הטיות לשוניות מוזרות בתחום הבינה המלאכותית

במקרים רבים קודמים (למשל במאמרים על הרשלנות בשימוש במונחים ועל הטרגדיה האקדמית של טיורינג) נגעתי ברפרוף בהטיות מוזרות הרווחות בדיונים שונים שעסקו בכלים החדשים. במאמר הזה אתמקד בהן, ואתחיל במאמרו של טיורינג משנת 1950 "על מנגנוני חישובים ובינה", שרבים רואים בו את המאמר המכונן של תחום הבינה המלאכותית. אציין שמאמרו של טיורינג משנת 1950 מדוּוח באתר האנציקלופדיה המקוונת לפילוסופיה של אוניברסיטת סטנפורד כמאמר המצוטט ביותר מבין כל הפרסומים בפילוסופיה.

מאמר מצוטט זה נפתח במילים האלה: "אני מציע לדון בשאלה 'האם מכונות יכולות לחשוב?'" מיד לאחר מכן טיורינג בחר להצהיר שלא לענות על השאלה ולא להגדיר, לא את המונח "מכונה" ולא את המונח "לחשוב". במקום זה הוא תיאר משחק חברתי שהיה פופולרי ומוכר מאוד בימיו שנקרא "משחק החיקוי". במאמר שפרסמתי בשנת 2018 בכתב העת "היבטים בהוראת מדעי המחשב" שכותרתו הייתה "טיורינג נגד טיורינג: מבחן טיורינג במבחן", דנתי בכמה סתירות מוזרות שקריאה מדוקדקת במאמר יכולה להעלות בדעתו של קורא הנקי מפניות אם רק למד או התנסה במעט ביקורת לוגית. תמצית של המאמר ההוא פורסמה באתר זה תחת הכותרת "מבחן טיורינג, מה הוא יכול לבחון?". אחד הסימנים לכך שרבים אינם קוראים את מאמריו של טיורינג בדקדקנות, אם בכלל, הוא שרבים טוענים שטיורינג המציא את משחק החיקוי.

ההטיה העיקרית שברצוני להעמיד לדיון כאן היא ההטיה לייחס למכונות מעמד מכונן. למשל, אחרי שטיורינג טען שבחינת משמעות המונח "מכונה" היא אבסורדית הוא הקדיש כשבעה עמודים להגדרת המונח "מכונה" לצורכי המאמר ואחרי כן הצהיר שהמודל הטוב ביותר להבנת מהות המחשב הוא פונקציה מתמטית. ובכל זאת במאמרו משנת 1950 הוא לא הציע לדון בשאלה "האם פונקציות מתמטיות יכולות לחשוב?" ולמעשה מעולם לא הציע לדון בכך. איך הייתם מתייחסים למאמר שכותרתו היא אכן "האם פונקציות מתמטיות יכולות לחשוב?"

באותו מאמר טיורינג טען את הטענה המוזרה ביותר כי מנגנונים וכתיבה הם כמעט נרדפים. כלומר, אם ניקח את דבריו ברצינות (ואני מציע שנעשה זאת), אם מכונות יכולות לחשוב אז גם טקסטים יכולים לחשוב. מה הפלא שפרט לחוקרים ספורים, כמו ארתור ברקס ואדזחר דייקסטרה, אף אחד לא התייחס בכלל אל טענתו של טיורינג על השקילות של מנגנונים עם טקסטים. אבל אם הרעיון שטקסט יכול לחשוב נראה בעיניך הקורא, או בעינייך הקוראת, כרעיון אבסורדי, אז לפי העיקרון שניסח טיורינג, הרעיון שמכונות יכולות לחשוב או ללמוד – כפי שטיורינג הציע במאמרו – אף הוא אבסורדי.

אין ספק שרבים מבין העוסקים בתחום מדעי המחשב ואפילו בתחום הבינה המלאכותית מעדיפים עד היום להתייחס אל המכונות כאילו הן עיקר מושא עיסוקם. לתחום ממשיכים לקרוא "מדעי המחשב" ולא "מדעי החישובים". העניין במכונות מושך את העוסקים בתחום להאמין שעם בניית המחשבים החדשים, למשל מחשבים קוואנטיים מקבילים, יתגלו תהליכי חישוב חדשים, ובעיקר כאלה שאינם מוגדרים על ידי "מכונות טיורינג". הישגי הבינה המלאכותית מיוחסים למחשבים, למכונות, ולא לטקסטים, כלומר לתוכנות. מדובר במכונות לומדות, אף שבאותה הצדקה יכלו לקרוא להן "טקסטים לומדים". ייתכן שההתעלמות מהשקילות המוזרה של מנגנונים עם טקסטים היא שמסבירה את אי ההבנה הפופולרית ביחס להגדרת מכונות טיורינג במאמר של טיורינג מ-1936, כאילו הגדרה זו איננה הצעה פרקטית לבניית מנגנוני חישוב.

ההטיות האלו, יחד עם הבלבול שעוטף אותן, גלשו בטבעיות גם לתחום "מדעי הקוגניציה", שהתגלגלו אל "מדעי המוח". היום חוקרים רבים בתחום "מדעי הקוגניציה" מאמינים במפורש שכל עצם בעולמנו (הפיזיקלי, וכי יש עולם אחר?), בפרשנות הולמת, הוא מחשב ואפילו מכונת טיורינג אוניברסלית.