבית נתון. כלומר, כאשר יש לנו אלפבית כלשהו (קבוצת "תווים" סופית) אנו יכולים להרכיב ממנו תרכובות של תווים לפי תבניות שונות. כך נוצרים טקסטים מבחינת צורתם והרכבם. אבל כיצד נהיה טקסט לשימושי? ההגדרה הזאת איננה מספקת תשובה לשאלה זו.

אם נסתכל על טקסט כעל כלי, נבין שטקסט איננו אוסף מקרי של תווים הסדורים בתבנית מסוימת. טקסט נבנה תמיד כדי לאפשר מימוש של מטרה שימושית שתצדיק את קיומו. למשל טקסט נכתב כדי שמישהו יקרא אותו ואף יבין אותו. לכן טקסט כזה תמיד ייכתב במערכת תבניות ופעולות המאפשרות את קריאתו ואת הבנתו. אנו רגילים כל כך לקרוא טקסטים עד שאיננו מבחינים בפעולות שהמצע של הטקסט מאפשר לנו כדי שנוכל לקרוא. גם ההתפתחות מכתיבה על סלעים רכים לכתיבה על לוחות חימר וממנה לכתיבה על גווילים במגילות ואחרי כן על דפי נייר והיום על מדיה דיגיטלית  – זוהי התפתחות של האפשרויות השימושיות לכתיבה ולקריאה של טקסטים.

אם נבחן את המתרחש בקריאה של טקסט כתוב, ואם נבין שקריאה של טקסט כזה, בראש ובראשונה, היא העתקה סדורה למדי של הטקסט אל תודעת הקורא (ולו רק מבעד לזיכרון קצר מועד), נגלה שהפעולות המאפשרות קריאה הן למעשה הפעולות המאפשרות העתקה של הטקסט ממדיום למדיום. בדרך כלל איננו עושים זאת בבת אחת, אלא באמצעות סדרה של פעולות שוטפות הדומה מאוד לתהליך ההעתקה שתואר במאמר קודם על "הבהרות נוספות על המדיום הדיגיטלי".

אני מציע להתייחס אל סדרת פעולות זו כסדרת פעולות שמתבצעות על הטקסט הנקרא כדוגמה לתהליך של עיבוד נתונים, אף שבתהליך הקריאה מדובר בפעולות שמתרחשות בין טקסט פיזיקלי לבין תודעה מנטלית. בקריאה שלנו אנו רוצים גם להבין את מה שכתוב ולא סתם להעתיק אותו (לתודעתנו) כמו קלדנית במשרד משנות ה-50 שהעתיקה טקסטים, תו אחרי תו, באמצעות מכונת הכתיבה.

בכל הגדרה של סוג של טקסט שימושי (רשימה, טבלה, עץ בינרי, נוסחה מתמטית, הוכחה לוגית, טיעון משפטי וכדומה) נגלה שקשה לתאר טקסטים בעלי מבנה מסוים מבלי להתייחס אל הפעולות המתייחסות אל המבנה. כלומר, במושג הטקסט נכללים שימושים בפעולות שמתייחסות אל המבנה שלו. מכאן נובעת המסקנה שהגדרה של טקסט מסוג מסוים חייבת להיות שילוב של הגדרת המבנה שלו עם הגדרת הפעולות שמאפיינות את המבנה שלו כפי שאלה נדרשות בשימושיו. לדוגמה נסו להשיב על השאלה מהי טבלת נתונים? או, מהו ספר? במונחי מדעי המחשב, סוג של טקסט הוא טיפוס נתונים, ולהגדרה הסתמית הנהוגה בהוראת מדעי המחשב, של "מבנה עם פעולות", יש להוסיף ולכלול את הדרישה שהפעולות תואמות את המבנה המסוים של הטקסט והן נדרשות בפועל בשימוש בטקסט. אם נרצה לקצר, אז טיפוס נתונים יכול להיות מוגדר כך: "טיפוס נתונים הוא סוג של מבנה של טקסט עם סוג של פעולות המאפשרות להרכיב ולנהל את שימושיו".

לפי הסתכלות זו, נושא טיפוס הנתונים הוא נושא המשותף לתחום האוריינות (תחום העוסק בהוראת כתיבה וקריאה ובשימושים היום-יומיים של הטקסטים) ולתחום מדעי המחשב (תחום העוסק בחקר העקרונות של הכלים הדיגיטליים וביישומם). עם קשר כזה בין התחומים האלו אפשר לארוג קשרים שימושיים ביותר בין תחום האוריינות לתחום מדעי המחשב. למשל ניתן לפתח שיטות לניתוח "מערכות" שבעזרתן ניתן לאפיין כלים דיגיטליים בדרך אמינה, בשיטות לעיצוב כלים כאלה למטרות שימושים בכתיבה לימודית. ואנשי חינוך, כמו פרופ' גבי סלומון בספרו "טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע", במקום להדהד ביקורת חסרת שחר על השימוש המיושן בלוחות ובגיר במוסדות הוראה מכובדים ביותר, יבינו את הכלים מנקודת המבט של מושג הטקסט ויזהו את טיפוסי הנתונים המתגלים בשימוש הזה. רק כך הם יוכלו להסיק ולקבוע אם התוכנות הקיימות יכולות לספק תמיכה שימושית לטיפוסים כאלה או לא, ואם לא, אז הן אינן יכולות לתמוך בלמידה במצבי הוראה ממשיים. במקרים רבים (כפי שברייטר וסקרדמליה טענו עוד ב-2008) התוכנות הנפוצות אפילו מכשילות את הלומדים, כי בעיצובן היו מבוססות על ביצוע פעולות שאינן רלוונטיות בכלל ללמידה. הן מפתות את המשתמשים בהן לכוון את תשומת ליבם אל פעולות שאינן תומכות בלמידת התכנים.